בש"פ 5898/08 אושרי אוהד נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.6.08 בב"ש 2459/08 (כבוד השופט ר' שפירא), אשר דחה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 1.4.08 (ב"ש 1468/08) לפיה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 7028/08.

כתב האישום

1.

ביום 14.2.08 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד העורר ואחרים כתב אישום המייחס לעורר (הנאשם 1) עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ); עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) ו-(ב) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין ועבירה של היזק בחומר נפיץ לפי סעיף 454 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, לאחר שהנאשמים 4 ו-5 נעצרו בגין תקיפת שוטרים בסמוך למועדון ה"פרנקלין" בכרמיאל (להלן – המועדון ), קשרו העורר והנאשמים 2 ו-3 קשר לזרוק על תחנת המשטרה בכרמיאל (להלן – התחנה ) רימון זרחן שבכוחו להמית אדם (להלן – הרימון ). בהמשך לקשר האמור ולצורך מימושו, הצטיידו השלושה ברימון. ביום 5.2.08, עובר לשעה 05:00 או בסמוך לכך, הגיעו השלושה במונית סמוך לתחנה, כאשר העורר והנאשם 2 (להלן – אסף ) ירדו מן המונית כשברשותם הרימון והנאשם 3 המתין במונית, באמצעותה תכננו השלושה להימלט מן המקום לאחר זריקת הרימון. העורר ואסף התקרבו לתחנה והשליכו עליה את הרימון, כאשר באותה השעה שהו בבניין ובחצר התחנה שוטרים ואזרחים. הרימון התפוצץ בסמוך לתחנה ורסיסיו התפזרו לכל עבר, תוך שהם גורמים נזק במקום ומסכנים חיי אדם. לאחר זריקת הרימון חזרו העורר ואסף למונית בה המתין להם הנאשם 3 והורו לנהג לנסוע. הנהג החל בנסיעה, אך זמן קצר ביותר לאחר מכן נעצרה המונית על ידי שוטרים בסמוך לתחנה.

הליכי המעצר

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה מבית המשפט קמא כי יורה על מעצרם של העורר והנאשמים הנוספים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. ביום 1.4.08 הורה בית המשפט קמא על מעצרם עד תום ההליכים, כמבוקש. במסגרת החלטתו ציין בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתם של השלושה בגין אירוע זריקת הרימון וכי מחומר הראיות עולה כי העורר קרא לעבר השוטרים במהלך האירוע ליד המועדון "אתם רוצים פשע, פשע תקבלו" ובהמשך הפליל את עצמו, שיחזר את זריקת הרימון על התחנה ובהודאתו מיום 5.2.08 מסר אודות השתלשלות האירועים עד לזריקת הרימון על התחנה. בנוסף, פירט בית המשפט קמא את הראיות הנוספות הקיימות להוכחת אשמתו של העורר, אשר אין זה המקום לפרטן, וקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתו, כאמור. בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי אין מקום להורות על שחרורם של העורר ושל אסף לחלופת מעצר ואף אין מקום להורות על הכנת תסקירים בעניינם (וכן בעניינם של יתר המשיבים). בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט קמא על הארכת מעצרם של כל הנאשמים עד לתום ההליכים נגדם.

3.

כנגד החלטה זו של בית המשפט קמא הגישו אסף והנאשמת 4 (להלן – קרן ) עררים לבית משפט זה. על פי הנטען, בעניינה של קרן הורה בית משפט זה על קבלתו של תסקיר מעצר שיערך שעה שהיא מצויה במעצר בית מלא ובעניינו של אסף, לו מיוחסות עבירות זהות לעבירות המיוחסות לעורר, קבע בית משפט זה ביום 7.5.08 (בש"פ 3198/08, כבוד השופט ח' מלצר) כי יתקבל תסקיר מעצר אשר יבחן את אפשרות שחרורו למעצר בית. לאור החלטתו האמורה של בית משפט זה, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים נגדו. ביום 18.6.08 הורה בית המשפט קמא על שחרורו של אסף למעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני בבית סבו וסבתו, מבלי שהוגש תסקיר מעצר בעניינו. במסגרת החלטתו קבע בית המשפט קמא כי אין מדובר בהליך של בקשה לעיון חוזר, הואיל ובית משפט זה החזיר את הדיון בעניינו של אסף על מנת שיוגש תסקיר בעניינו. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי הוא מוסמך לדון בבקשה אף בהעדר תסקיר וכי הגם שהמסוכנות הנשקפת ממעשיו של אסף היא גבוהה, יש ליתן משקל לעובדה כי מדובר בצעיר שבעברו עבירה אחת שביצע, ללא הרשעה, כנגד שוטרים, והוא מעולם לא היה עצור. נקבע כי מעצרו הממושך של אסף (משך כחמישה חודשים) משמש אמצעי מרתיע עבורו ובנסיבות אלה ניתן לשחררו לחלופת המעצר המוצעת, בתנאים שפורטו בהחלטה.

