בש"פ 5873/08 מדינת ישראל נ. דוד ברסקי

1.

בפני בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ) במסגרתה מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 22.7.08 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 40322/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ר' בן-יוסף), לפי המוקדם.

העובדות

2.

ביום 22.10.07 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיב (פ.ח. 40322/07). ביום 29.11.07 תוקן כתב האישום, כך שלמשיב יוחסו עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ); תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין; תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין; עבירה של סחיטה בכוח שהביאה לידי מעשה עבירה לפי סעיף 427 סיפא לחוק העונשין; עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין; וכן עבירה של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, בפינת הרחובות לנדאו ונתניהו שבגבעת שמואל נמצאת חלקת אדמה לא בנויה (גוש 6932), אשר הבעלות עליה מחולקת לתת-חלקות ולחלקות משנה (להלן - החלקה ). מועצת גבעת שמואל הינה בעלת הקרקע בתת-חלקה אחת (חלקה 9 תת-חלקה 34); חברת "גינדי השקעות" (להלן – גינדי ) היא בעלת הקרקע בתת-חלקה נוספת (חלקה 9 תת-חלקה 29); ומר אברהם בבאזדה (להלן – בבאזדה ) הוא בעל הקרקע בתת-חלקה סמוכה אחרת (חלקה 3 תת-חלקה 31). כפי הנטען, בקיץ 2006 התקשר בבאזדה עם שני אחרים (להלן – החופרים ) לשם ביצוע חפירות בחלקתו האמורה. בתמורה לביצוע החפירות הוסכם כי החופרים יזכו לחול המופק, ואף ישלמו סכום נוסף לבבאזדה בעדו.

יום או יומיים לאחר שהחלה העבודה בשטח החל המשיב להופיע באתר העבודה מספר פעמים ביום. בהמשך פנה המשיב לאחד החופרים וטען בפניו כי ביצוע העבודה במקום הובטח לו על ידי בבאזדה. למחרת שאל המשיב את אותו החופר מדוע הוא אינו "יוצא מהאתר". החופרים, מתוך חששם מהמשיב, החליטו לחדול מביצוע העבודה, להותיר את החול שחפרו במקום ולהודיע על כך לבבאזדה. במקביל, החל המשיב לבצע את העבודה בעצמו (או בעזרת אחרים מטעמו), וזאת לאחר שהציג עצמו לבבאזדה כשותפם של החופרים. המשיב חפר בחלקה במשך מספר חודשים, תוך שהוא לוקח לעצמו את החול שנחפר, ואילו את החול "המלוכלך" השאיר בחלקותיהם של גינדי ומועצת גבעת שמואל.

עוד עולה מכתב האישום, כי המשיב איים בסכין על מפעיל כלי מכאני שהועסק מטעם מועצת גבעת שמואל בפינוי החול המלוכלך מחלקתה. בנוסף, המשיב אמר לבעל טרקטור אחר שעבד במקום – "אתה תשלם לי 70 אלף שקל" ותקף אותו על ידי כך שסטר על לחיו. בהמשך הדברים, הגיע המשיב לבניין המועצה של גבעת שמואל ובמהלך שיחה עם ממלא מקום מנהל הפיקוח במועצה (להלן – עובד המועצה ) תקף אותו על ידי כך שהכה אותו באגרופים מספר רב של פעמים בפניו ובראשו. כתוצאה מכך נפגע עובד המועצה בעינו ובלסתו. הפחד מן המשיב הוביל את עובד המועצה שהוכה לפעול לשם העברת החול חזרה למשיב וכן לאשר למשיב לחפור כמות גדולה נוספת של חול משטחי מועצת גבעת שמואל. בנוסף, נטען כי בשנת 2007 המשיב איים על בעליה ועובדיה של חברה אשר עסקה בביצוע עבודות בנייה בחלקת הקרקע של גינדי ודרש כי ישלמו לו סכומי כסף גדולים בעבור החול שנחפר. בעקבות איומיו ומעשיו של המשיב נפסקה העבודה באתר למשך מספר ימים והמשיב אף קיבל לידיו סכום של 12,000 ש"ח מבעליה של החברה.

ההליכים עד כה

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת ביום 21.10.07 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. המבקשת טענה כי ישנן ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, לרבות עדויותיהם של החופרים, עובד המועצה, בבאזדה ושל בעליה של החברה שחפרה בחלקה של גינדי. עוד טענה המבקשת, כי לאור מהותן של העבירות המיוחסות למשיב ובהתחשב בעברו הפלילי, הכולל הרשעות בעבירות דומות רבות, אין חלופת מעצר אשר תוכל לאיין את המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, זאת במיוחד נוכח החשש כי המשיב ישבש את הליכי המשפט ויטיל מורא על המעורבים בפרשה.

4.

הדיון בבקשת המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, אשר היה קבוע ליום 22.10.07, נדחה מספר פעמים, בין השאר, בגין חילופי ייצוגו של המשיב ובגין בקשות שונות מטעם באי-כוחו לעיין בחומר החקירה. בסופו של יום, קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל), ביום 10.3.08, כי קיימות ראיות לכאורה "להוכחת אשמת המשיב" בעבירות המיוחסות לו. ביום 18.3.08 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בקובעו "שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בעניינו של המשיב בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור".

