בש"פ 5872/15 אבדו מחמוד נ. מדינת ישראל

1.

ביום 30.8.2015 נעצר המבקש בעקבות חשד שתקף את בת זוגו. עוד באותו יום הורה בית משפט השלום על הארכת מעצרו של העורר עד ליום 1.9.2015 בשעה 12:00 לצורך השלמת החקירה בעניינו (מ"י 52788-08-15, השופטת י' פרדלסקי ).

2.

היום, יום 31.8.2015, הגיש המבקש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי ולה צירף בקשה לקיים את הדיון בערר בדחיפות, בשים לב למועד סיום המעצר (עמ"י 54353-08-15, השופט הבכיר צ' גורפינקל ). בית המשפט המחוזי קבע כי אין דחיפות בשמיעת הערר עוד היום (31.8.2015), והורה לקבוע דיון בערר ליום 1.9.2015 בשעה 12:00, "ככל שיהיה טעם בכך". הבקשה שבפני נסבה על החלטה זו.

3.

כידוע, רשות לערור על החלטה הנוגעת למעצרו של אדם תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות וחריגות המצדיקות זאת, כגון פגיעה לא מידתית בזכויותיו של נאשם (ראו למשל: בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (20.5.2015)). גם לאורן של אמות מידה אלה, אין ספק כי הבקשה שבפני מצדיקה מתן רשות לערור ואף את קבלת הערר.

4.

המבקש נשלח למעצר ימים על ידי בית משפט השלום, והזכות לערור על החלטה זו מוקנית לו על פי דין (סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). דומה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הדיון בערר שהגיש המבקש עד למועד שבו אמור לפקוע מעצרו מעקרת מתוכנה את זכותו של המבקש לערור על מעצרו, ופגיעה מעין זו מצדיקה הן מתן רשות לערור והן את קבלת הערר עצמו (ראו: בש"פ 6332/12 פלונית נ' מדינת ישראל (29.8.2012); בש"פ 5803/14

צימרמן נ' מדינת ישראל (29.8.2014)).

5.

במקרה מיוחד זה אני נותנת החלטתי בעניין אף בלא דיון בבקשה. הבקשה הגיעה לטיפולי בשעות אחר הצהרים, כך שקביעתה לדיון הייתה מעקרת את תכלית הדיון בבקשה. קבלת הבקשה במתכונת זו נועדה – בסופו של דבר – להגן על זכויותיו הדיוניות של המבקש כפי שביקש הוא עצמו.

6.

אשר על כן, הערר מתקבל. התיק יוחזר לדיון בבית המשפט המחוזי, אשר יקיים את הדיון בערר לכל המאוחר עד יום 1.9.2015 בשעה 9:00.

7.

המזכירות של בית משפט זה תוודא את הגעת ההחלטה לידי השופט הבכיר צ' גורפינקל עוד היום.