4.

למחרת, ביום 19.6.08, דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון חוזר שאותה הגיש העורר על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים נגדו, בקובעו כי יש להבחין בין עניינו של העורר לבין עניינו של אסף, ולו מן הטעם שהעורר הוא שיזם, לדבריו, את השלכת הרימון אל התחנה, הוא זה שהשליך את הרימון בפועל והוא שקרא לשוטרים "אתם רוצים פשע תקבלו פשע" במהלך האירוע שאירע בסמוך למועדון. בית המשפט קמא קבע כי הגם ש"נתוניו האישיים" של העורר דומים לאלו של אסף לעניין עברם הפלילי וגילם והגם כי קיימות ראיות לכאורה לכך שאסף ליווה את העורר עד לתחנה טרם זריקת הרימון, הרי שעצם העובדה כי העורר הוא שהשליך את הרימון בפועל, הודה במעשה ולקח את האחריות להשלכת הרימון על עצמו, יוצרים את ההבחנה בינו לבין האחרים בפרשה. לפיכך, נדחתה הבקשה, כאמור.

מכאן הערר שבפניי.

נימוקי הערר

5.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד א' קורונל -

שגה בית המשפט קמא עת הורה על המשך מעצרו של העורר, מבלי שבחן אפשרות להורות על שחרורו לחלופת מעצר וכן שגה הוא כשקבע כי קיים שוני בינו לבין אסף.

6.

לטענתו, בהחלטתו התעלם בית המשפט קמא מסעיפים 9-10 להחלטתו של כבוד השופט מלצר, במסגרתם נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של אסף בזריקת הרימון. לפיכך, טוען העורר כי שעה שבית משפט זה קבע כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את אסף לזריקת הרימון, אין כל שוני בינו לבין אסף ולא ניתן לאבחן בין השניים לעניין הראיות לכאורה. מוסיף העורר וטוען כי בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי נתוניהם האישיים של העורר ושל אסף דומים, כאשר שניהם צעירים ללא עבר פלילי מכביד. לפיכך, טוען העורר כי לא היה מקום לעשות איפה ואיפה בינו לבין אסף ולדחות את בקשתו מבלי שכלל נבחנה חלופת מעצר בעניינו.

7.

לאור כל האמור לעיל, טוען העורר כי יש לנהוג בעניינו גזירה שווה כפי שננהג בעניינו של אסף, ולהורות על בחינתה של חלופת מעצר בעניינו.

טענות המשיבה

8.

לטענת המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד א' וינשל - צדק בית המשפט קמא בהבחנה שערך בין העורר לבין אסף, ואין מקום להתערב בהחלטתו שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לטענתה, מהחלטתו של בית המשפט קמא בעניין מעצרם של כל הנאשמים עד תום ההליכים, עליה הוגש ערר לבית משפט זה ניתן ללמוד כי מעורבותם של אסף והנאשם 3 אינה עולה כדי שותפות למעשה אלא סיוע בלבד (בעמוד 28 להחלטתו של בית המשפט קמא מיום 1.4.08). מוסיפה המשיבה וטוענת כי במסגרת הודעתו של העורר במשטרה הודה כי הוא שזרק את הרימון, בציינו כי הוא לוקח על עצמו את האחריות, כי המשפט "רוצים פשע, פשע תקבלו" נאמר על ידו וכי אסף כלל לא היה מודע לפעולותיו. יתר על כן, סיפר העורר במסגרת חקירתו היכן מצא את הרימון, היכן החביא אותו וכיצד זרק אותו על התחנה ואף שחזר את האירוע. עוד טוענת המשיבה כי קיימות ראיות נוספות לאשמתו של העורר, בדמות בדיקת אבק שריפה על ידיו של העורר שגילתה תוצאה חיובית ועדותם של השוטר כהן והעובד אלברט אשר הבחינו בעורר.

9.

לטענת המשיבה, אין ליתן אמון בעורר שאיים כי יבצע פשע, ולאחר מכן זרק רימון זרחן, שייעודו להצית שטחים ולפגוע באדם, על תחנת משטרה. לטענתה, המסוכנות של העורר היא רבה וקשה והגם שעברו הפלילי של העורר אינו מכביד, מסוכנות זו נלמדת מן המעשה החמור המיוחס לו.

