בש"פ 6332/12פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשה לרשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מתאריך 28.8.2012 (כב' השופט צ' גורפינקל ). בגדרי ההחלטה נמחק ערר שהגישו המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, שהורה לעצור אותם לתקופה של שלושה ימים, עד לתאריך 29.8.2012.

2.

בפתח הדברים אציין כי ההליך שלפניי העלה שאלה משפטית בעלת חשיבות, ועל כן ראיתי לנכון לקבל את הבקשה לרשות ערר ולדון בה כבערר, מכח הסמכות הנתונה לי על-פי סעיף 53(א1)(2) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

אביא עתה בקצרה את העובדות הצריכות להכרעה.

3.

בתאריך 26.8.2012 נעצרו המבקשים (להלן, בהתאמה: המבקשת ו- המבקש ), ביחד עם אדם נוסף, בעלה של המבקשת (להלן: ש' ), על רקע החשד כי ש' ביצע עבירות מין שונות בבנותיו (להלן: הבנות ) לפני מספר רב של שנים. המבקשת היא כאמור אשתו של ש' (בשנות השישים שלה), והמבקש הוא בנם של ש' והמבקשת, ואחיהן של הבנות. ביחס למבקשת התעורר חשד כי היא ידעה על המעשים ולא דיווחה עליהם, ועוד נטען כי היא התעללה והיכתה את הבנות באותה התקופה. המבקש נחשד בכך שהוא ידע, לכאורה, על העבירות, ובנוסף לכך מיוחסות לו עבירות של תקיפת הבנות, ואיום עליהן שלא יתלוננו על המעשים.

4.

בית משפט השלום הנכבד הורה על הארכת מעצרם של ש' והמבקשים עד לתאריך 29.8.2012, שעה 12:00, תוך שהוא מבחין בין ש' לבין המבקשים, וקובע שחלקם הנטען של המבקשים בפרשה קטן יותר. עוד הורה בית המשפט ליתן תשומת לב למצבם הרפואי של ש' ושל המבקשת.

5.

ש' לא השיג על ההחלטה הנ"ל, ואולם המבקשים הגישו עליה ערר לבית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 28.8.2012. בנוסף ביקשו המבקשים לקיים דיון בערר עוד באותו היום, נוכח העובדה כי מעצרם עתיד להסתיים ביום שלמחרת.

6.

הבקשה להקדמת הדיון נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, והערר עצמו נמחק , באלו המילים:

"לא מצאתי מקום לקבוע דיון בערר היום, שכן המבקשים נעצרו לשלושה ימים בלבד לצורך ביצוע פעולות חקירה, ואם אקיים דיון היום בערר, משמעות הדבר ביטול יום חקירה, באופן שמחר, עלולים המבקשים להינזק דווקא, שכן המשטרה תבקש הארכה של מעצרם בימים נוספים, הואיל ולא הספיקה לבצע פעולות חקירה עקב הצורך להתייצב בביהמ"ש לדיון בערר. מאחר שהדיון בערר לא יתקיים היום, ומאחר שהמעצר אמור להסתיים מחר, אין טעם גם לקבוע דיון בערר למועד אחר, ועל כן אני דוחה את הבקשה לדחיית הדיון להיום. כפועל יוצא מכך, אני מוחק את הערר".

מכאן הבקשה שלפני .

יצויין כי באי-כוחם של המבקשים היו נוכחים בבית המשפט ביום הגשת הערר, ואף מסרו שהם מסכימים שהדיון בערר יתקיים ללא נוכחות המבקשים, אם הדבר יתחייב, ואולם בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי יש למחוק את הערר כאמור לעיל, אף מבלי לקיים דיון בנוכחות הצדדים, או למצער לשמוע את באי-כוחם.

7.

המבקשים טוענים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד היא בניגוד לדין, אשר מחייב דיון בערר בנוכחות העורר ובפני סניגורו. לגופו של ענין טוענים המבקשים כי לא היה מקום להורות על המשך מעצרם.

8.