5.

ביום 7.11.07 החל משפטו של המשיב בהקראה פורמאלית של כתב האישום בפני כבוד השופט ח' כבוב. לבקשת בא-כוח המשיב נפסל המותב שנקבע לדון בתיק וזה הועבר לטיפולו של כבוד השופט ז' כספי, שבפניו נערך דיון ביום 29.11.07 ובו

הוגש כתב האישום המתוקן האמור לעיל. בהמשך הדברים, נדחה הדיון בעניינו של המשיב מספר פעמים נוספות על פי בקשתו, בין היתר, בכדי לאפשר לו להסדיר את ייצוגו בהליך. המשיב, אשר סירב לייצוגו בידי הסנגוריה הציבורית, כשל מספר פעמים בהסדרת ייצוגו, תוך שהדיון בעניינו נדחה ממועד למועד על ידי בית המשפט (אשר אף הביע תרעומת על חלוף הזמן והתנהלות המשיב בנושא). ביום 2.6.08 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בפני כבוד השופט ר' בן-יוסף, בו הוסדר נושא ייצוגו של המשיב. לצורך קידום הטיפול בתיק נקבעו מועדים להוכחות ולמענה על כתב האישום, אך אלו נדחו בשל בקשת סנגורו של המשיב, ותחת זאת נקבע מועד נוסף לישיבת תזכורת ליום 1.7.08.

6.

ביום 14.7.2008 הגיש ב"כ המשיב, עו"ד א' בן יהודה, הודעה לבית משפט זה כי הפסיק לייצג את המשיב. משכך, קבע כבוד הרשם י' מרזל ביום 16.7.2008 כי למשיב ימונה סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית לשם ייצוגו בהליך שבפניי. ביום זה הגישה הסנגוריה הציבורית בקשה לשחררה מייצוג המשיב, בהסתמכה, בין היתר, על כך שבית המשפט קמא לא שחרר את עו"ד א' בן יהודה מן הייצוג, אולם לאור העובדה כי משמעות הדבר הייתה כי המשיב עלול להיוותר בלא ייצוג, נדחתה בקשתה זו על ידי הח"מ ביום 17.7.2008. ביום הדיון התייצב ב"כ המשיב הנוכחי, עו"ד ב' בן יהודה, ממשרדו של עו"ד א' בן יהודה, והודיע לבית המשפט כי כעת הוא מייצג את המשיב באופן פרטי. משכך, קיבלתי את בקשת הסנגוריה הציבורית לשחררה מייצוג המשיב.

נימוקי הבקשה

7.

לטענת המבקשת - באמצעות ב"כ, עורכת הדין י' שגב - המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו הרבה לציבור בכללותו ולמתלוננים בפרט. בנוסף, נטען כי ישנו חשש מפני שיבוש הליכי המשפט על ידי המשיב, הנובע מן הפחד הרב של הקורבנות מהמשיב. המבקשת הדגישה כי עברו הפלילי של המשיב (שאף ריצה עונש מאסר בפועל) כולל, בין השאר, הרשעות רבות בעבירות של סחיטה באיומים, תקיפת שוטר, חבלה והחזקת נשק. נוכח נתונים אלו סבורה המבקשת כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בעניינו של המשיב בדרך של חלופת מעצר.

8.

המבקשת מציינת כי הסיבה המרכזית לעיכוב בפתיחת משפטו של המשיב "נעוצה במהלכים להסדרת ייצוגו, ובהתאם לבקשות ההגנה במישור זה". מכאן, לשיטתה, פוחת משקלו של פרק הזמן הרב שחלף במכלול השיקולים. נוכח כל האמור, מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב.

טענות המשיב

9.

לטענת המשיב - באמצעות ב"כ, עורך הדין ב' בן יהודה - לאחר שהייתו במעצר במשך תשעה חודשים, נקודת האיזון משתנה, כאשר הכלל הוא כי יש לשחררו ואילו השארתו במעצר הינה החריג. לטענתו, אכן, ההליכים בעניינו עוכבו בגין בקשותיו להסדרת ייצוגו, אולם חלקם עוכבו מסיבות שאינן תלויות בו. כך, נדחה הדיון מיום 29.11.2007 בשל בקשת סניגוריו לקבל את חומר החקירה לעיונם ובאופן דומה נדחה הדיון בעניינו מיום 9.1.2008 כיוון שלא הובא לדיון על ידי השב"ס. בנוסף, טוען המשיב כי בדיונים שנערכו במהלך חודש מאי 2008 הוא הודיע לבית המשפט קמא כי הוא מוכן שהדיון בעניינו יישמע מבלי שיהיה מיוצג, הואיל והעבירות שבהן הואשם לא חייבו ייצוג, אולם בית המשפט קמא לא נעתר לבקשה זו ומינה לו סניגור מהסניגוריה הציבורית.

10.