10.

לפיכך, טוענת המשיבה כי אין מקום ללמוד גזירה שווה מההחלטה לשחרר את אסף לחלופת מעצר לעניינו של העורר, ואין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא להותירו במעצר עד תום ההליכים נגדו.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ובמסמכים שאותם הגיש לעיוני בא כוח המשיבה במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

12.

ברי כי לא שניים אחזו ברימון שנזרק על התחנה, אלא אחד בלבד. לדבריו של העורר, שנאמרו במסגרת חקירתו במשטרה מיום 5.2.08:

"אני מבין ואני רוצה לדבר אתך כמו גבר... זה אני ורק אני זרקתי את הרימון ואני אחראי וכל המזימות הם שלי ואני היום בשעה 05:00 בבוקר זרקתי את הרימון לעבר משטרת כרמיאל. והאמת שלי היא לפני שבוע בערך מצאתי רימון בסביבה של קרית ים ד היכן שאני מתגורר ואת הרימון שמצאתי הסתרתי באיזה זולה ליד הבית שלי והזולה היא שחפרתי בור באדמה והסתתרתי את הרימון כאשר הרימון עטוף בגרב ספורט צבע לבן [...]

זאת ההודעה שלי אשר מסרתי מרצוני הטוב והחופשי וכל מילה היא אמת לאמתה ואין לי שום כוונה לסבך אנשים בסיטואציות שלא קשורת אליהם וכל נושא זריקת הרימון לעבר תחנת משטרת כרמיאל הוא יוזמתי ואני אחראי על המעשה ואני מביע חרטה אני לא זרקתי לעבר אדם ספציפי אלא זרקתי לעבר תחנת משטרה כי רציתי לפגוע במערכת המשטרתית כולה."

[ שגיאות הכתיב הינן במקור – י.ד. ]

בהמשך לדברים אלו, המדברים בעד עצמם, מתאר העורר בפרוטרוט את קורותיו ביום האירוע, הבגדים שאותם לבש, נסיעתו למועדון ולאחר מכן לביתו לצורך איסוף הרימון ועוד, תוך שהוא שב ומציין כי "הוא גבר ואינו משקר ואחראי למעשיו".

דברים אלו שנאמרו על ידי העורר בהודעתו מתיישבים עם קביעתו של בית המשפט קמא (בעמוד 28 להחלטתו מיום 1.4.08) לפיה אסף והנאשם 3 אינם שותפים מלאים לעבירה וככל הנראה חלקם בעבירה עולה, לכל היותר, כדי סיוע.

13.

יתר על כן, למקרא החלטתו של כבוד השופט ח' מלצר מיום 7.5.08 עולה כי הוא קיבל את קביעותיו של בית המשפט קמא באשר לחומר הראיות כנגד העורר וכנגד אסף, ונראה כי קביעתו לפיה קיימות ראיות לכאורה "לביסוס אשמתו של אסף בזריקת הרימון" מתייחסת למעשיו של אסף במסגרת האירוע של זריקת הרימון, ולא לזריקת הרימון עצמה . והרי אין חולק כי לכאורה, נטל גם אסף, במידה זו או אחרת, חלק באירוע. לפיכך, אין בקביעתו האמורה של כבוד השופט מלצר כדי ללמד על אשמתם הזהה, לכאורה, של העורר ושל אסף. לבסוף, בהחלטתו מיום 1.4.08 קבע בית המשפט המחוזי כי העורר ואסף צעקו לכאורה על השוטרים ואילו העורר הוא שצעק לעברם "אתם רוצים פשע, פשע תקבלו", ואילו בהחלטתו של כבוד השופט מלצר צויין כי הן העורר והן אוהד אמרו דברים אלו (בהתבסס על הודעתו של השוטר זוהר סגל מיום 5.2.08). ואולם, מאחר והגעתי לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לפיה העורר הוא שזרק את הרימון, די בכך כדי לקבוע כי קיים שוני מהותי בינו לבין אסף.

14.

לאור מסקנתי זו, הגם שגילם ויתר נתוניהם האישיים של העורר ושל אסף דומים למדי, סבורני כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי קיים שוני מהותי הנובע מהיותו של העורר, לכאורה, זורק הרימון בפועל, ואיני מוצא מקום להתערב בהחלטתו.

15.

לאור כל האמור לעיל, נדחה הערר.