נוכח הדחיפות שנוצרה הועדתי דיון בבקשה להיום וקיימתי אותו בשעה 11:00. במהלך הדיון הנ"ל באת-כוח המדינה הודיעתני כי בכוונת המדינה להגיש בקשה להארכת מעצרם של המבקשים לבית משפט השלום הנכבד. במהלך הדיון הצעתי לצדדים לבחון אפשרות להגיע להסכמה לגבי שחרורה של המבקשת לחלופת מעצר, ועשיתי פסק זמן קצר בדיון לצורך זה. הצדדים מסרו לי שהסכמה כאמור לא הושגה ולכן המשכתי בדיון ובסיומו קבעתי שאשתדל ליתן החלטה בערר עד חצות, ובינתיים הארכתי את מעצר המבקשים עד למחר, 30.8.2012 בשעה 12:00.

נוכח האמור עד הנה וההתפתחויות הנ"ל, להלן תובא החלטתי במכלול, ובצידה נימוקיה.

9.

מצאתי לנכון, כאמור, ליתן כאן רשות לערור ולדון בבקשה כאילו היתה ערר, משלושה טעמים מרכזיים:

(א)

הבקשה הנ"ל הונחה על שולחני אתמול, ביחד עם בקשה נוספת לרשות ערר שהוגשה בנסיבות דומות (בש"פ 6333/12), אשר גם בה נדחתה בקשה לשמיעת ערר ללא שמיעת הצדדים , בהנמקה שהמעצר עתיד להסתיים ממילא תוך תקופה קצרה יחסית. בקשת רשות ערר זו (בש"פ 6333/12) אמנם התייתרה בסופו של דבר, נוכח הסכמה אליה הגיעו הצדדים שם, אך מן הדברים עלה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד שבכאן איננה מקרה יוצא-דופן. מאחר שלשיטתי יש קושי בהחלטות מעין אלו, מסיבות שאבאר בהמשך, העובדה שלא מדובר בהתרחשות חד-פעמית הצריכה את קבלת הבקשה למתן רשות ערר.

(ב)

"במעצר ימים", כאשר עולה שאלה עקרונית ועד לדיון בה צפוי "מעצר הימים" להסתיים – עלול להיווצר מצב שבו הסוגיה העקרונית לא תגיע לבירור בפני בית משפט זה. ולכן, במקרים שכאלו, במקרים המתאימים – ראוי ליתן רשות לערור, ולדון בה כאילו היתה ערר (השוו: בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2010) (להלן: ענין פלוני ). אוסיף בענין זה עוד גם בפיסקה 13

שלהלן.

(ג)

נוכח השתלשלות הענינים שארעה כאן, נראה שיש מקום להזכיר מושכלות יסוד בנושא. לכך אעבור מיד בסמוך.

10.

המבקשים הגישו את עררם לבית המשפט המחוזי הנכבד מכוח סעיף 53(א) לחוק המעצרים, שקובע כדלקמן:

"עצור, משוחרר בערובה ותובע רשאים לערור על החלטת בית משפט בענין הנוגע למעצר, לשחרור, להפרת תנאי ערובה או להחלטה בבקשה לעיון חוזר, וכן רשאי ערב לערור בענין ערבותו, בפני בית משפט שלערעור, שידון בערר בשופט יחיד ".

11.

באשר לערר מסוג זה קובע סעיף 57(א) לחוק המעצרים כך:

"דיון לפי סעיפים 43, 52, 53 ו-58, יהיה בפני המשוחרר בערובה או סניגורו, בפני עצור, ובפני תובע ; ואולם מותר לדון בבקשת העצור שלא בפני תובע אם ניתנה לתובע הודעה על הדיון 24 שעות מראש; מותר לדון בבקשת תובע שלא בפני המשוחרר בערובה אם הומצאה למשוחרר בערובה הודעה על הדיון 48 שעות מראש" (ההדגשה שלי – ח"מ ) .

12.

