בש"פ 9123/08 מדינת ישראל נ. אוהד אושרי

1.

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בפעם הראשונה מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

העובדות הנצרכות לעניין

2.

בתאריך 14.2.08 הוגש כנגד המשיב וארבעה אחרים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, שבמסגרתו יוחסו לו ולשני נאשמים אחרים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז -1977, להלן: החוק ), עבירות בנשק (לפי סעיף 144(א) ו-(ב) + סעיף 29 לחוק) והיזק בחומר נפיץ (לפי סעיף 454 + סעיף 29 לחוק).

3.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 5.2.08 היו מעורבים חמישה נאשמים בתקרית אלימה בעיר כרמיאל, במהלכה תקפו הנאשמים מספר שוטרים בנסיבות מחמירות. שניים מהמעורבים בתקרית – נעצרו. בסמוך לכך, צעקו המשיב ושני נאשמים נוספים, שלא נעצרו בעת התקרית, לעבר השוטרים: "אתם רוצים פשע - פשע תקבלו". השלושה נדברו ביניהם לזרוק על תחנת המשטרה בכרמיאל רימון זרחן.

באותו לילה, הצטיידו השלושה ברימון זרחן. עובר לשעה 5:00, הגיעו השלושה במונית למקום סמוך לתחנת המשטרה בכרמיאל. המשיב ונאשם 2 (להלן: אסף ) הלכו לעבר תחנת המשטרה, בעוד נאשם 3 ממתין במונית באמצעותה תכננו השלושה להימלט. השניים זרקו את הרימון לעבר תחנת המשטרה, כאשר היו באותו הזמן שוטרים ואזרחים בבניין התחנה ובחצר התחנה. הרימון התפוצץ וגרם נזק במקום. לאחר זריקת הרימון רצו השניים למונית בה המתין נאשם 3 והורו לנהג המונית לנסוע. הנהג החל בנסיעה והמונית נעצרה זמן קצר לאחר מכן על-ידי השוטרים.

השתלשלות העניינים בהקשר למעצרו של המשיב

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיב ושני הנאשמים האחרים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בתאריך 3.3.08 התקיים דיון ראשון בבקשה בבית המשפט המחוזי בחיפה. ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וביקש כי ייערך תסקיר בעניינו. בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט

ר' שפירא ) קבע כי המשיב והאחרים יישארו עצורים עד למתן החלטה אחרת וקבע דיון נוסף בעניין מעצרו של נאשם 3 בלבד. ב"כ המבקשת התנגד להכנת תסקיר בעניינו של המשיב. בתאריך 1.4.08 ניתנה החלטה בית המשפט בעניין מעצרם של המבקש ויתר הנאשמים. בית המשפט הנכבד (כב' השופט ר' שפירא ) קבע כי קיימות ראיות לכאורה לגבי המשיב וכן לגבי כל האחרים. בית המשפט הורה על מעצרם של המשיב והנאשמים האחרים עד תום ההליכים, וקבע כי אין להורות על הכנת תסקיר בעניינו של המשיב, בנמקו כי בנסיבות העניין, אין כל מקום לשקול שחרור - בכל חלופה.

5.

בתאריך 2.6.08 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בחיפה, בבקשה לעיון חוזר במעצרו של המשיב. בקשה זו הוגשה בשל שחרורו בתנאים מגבילים של הנאשם אסף, בעקבות החלטתי בבש"פ 3698/08 מתאריך 7.5.08. בקשה זו לעיון חוזר, נדחתה בתאריך 19.6.08 על-ידי בית המשפט הנכבד קמא (כב' השופט

ר' שפירא ). על החלטה זו ערר המשיב לבית משפט זה (בש"פ 5898/08

אושרי אוהד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 9.7.08)). חברי, השופט י' דנציגר , דחה את הערר וקבע כי על-אף הנתונים האישיים הדומים – קיים הבדל מהותי

בין המשיב לבין אסף, במובן זה שהמשיב הוא שבפועל זרק את הרימון, על-פי הנטען, לעבר תחנת המשטרה.

6.

