בש"פ 5899/00 מדינת ישראל נ. זיו איורקן

כנגד המשיב הוגש ביום 27.8.1999 כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לנוער. על פי העובדות הנטענות בכתב האישום ביום 7.8.1999 קבע המשיב להיפגש עם המנוחה. לפני שפגש אותה, ביקש המשיב מחברו, שותפו בפרשה, שיעקוב אחריו. מיד לאחר שנפגש עם המנוחה החל לחבוט בה. המנוחה ניסתה להמלט, אך המשיב סחב אותה לחורשה סמוכה ושם הוא וחברו השליכו על המנוחה אבנים כבדות אשר גרמו למשיבה פצעי קרע רבים בראש ושברים בגולגולת. פגיעות אלה הביאו למותה של המנוחה.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון) הורה על המעצר. בהחלטתו הדגיש בית-המשפט הן את קיומן של ראיות לכאורה, ביניהן, הודעתו של שותפו של המשיב, שבה הפליל אותו; התנהגות מפלילה בערב האירוע, המתבטאת בהחלפת בגדיו מחוץ לבית ושקריו של המשיב בחקירתו. בית המשפט בחן את האפשרות של חלופת מעצר, אך הגיע למסקנה, כי בנסיבות שלפניו, כאשר ישנן ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע עבירה כה חמורה ובאכזריות כה רבה בילדה בת ארבע עשרה שנים, אין חלופת מעצר שיכולה להשיג את מטרת המעצר.

על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה. בית המשפט (השופט י' זמיר) דחה את הבקשה בהתחשב באופיה של העבירה בנסיבות ביצועה ובמסוכנות הנלמדת מהמעשים המיוחסים למשיב, סבר כי אין חלופה מתאימה למעצרו של המשיב. בשולי ההחלטה הוסיף השופט זמיר, כי כיוון שבא-כח המדינה לא שלל את האפשרות לשקול את החלפת המשך המעצר במעבר למעון נעול בגילעם, מן הראוי ששירות המבחן יבחן אפשרות זו.

ביום 25.5.2000 הוגשה בקשה בהסכמה להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים.

עתה מונחת בפניי בקשה להארכה שניה של המעצר. המבקשת הבהירה, כי עדותו של שותפו של המשיב, שהיא עדות מרכזית בפרשת התביעה, עוכבה עד לאחר שיסתיים משפטו בשל "הלכת קינזי ". עתה הוגשו כבר סיכומי הצדדים במשפטו של השותף והכרעת הדין צפויה בקרוב. התביעה מתכוונת לוותר על חלק ניכר מעדי התביעה ועל כן להערכת המבקשת ניתן יהיה להעיד את השותף בישיבה הקבועה ליום 29.5.2000, וייתכן שאף ניתן יהיה להשלים את שמיעת הראיות בתיק במועדים קרובים. המבקשת עמדה על כך כי מן החומרה הרבה של המעשים נלמדת מסוכנתו של המשיב אין מקום לשחרורו בתנאים של חלופה. עוד הוסיפה כי מעון גילעם סרב לקבל את המשיב עקב אי התאמה.

בא-כוחו של המשיב הדגיש בטיעונו את העובדה שהמשפט מתנהל בעצלתיים. הוא ציין כי בכתב האישום מצוינים חמישים ושלושה עדים, ואילו עד כה העידו שמונה עשר עדים בלבד, וכי מרבית הסיכויים שלא ניתן יהיה לסיים את שמיעת הראיות בתשעים הימים הקרובים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי על אף גילו הצעיר של המשיב יש להעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. העבירה בה מואשם המשיב היא מן העבירות החמורות ביותר בספר החוקים, לפי הראיות לכאורה המצויות בתיק היא בוצעה באכזריות בלתי רגילה. עתה יש סיכוי ממשי, כי העדות המרכזית תישמע במועד שנקבע לכך ומכל מקום מן הראוי שייעשה כל מאמץ להעיד את השותף במועד קרוב. התביעה הצהירה כי תוכל לותר על חלק מעדיה, גם אם יש סיכוי שנוכח חזרתו של השותף מגירסתו יהיה צורך בעדים נוספים, נראה כי ניתן לסיים את שמיעת התיק בתוך תקופת הארכה, וראוי לעשות כן.

קביעתה של המפקחת הארצית לאבחון והשמה כי העורר אינו מתאים למוסד גילעם מעוררת קושי למצוא חלופה למעצרו של המשיב, ובנסיבות אלה יש לעשות כל מאמץ לסיים את משפטו בהקדם, בעודו נתון במעצר.

סיכומו של דבר: אני מקבלת את הבקשה ומורה על המשך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.