מושכלות יסוד הן שאת סדר הדין הפלילי יש לקיים ככלל כלשונו , ואין לסטות ממנו ימין ושמאל גם בנסיבות של דחיפות, או כאשר עולה חשש כי היצמדות להוראות החוק תעכב, כביכול, במידת-מה את ההליך הפלילי, או את הליך החקירה. אדרבא – סדר הדין הפלילי נועד להתוות את פעולותיהם של כל הנוגעים בדבר דווקא במקרים "הקשים" הללו, והדבר מתחייב מעקרונות של שלטון החוק ושל הגנה מתחייבת על כבוד האדם וחירותו – זכויות המעוגנות ב חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו , אשר כידוע פורס את כנפיו גם על המשפט הפלילי הדיוני (עיינו: בג"ץ 7357/95 ברקי פטה המפריס בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 769 (1996); בש"פ 4586/06 חלידו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.8.2006); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק ראשון, כרך א' 412 (2008)). ראוי לצטט בהקשר זה את שנאמר ב ענין פלוני :

"אכן, מימוש זכותו של נאשם להיות נוכח בהליכי המשפט מסייעת להבטיח את הדיוק ואת האפקטיביות של הליך בירור האמת. אמנם, לעיתים קרובות ההליך המשפטי מתבצע בתיווך ובייצוג של עורכי-דין, וקולו של הפרט נשוא המשפט אינו נשמע באולם בית המשפט (או לכל היותר נשמע בלחש). אך אין בכך כדי להקהות את חשיבותו של האדם במשפט – ובפרט של הנאשם במשפט הפלילי. אדם קרוב אצל עצמו, אדם חפץ להיות נוכח בהליך שבו ייחרץ גורלו. אם יימנע הדבר ממנו עלול הצדק לצאת חסר, בשל הפגיעה האפשרית ביכולת של הנאשם להתגונן. ההליך המשפטי אינו עוסק בפרטים-נעלמים אלא בפרטים-נוכחים. ברגיל, ראוי כי הנאשם יחווה בחושיו את ההליך המשפטי. ראוי כי בית המשפט יראה לנגד עיניו את הפרט נשוא המשפט. כל אלה הם חלק מובנה בהליך המשפטי ותנאי חשוב לקיום אמון הנאשם ואמון הציבור בהליך הפלילי" (ראו: שם , בפיסקה 17 לפסק דינו של המשנה לנשיאה (כתוארו אז) א' ריבלין ).

הנה כי כן, הכלל בדבר חובת עריכת דיון במעמד הצדדים בהליכים פליליים היא נדבך חשוב בהגנה על זכויות העצור. זכות זו מהווה חלק מהעקרון של הבטחת הליך הוגן, שמעוגן בישראל ברמה הקונסטיטוציונית כחלק מהזכות לחירות ומהזכות לכבוד (ראו: סעיפים 2, 4 ו-5 ל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ; ע"פ 1632/95 משולם נ' מדינת ישראל , פ"ד מט (5) 534 (1996) ; פרשת פלוני ).

ודוק: אמנם קיימים מקרים שבהם ערר על מעצר מוגש בסמיכות כה גדולה למועד תום המעצר, עד שאין כמעט כל אפשרות טכנית לקיים בו דיון (ראו, לדוגמה: בש"פ 9579/10 קורידו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.12.2010)), ואולם זה בבירור

לא היה המקרה כאן .

13.

הבעייתיות פה מוחרפת עוד יותר בשים לב לכך שכיום, לאחר התיקון שנעשה בהקשר זה בחוק המעצרים בשנת 2011, הדרך להשיג על החלטות בית המשפט המחוזי שהתקבלו בעררים בנושאי מעצר היא על דרך של בקשה לרשות ערר בלבד (ראו: סעיף 53(א1) לחוק המעצרים). משמעות הדבר היא כי אם תיוותר החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד על כנה, אזי מבקשים, כמו אלה שלפניי, עלולים למצוא עצמם במצב שבגדרו לא תינתן להם למעשה אפשרות לממש את זכות הערר שלהם על החלטות בעניני מעצר כלל, שהרי ההשגה הראשונה (הערר בזכות) עלולה להימחק ללא דיון במעמד הצדדים, וההשגה השנייה, שהיא בקשת רשות ערר בלבד, ניתן יהיה לדחותה גם ללא דיון (ראו: סעיף 53(א1)(2) לחוק המעצרים).

14.