בתאריך 2.3.08 התקיימה ישיבה ראשונה בתיק בערכאה הדיונית. ב"כ המשיב והאחרים טענו כי טרם קיבלו את מלוא חומר החקירה וביקשו לדחות את ההקראה. בית המשפט קמא קבע את התיק לתזכורת לצורך מתן תשובה לכתב האישום לתאריך 5.3.08. בתאריך 5.3.08 התקיימה ישיבה נוספת במהלכה בוצעה הקראה. המשיב כפר בכתב האישום וביקש לאפשר להעלות טענת זוטא. בית המשפט קמא נעתר לבקשתה וקבע כי באפשרות המשיב להעלות טענת זוטא תוך עשרה ימים מיום הדיון. בית המשפט קמא קבע את התיק לשמיעת ראיות למועדים: 6.4.08, 17.4.08, 26.5.08, 29.5.08, 1.6.08.

בתאריך 6.4.08 התקיימה ישיבה נוספת והחלה שמיעת הראיות. ב"כ המשיב והאחרים ביקשו מבית המשפט הוצאת צו הסרת חיסיון ולאחר מכן נשמעה עדותם של 3 עדי תביעה. בית המשפט הוסיף מועד על המועדים בקבועים לתיק - לתאריך 15.6.08. בהמשך התקיימו הדיונים כסדרם, כאשר עקב ריבוי עדי התביעה, הוסיף וקבע בית המשפט הנכבד קמא תאריכי דיון שונים, כאשר הישיבה האחרונה שהתקיימה נערכה בתאריך 12.10.08, בה הודיע בית המשפט על המשך דיון בתאריך 2.11.08.

טענות המדינה

7.

ב"כ המדינה טוען כי המעשים המיוחסים למשיב טומנים בחובם מסוכנות רבה. לדידו, היה זה רק עניין של יד המקרה שכתוצאה מזריקת הרימון – לא נפגעו חיי אדם, שהרי בעת זריקת הרימון שהו בתחנת המשטרה שוטרים ואזרחים. עוד טוענת המדינה, כי במעשים המיוחסים למשיב קיים חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט, סכנה לביטחון הציבור וחשש להימלטות מן הדין. לבסוף טוענת המדינה כי פרשת התביעה נמצאת בעיצומה וצפויה להסתיים בזמן הקרוב. לפיכך, עדיין לא חל שינוי בנקודת האיזון בין זכותו של המשיב לחירות, לבין הצורך להגן על הציבור מפני הסכנה הנשקפת ממנו.

טענות המשיב

8.

בדיון שנערך לפני, טען ב"כ המשיב, כי בנקודת הזמן הנוכחית, לאחר תשעה חודשי מאסר בהם נשמעו רק כמחצית עדי התביעה ופרשת התביעה צפויה להתפרס על פני זמן ממושך, נקודת האיזון צריכה לנוע לכיוון שחרורו של המשיב. עוד הוא טוען, כי הנאשם אסף, אשר הואשם ביחד המשיב, שוחרר לפני חמישה חודשים, וזאת על-אף שהורחבה החזית בעניינו במסגרת כתב האישום הנוכחי, ונוסף לחובתו אישום נוסף על החזקת סמים, עובדה שאף תגרום להתמשכות נוספת של ההליכים בתיק. אשר על כן, מבקש המשיב לשחררו בתנאי שחרור דומים לזה של אסף, ולכל הפחות להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל, בכפוף להכנת תסקיר מעצר בעניין המשיב.

10.

אין חולק לגבי קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של המשיב. הסוגיה במקרה שלפנינו מסתכמת בשאלה האם ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר. שאלה זו צריכה להיבחן בשני היבטים: האחד , נסיבות העבירות אשר מיוחסות למשיב, השני , נסיבותיו האישיות של המשיב.

11.

לטעמי,

העבירות המיוחסות למשיב, מעידות על מסוכנות רבה. כפי שציינתי בעבר, בעררם של האחים אסף ועמית פרקש, אשר לקחו חלק גם הם במסגרת פרשה זו:

מדובר בעבירה חמורה של השלכת רימון לעבר תחנת משטרה שבה שהו שוטרים ואזרחים באותה עת. עבירה זו מצביעה על זלזול בחוק ובאמונים על אכיפתו וכן מלמדת על עזות מצח מצד העורר (בש"פ 3198/08 עמית ואסף פרקש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.5.08)).