בדיון שנערך בפניי, הציע ב"כ המשיב כי מעצרו של המשיב יוארך בשבועיים, עד לאחר הדיונים שנקבעו לתאריכים 30.7.2008 ו- 31.7.2008, כשבמהלכם של דיונים אלו יישמעו חמשת העדים אשר לטענת המבקשת חוששים ממנו. לאחר שמיעת עדותם, הואיל וייפסק החשש לשיבוש מהלכי משפט, הוא יוכל להשתחרר לחלופת מעצר. לטענת המשיב, באיזון הנכון בין זכותו להשתחרר ממעצר לאחר תשעה חודשים ובין האינטרס הציבורי ולאור חזקת החפות העומדת לו, זהו פתרון צודק בנסיבות העניין.

11.

לבסוף, טוען המשיב כי משפטו לא יסתיים במסגרת פרק הזמן של תשעים הימים הנוספים הואיל ובמהלך חודש אוגוסט תהיה מערכת בתי המשפט בפגרה והואיל וחודש אוקטובר הינו חודש של חגים, כאשר בתיק עתידים להעיד כ-40 עדים נוספים וקיימות ראיות נוספות בצורה של קלטות והאזנות סתר.

לאור האמור לעיל, טוען המשיב כי אין מקום להאריך את מעצרו ויש לשחררו לחלופת מעצר.

טענות משלימות של המבקשת

12.

הצעת המשיב להארכת מעצרו בשבועיים נדחתה על ידי המבקשת בנימוק כי הארכת מעצרו של המשיב מתבקשת לא רק עקב החשש לשיבוש הליכי משפט אלא גם לאור מסוכנותו הנלמדת ממעשיו לכאורה ולאור עברו הפלילי.

13.

באשר לטענת המשיב כי משפטו לא יסתיים במסגרת פרק הזמן של תשעים הימים הנוספים, ציינה באת כוח המבקשת בדיון שנערך בפניי, כי לשני המועדים הקרובים בתיק זומנו 11 עדים וקיימת נכונות מצד בית המשפט קמא לשמוע עדים גם במהלך הפגרה.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשת הארכת המעצר ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ככלל, לאחר פרק זמן של תשעה חודשים במעצר יש לשחרר נאשמים באם לא הסתיים משפטם, כפי שמורה סעיף 61 לחוק המעצרים. אולם, שוכנעתי כי נסיבות המקרה שבפניי מטות את כף המאזניים להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

15.

העבירות המיוחסות למשיב הינן חמורות ומעשיו, כפי שהם מתוארים בכתב האישום, מצביעים על מסוכנותו לציבור. כפי שפורט בכתב האישום, הכה המשיב לכאורה באגרופיו את עובד המועצה, סטר לכאורה על לחיו של בעל טרקטור אחר שהעביר חול מלוכלך מהחלקה למקומות אחרים בתחום המועצה ואיים על אחר לכאורה בסכין. בנוסף, שלח לכאורה המשיב מסרים מאיימים לבעליה של חברת "מד.א מתכות בע"מ", מרדכי אוחיון, וציין כי ידוע לו היכן הוא מתגורר, ראה את בריכת השחייה שבביתו ואת ילדיו מתרחצים בה. בעקבות איומיו נפסקה העבודה באתר למשך מספר ימים והוא קיבל לידיו סכום של 12,000 ש"ח. מעשים אלו של המשיב מקימים כנגדו את עילת המעצר הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים.

16.

כפי שפורט בגיליון ההרשעות שהוגש לעיוני, למשיב עבר פלילי "כבד". במספר לא מועט של הזדמנויות, הורשע המשיב בעבירות אלימות חמורות כגון: תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקיד, עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382 לחוק העונשין; חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין וסחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין. הרשעתו של המשיב בעבירות אלה מצביעה אף היא על מסוכנותו של המשיב לציבור. סבורני כי אין בחלופת מעצר כדי להפיג את מסוכנותו הנלמדת מגיליון הרשעותיו וממעשיו כפי שהם מתוארים בכתב האישום.

17.

בנוסף, אין להתעלם מן האפשרות כי באם ישוחרר המשיב, הוא עלול להטיל מורא על עדים האמורים להעיד במשפטו ובכך יגרום לשיבוש הליכי משפט. משכך, קמה כנגד המשיב גם עילת המעצר הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

18.

אכן, ההליכים בעניינו של המשיב התעכבו גם בגין סיבות שלא היו תלויות בו, אולם לא ניתן להתעלם מן העובדה כי משפטו התעכב במשך פרק זמן נכבד של כמעט ארבעה חודשים בגין חוסר יכולתו להסדיר את ייצוגו, עת החליף במהלך פרק זמן זה מספר לא מבוטל של עורכי דין. מדבריה של באת כוח המבקשת עולה כי משפטו של המשיב אמור להתנהל מכאן ואילך בקצב משביע רצון וכי בית המשפט קמא מוכן להמשיך ולשמוע עדים גם במהלך הפגרה לשם זירוזו של המשפט.

19.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 22.7.2008 או עד למתן פסק הדין בת"פ 40322/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין שני המועדים.