בש"פ 8500/08 מדינת ישראל נ. דוד ברסקי

זוהי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, מיום 20.10.2008, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כתב האישום שהוגש ביום 22.10.2007 ותוקן ביום 29.11.2007 מייחס לו עבירות של איומים, תקיפה, תקיפת עובד ציבור, סחיטה בכוח שהביאה לידי מעשה עבירה וסחיטה באיומים. כתב האישום מונה אישומים הנוגעים לחלקת אדמה (גוש 6932) המחולקת לתתי-חלקות. מועצת גבעת שמואל (להלן: המועצה ) היא בעליה של תת-חלקה אחת (חלקה 9, תת חלקה 34); חברת "גינדי השקעות" (להלן: חברת גינדי ) היא בעליה של תת חלקה נוספת (חלקה 9, תת חלקה 29); ואילו תת חלקה אחרת (חלקה 3, תת חלקה 31) מצויה בבעלותו של מר אברהם בבאזדה (להלן: בבאזדה ). על פי המתואר בכתב האישום, בקיץ 2006 התקשר בבאזדה עם שני אחרים (שייקראו להלן: החופרים ) בהסכם לפיו יבצעו עבורו השניים חפירות בתת-החלקה שבבעלותו וישלמו לו סכום כסף ובתמורה יקבלו את החול המופק. כשהחלו עבודות החפירה הופיע המשיב במקום ופנה אל אחד החופרים באומרו כי ביצוע העבודה במקום הובטח לו על ידי בבאזדה. למחרת שב המשיב למקום, פנה לאחד החופרים ושאל אותו מדוע אינו עוזב את המקום. החופרים חששו מן המשיב ועל כן החליטו לחדול מביצוע העבודה והותירו את החול שחפרו באתר. החופרים עדכנו את בבאזדה על המקרה. המשיב מצידו החל לבצע עבודות חפירה בחלקתו של בבאזדה והציג עצמו בפני בבאזדה כשותפם של החופרים. עבודות החפירה שביצע המשיב בחלקה נמשכו מספר חודשים ובמהלכם לקח לעצמו המשיב חלק מן החול שנחפר, ואילו את החול שלא היה לו צורך בו ("החול המלוכלך") הותיר המשיב בשטחיהן של המועצה ושל חברת גינדי.

במהלך חודש מרס 2007, כך נטען בכתב האישום, החלה המועצה לפנות "חול מלוכלך" מחלקתה. במהלך עבודות הפינוי, על פי הנטען, איים המשיב בסכין על עובד עירייה שהפעיל כלי מכאני באומרו: "למה אתה לוקח לי אדמה"? בהמשך, ניגש המשיב לבעל טרקטור שעבד במקום, אמר לו "אתה תשלם לי 70 אלף שקל" וסטר על לחיו. לאחר מכן, יצר המשיב קשר עם עובד מועצה בשם אבי טויטו (להלן: טויטו ) ודיווח לו כי עובדי המועצה פינו חול השייך לו והפנו אותו אל המועצה. טויטו השיב כי הוא נמצא בבניין המועצה ואינו יכול להגיע לשטח ועל כן הופיע המשיב זמן קצר לאחר מכן בבניין המועצה, פגש בטויטו ודרש לקבל את החול המלוכלך. בין השניים התפתח ויכוח ובמהלכו הכה המשיב את טויטו בפניו ובראשו. כתוצאה מכך נפגע טויטו בעינו ובלסתו. הלום ומפוחד, החל טויטו לפעול כדי להשיב למשיב את החול המלוכלך.

עוד נטען בכתב האישום כי בחודש יוני 2007 הופיע המשיב בשטח שבבעלותה של חברת גינדי ופגש במקום אדם בשם מרדכי אוחיון (להלן: אוחיון ), בעליה של חברה אשר ביצעה חפירה במקום במסגרת פרויקט בנייה. המשיב פנה אל אוחיון ואמר לו כי זוהי חפירה שלו וכי הוא אמור לבצעה. אוחיון הפנה את המשיב אל חברת גינדי. במהלך חודש אוגוסט 2007 שב המשיב לשטח הפרויקט ומשפגש את המהנדס האחראי על הפרויקט מטעם חברת גינדי, עוז הולנדר (להלן: הולנדר ) אמר לו המשיב כי החול שפונה משטח המועצה נגנב ממנו והאשים אותו, את אוחיון ואת המועצה בגניבה. המשיב הגיע למקום פעם נוספת ואיים על אוחיון ועל אחד ממנהלי העבודה באומרו: "אתם לקחתם לי את כל החומר שהוצאתי מהבור, אתם תעשו מדידה של כל הבור ותשלמו לי עבור כל העפר מהחפירה שעשיתי, אחרת אני עוצר לכם את מהלך העבודה". המשיב המשיך להעביר מסרים מאיימים לאוחיון באמצעות עובדיו של האחרון וכתוצאה מאיומיו שילם לו אוחיון סך של 12,000 ש"ח מכספו הפרטי. המשיב לא הסתפק בכך וביום 3.9.2007 יצר קשר עם אוחיון ודרש ממנו לשלם לו סכום כסף נוסף בסך 420,000 ש"ח. ביום 16.9.2007 שב המשיב למקום והחל לצעוק ולאיים על עובדים. כתוצאה מכך הופסקו העבודות במקום למספר ימים.

2.

עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים, בין היתר, בשל קושי בהסדרת ייצוגו של המשיב ונוכח בקשות ההגנה לעיין בחומר החקירה. בהחלטתו מיום 10.3.2008 קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופט ג' נויטל) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב ובהחלטה נוספת מיום 18.3.2008 נקבע כי העבירות המיוחסות לו מקימות חזקת מסוכנות ומבססות חשש לשיבוש הליכי משפט. המסקנה בדבר מסוכנותו של המשיב, כך קבע בית המשפט, מתחזקת נוכח המורא שהטיל המשיב על קורבנות הפרשה ונוכח עברו הפלילי המכביד הכולל, בין היתר, עבירות של סחיטה, תקיפה, איומים, חבלה, החזקת נשק, עבירות רכוש, עבירות סמים והעלבת עובד ציבור. עוד ציין בית המשפט כי המשיב ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל. בית המשפט הוסיף וקבע כי בנסיבות אלה אין מתקיימת בעניינו של המשיב חלופת מעצר שיהא בה כדי לאיין את מסוכנותו.

3.

משחלפו תשעה חודשים מאז נעצר המשיב ומשפטו לא הסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרו. בהחלטתו מיום 20.7.2008 (בש"פ 5873/08, השופט י' דנציגר) סקר בית המשפט את התנהלות המשפט וציין כי העיכוב בשמיעת הראיות נבע בעיקר בשל קשיים בהסדרת ייצוגו של המשיב. נוכח המסוכונת הרבה הנשקפת מן המשיב ובשל החשש לשיבוש הליכי המשפט מצידו נעתר בית המשפט לבקשה והורה על הארכת מעצרו בתשעים ימים או עד לסיום המשפט.

4.

עתה, לקראת תום תקופת ההארכה הראשונה, שבה המבקשת ופונה לבית משפט זה בבקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין במשפט. בבקשתה סוקרת המבקשת את מהלך הדיונים בתקופת ההארכה הראשונה ומציינת כי נתקיימו שתי ישיבות הוכחות (בימים 30.7.2008 ו-31.7.2008).

במהלך ישיבת הוכחות שנקבעה ליום 18.9.2008 הצהיר המשיב כי הוא מבקש לדחות את הדיון לצורך החלפת ייצוג. בית המשפט דחה את בקשתו ולאחר שהמשיב התנהג בצורה בלתי הולמת הודיע בא כוחו כי הוא מסרב להמשיך בחקירת העדים. לאחר שהמשיב הורחק מן האולם הורה בית המשפט למנות לו סניגור מטעם הסנגוריה הציבורית. לישיבה שנקבעה ליום 6.10.2008 הופיע סנגור חדש מטעם הסנגוריה הציבורית והודיע לבית המשפט כי החל לייצג את המשיב וכי ייערך לישיבת הוכחות הקבועה ליום 29.10.2008. ואולם, בפתח הדיון לפני הודיע בא כוח המשיב, עורך הדין פלישמן כי המשיב הודיע לו אתמול לא להתייצב לדיון.

5.

המבקשת טוענת כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב לציבור ולמתלוננים גבוהה ביותר והיא מדגישה כי המשיב סחט את המתלוננים באיומים, בין היתר באמצעות סכין, ונקט באלימות פיזית לצורך השגת מטרותיו. המבקשת שבה ומדגישה את עברו הפלילי המכביד של המשיב וטוענת כי אין מתקיימת בעניינו חלופת מעצר הולמת שיהא בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. עוד טוענת המבקשת כי החשש מפני שיבוש הליכים מצדיק אף הוא את הארכת המעצר והיא מציינת בהקשר זה כי חלק מן העדים חוששים להעיד נגד המשיב. המבקשת סבורה כי משפטו של המשיב מתנהל בקצב סביר וכי הסיבה לעיכוב בשמיעת הראיות נעוצה בקושי להסדיר את ייצוגו.

6.

המשיב טען לעצמו וטען כי העיכובים בתיק נובעים מאי העברת החומר לידי סנגוריו במועד ובסחבת במשפט. לדבריו, הוא לא איים על עורך דינו אלא דרש ממנו להתפטר. לדברי המשיב ישנה קנוניה נגדו של בית המשפט, התביעה וההגנה כאחת. בנוסף העלה המשיב שורת טענות שלא אפרט, שמקומן בערר על החלטת מעצר עד סיום ההליכים, ולא בהליך בו אנו מצויים.

7.

עורך הדין פלישמן (אותו מבקש המשיב לשחרר מייצוג כאמור) עמד על כך שההליכים בעניינו של המשיב התעכבו מסיבות שלא היו תלויות במשיב. קיים מועד אחד בלבד להוכחות (29.10.2008) וישנם עשרות עדים שטרם נשמעו. לכן, כך טען, אין מקום להאריך את מעצרו של המשיב ויש לבחון חלופת מעצר.

8.

דין הבקשה להתקבל. אכן נשקפת מסוכנות מן המשיב וקיימת סכנה של ממש של השפעה על עדים. אין בכוחה של חלופת מעצר לאיין מסוכנות זו. מעבר לכך נראה אמנם כי היו עיכובים בשמיעת המשפט בשל קשיים בייצוג. עם זאת, על בית המשפט לקבוע מועדים נוספים ומספיקים לדיון, בשים לב לתקופת המעצר הממושכת בה נתון המשיב עד היום.

9.

הבקשה מתקבלת. אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים מיום 20.10.2008.