כאמור, מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור גלויה על פניה, מעשיו מעידים על קלות בלתי נסבלת בגדרם, נעשה שימוש ברימון זרחן כלפי אנשים, האמונים על שמירת החוק.

12.

במכלול שלפנינו, אין אני מוצא לנכון לדון בהבחנה לעניין המסוכנות בין המשיב, לבין הנאשם אסף פרקש, אשר שוחרר לחלופת מעצר בעקבות החלטתי (בש"פ 3198/08 האמור). הבחנה זו בוצעה בצורה מקיפה על ידי חברי, השופט י' דנציגר , (בש"פ 5898/08 המוזכר לעיל), ועם זאת אדגיש שלעניין זה שבפני אכן קיימת הבחנה ברורה בין נאשם, אשר מיוחסת לו ביצוע הפעולה בפועל (זריקת הרימון) לבין נאשם, אשר מיוחסת לו נוכחות בלבד בעת ביצוע הפעולה (עיינו גם: בש"פ 8851/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.11.08).

13.

בהיבט הנסיבות האישיות, יש לציין את עברו הפלילי של המשיב, אשר הורשע לא מכבר בגין עבירות רכב. נראה שעל-אף הזמן הקצר שעבר מאז הורשע המשיב בעבירות אלו, הוא לא השכיל לחזור לדרך הישר.

14.

נוכח ההבחנות והנסיבות הנ"ל – זכותו של המשיב שלא לשאת במעצר ממושך בטרם הוכרע דינו צריכה לסגת מפני האינטרס החשוב של שלום הציבור וביטחונו. מעשיו של המשיב והתעוזה הרבה שבה בוצעו, גורמים לי להטיל ספק אם ניתן למצוא דרך כלשהי לאיון המסוכנות הנשקפת ממנו, שלא על דרך של המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח. ער אני אמנם להתארכות ההליכים בעניינו של המשיב, ואף הובאה לפני הראייה אותה ביקש להוסיף ב"כ המשיב לאחר הדיון בעניין מרשו. יחד עם זאת, יש לזכור כי השיקול של התמשכות ההליכים, אף שהוא שיקול משמעותי – אין הוא השיקול הבלעדי, ויש לבחון אותו אל מול האינטרס הציבורי הקיים בהמשך מעצרו של הנאשם (ראו בש"פ 7648/04 מדינת ישראל נ' אבו גאנם (לא פורסם, 25.8.2004)). זאת ועוד - על-פי הנתונים שהובאו בפני על-ידי המדינה, וחרף הראייה הנוספת שהציג לפני ב"כ המשיב, נראה כי פרשת התביעה אכן עומדת להסתיים בתוך זמן עתידי סביר ולפיכך אין סיבה להניח שההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב ימשיכו להתנהל עוד תקופה ממושכת מאוד.

15.

סוף דבר, החלטתי להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים, שיימנו החל מתאריך 14.11.08, או עד למתן פסק-דין בת.פ. 7028/08 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם. עם זאת, נוכח התמשכות ההליכים הנני מורה כי שירות המבחן יכין בתוך 30 ימים תסקיר מעצר, בגדרו תיבדק בכל זאת אפשרות חלופת מעצר כלשהי עבור המשיב. תסקיר זה יוגש, לאחר הכנתו, לערכאה הדיונית וזו

תבחן, על-פי שיקול דעתה, אם ניתן לאיין בדרך כלשהי את המסוכנות של המשיב. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין במתן הוראה להכנת תסקיר מעצר כאמור, כדי להביע דעה כלשהי מצידי לגוף הדברים, או לכך שחלופת מעצר ראויה בנסיבות כאן. תסקיר המצער נדרש רק על-מנת שיהיה כלי נוסף בפני הערכאה הדיונית, או בפני בית משפט זה בעת הדיון בהארכת מעצר נוספת, אם תתבקש – ואלה יחליטו במכלול כטוב בעיניהם.