הנה כי כן, מכל האמור לעיל עולה כי יש לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיה לא היה מקום לקיים דיון בערר. החלטה זו נומקה, בין היתר, בכך שמהדיון בערר עלולים דווקא המשיבים להינזק, שכן "המשטרה תבקש הארכה של מעצרם בימים נוספים, הואיל ולא הספיקה לבצע פעולות חקירה עקב הצורך להתייצב בבית המשפט לדיון בערר". טעם זה מוקשה במיוחד כאשר באי-כוחם של המבקשים נכחו, כאמור, בבית המשפט המחוזי באותה העת, והודיעו כי הם נכונים לכך שהדיון בערר יתקיים, בנסיבות, ללא נוכחות המבקשים. זאת ועוד, טעמי ההחלטה של בית המשפט המחוזי הנכבד למחיקת הערר אינם מתיישבים עם האיזונים החוקתיים הנדרשים ויש בהם קשיים נוספים:

(א)

מבחינה עקרונית, הם חורגים מסדר הדין האדוורסרי, בטיעון שהדבר הוא, כביכול, לטובת הצדדים – לרבות המבקשים.

(ב)

מבחינה קונקרטית, ובדיעבד מסתבר כי נימוקים אלה אינם תואמים את נסיבות המקרה, שהרי בדיון שלפני הודיעה המדינה שהיא בלאו הכי מבקשת להאריך את מעצרם של המבקשים.

15.

המסקנה העולה מהאמור עד הנה היא כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד. אעבור עתה מן הכלל אל הפרט ואבחן את ענינם של המבקשים לגופם של דברים.

16.

המבקש הינו, על-פי מה שנמסר, בעל עבר פלילי של עבירות אלימות, והחשדות המיוחסים לו לכאורה בגדרי הפרשה כאן – אינם קלים. לאחר שמיעת טענות הצדדים בהקשר אליו – לא השתכנעתי כי יש מקום לשנות מן ההחלטה להשאירו במעצר בשלב זה. על כן אני קובע כי המבקש יישאר במעצר עד למחר (30.8.2012), עד שעה 12:00. את יתרת הזמן עד לשחרורו של המבקש תוכל המדינה לנצל על מנת להגיש בקשה להארכת מעצרו לבית משפט השלום הנכבד, וזה ידון בענין, ככל שתוגש בקשה כאמור, על-פי כל דקדוקי חוק המעצרים ויחליט כטוב בעיניו.

17.

שונים הדברים בכל הקשור למבקשת, שהיא אישה קשת-יום, לא בריאה, כבת 62, אשר הסתבר כי היא מטפלת בביתה גם באם סיעודית. בנסיבות מיוחדות אלו, ונוכח העובדה שחלקה של המבקשת בפרשה הנחקרת הינו לכאורה מצומצם, יחסית, סבורני כי יש מקום לשחררה לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית", וזאת בכפוף כמובן למציאתם של משמורנים מתאימים ובהתאם לתנאים המגבילים שייקבעו על ידי הערכאה הדיונית. אשר על כן הנני קובע כי המבקשת תישאר במעצר עד למחר (30.8.2012), עד שעה 12:00. עד למועד זה ייערך דיון בבית משפט השלום הנכבד בדבר תנאי חלופת המעצר המתאימים בנסיבות, דיון אשר בסופו תשוחרר המבקשת לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" – בתנאים שייקבעו על ידי בית משפט השלום הנכבד.

הערה: בדיון שהתקיים בפני עלתה הצעה של חלופת מעצר לגבי המבקשת בעיר ירושלים, ואולם לא היתה אפשרות לבחון בצורה ממצה את ההצעה הנ"ל, ובנוסף היה נראה לי שעל פני הדברים – אין היא מתאימה. על כן לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשת המדינה שהוגשה היום בשעות אחר הצהריים המאוחרות, לקיים דיון נוסף במכלול, נוכח התפתחות מסוימת שהתרחשה, לדבריה, בפרשה, אשר נוגעת לחלופה האמורה.

18.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לרשות ערר מתקבלת בזאת והערר לגבי המבקשת מתקבל חלקית בהתאם לאמור בפיסקה 17, ואיננו מתקבל לגבי המבקש, כאמור בפיסקה 16.