בש"פ 59/04 מיכאל אוסטרובסקי נ. מדינת ישראל

1.ביום 1.12.03 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן ועבירה של תיווך לסחר בסם מסוכן.

2.ביום 21.12.03 בית משפט השלום באשקלון הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים שונים, בין השאר לאור המלצת שירות המבחן. בית המשפט ציין כי מעשיו של העורר הם בתחתית סולם העבירות של אספקה, סחר או תיווך של סמים, וכי אין בראיות כל בסיס לטענה שהעורר הרוויח דבר כלשהו מהעסקאות. כן צוין שהעורר עובד ומקצועו אינו סחר בסמים, ושלולא פניית הסוכן אליו הוא כלל לא היה עובר עבירות באותם המקרים בהם הואשם. מנגד, בית המשפט היה ער לכך שיש צורך להלחם בכל חוליות השרשרת של סוחרי הסמים ולכך שלעורר עבר פלילי, גם בעבירות סמים.

3.המדינה הגישה ערר על החלטת שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וביום 24.12.03 החליט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לקבל את עררה ולעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהעבירות המיוחסות לעורר בוצעו בשעה שהיה נתון בפיקוח שירות המבחן, וכי העבירות המיוחסות לו בוצעו על-ידו במקביל לריצוי עבודות שירות שהוטלו עליו בתיק אחר ועת תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 7 חודשים באותו תיק. על מסוכנותו של העורר למד בית המשפט המחוזי גם מעברו הפלילי. הוא קבע כי "מסקנת שירות המבחן לפיה המשיב [העורר] 'ניתק את קשריו עם החברה העבריינית וערך שינוי בחייו שאופיין בעבודה יציבה עם אחיו ובמתן בדיקות שתן נקיות' אינה יכולה לעמוד".

4.בא-כוח העורר, עורך-דין חימי, טען כי העורר לא יזם את הקשר עם הסוכן המשטרתי לו נמכרו הסמים, וכי הסוכן הוא זה שדרבן אותו לעשייה הפלילית. כן נטען שהיחסים בין העורר לבין הסוכן היו חבריים וקרובים וכי הקשר של העורר לסמים התמצה בקשר שלו לסוכן בלבד. המדובר בכמויות סם קטנות ובסכומי כסף פעוטים (העורר קיבל מאת הסוכן 200 ₪ בעסקה הראשונה ו- 600 ₪ בעסקה השנייה). בנוסף, בין העסקה הראשונה לשנייה חלף חודש, ובין העסקה השנייה לשלישית חלפו שלושה חודשים. עניין זה מלמד, לטענת בא-כוח העורר, על כך שאין הוא "סוחר סמים" הפועל באופן שיטתי, אלא שביצע עסקאות ספורדיות עם חבר, וביוזמתו של אותו חבר. בנוסף, אין ראיה לכך שהעורר הפיק רווח כספי כלשהו מהעסקאות.

5.לאחר שמיעת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתו מזכר מסוים מתיק החקירה שהוגש אף לעיוני, ממנו עולה כי העורר התקשר אל הסוכן המשטרתי והביע בפניו את כעסו על כך שהסוכן רכש סמים מאחר מבלי להתקשר אליו. עוד אמר העורר כי אם ירצה בפעם הבאה לרכוש כדורי סם – שיפנה אליו. העורר גם מסר לסוכן את מספר הפלאפון שלו פעם נוספת. מזכר זה אינו עולה בקנה אחד עם הטענה שמכירת הסם לסוכן היתה חלק מיחסי חברות, ובדין נתן בית המשפט המחוזי משקל לכך. הדברים מצביעים לכאורה על מעורבות בשרשרת מכירת הסם ועל רצון למעורבות כזו מעבר לענייני חברות.

לעורר עבר פלילי מכביד למדיי. בעת ביצוע העבירות הוא ריצה עבודות שירות בגין עבירה של ניסיון לסחר בסמים, היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בעת ביצוע העבירות ותמימת דעים אני עם בית המשפט המחוזי שבנסיבות אלה המלצת שירות המבחן אינה יכולה לעמוד. יש הכרח לפגוע בכל החוליות של שרשרת אספקת סמים לבל יוחטא הציבור.

הערר נדחה.