בש"פ 5900/10 חי עטייה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 7.7.10 בתיק מ"ת 40795-06-10 לעצור את העורר עד תום ההליכים.

רקע

ב.

נגד העורר, יליד 1972, הוגש כתב אישום המיחס לו עבירה של שוד (לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). כנטען, הגיח העורר ברחוב מאחורי המתלוננת, ילידת 1937, ביום 20.6.10 בשעת ערב מוקדמת, משך מידה בחזקה את ארנקה (ובו 50 ש"ח וכרטיס קופת חולים), תוך שהוא מעקם בעוצמה את פרק ידה, כדי להתגבר על התנגדותה, ושדדוֹ. לאחר הדברים ניסה העורר להימלט, ונעצר על ידי אזרחים שרדפו אחריו. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 28.6.10 נאמר, כי ליבו של התיק הוא בשאלת זיהויו של העורר כמבצע העבירה, אך כי קיימות ראיות מספיקות לצורך מעצר ביניים. בהחלטה נשוא ערר זה, נאמר כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, כי העורר הודה למעשה במיוחס לו באחת מהגרסאות שמסר, וכי די בראיות שהובאו כדי לבסס סיכוי להוכחת המיוחס לעורר. הוסף, כי מעשהו של העורר מקים מעצם טבעו עילת מעצר של מסוכנות. הודגש עברו הפלילי העשיר של העורר מאז היותו קטין: 15 הרשעות ב-61 תיקים, ועוד 6 תיקים בהם לא הורשע מחמת היותו קטין – ברוב המקרים בעבירות של חטיפת תיקים, רכוש וסמים. צוין, כי העורר על פי הודאתו צורך סמים, וכי קימת סכנה שההתמכרות לסמים תוביל אותו לביצוע עבירות נוספות. צוין, כי העורר לא החל בהליך גמילה קודם למעצרו, ונקבע כי המקרה דנא אינו מצדיק חריגה מן הנוהג שלא להפנות לטיפול גמילה במסגרת הליך מעצר. על כן התקבלה הבקשה לעוצרו עד תום ההליכים, ללא הזמנת תסקיר.

הערר והדיון

ג.

בערר הנוכחי מתבקש להפנות את העורר לקבלת תסקיר שירות מבחן, כדי לבחון, בין היתר, את האפשרות לשלבו בהליך גמילה. לענין עברו הפלילי של העורר נטען, כי עבר זה רחוק, כי בשבע השנים האחרונות נמנע העורר מהסתבכות בפלילים, ויש לראות במקרה הנוכחי מעידה חד פעמית. כן נטען לקושי בראיות התביעה, באשר אין זיהוי ממשי של העורר, וזה חזר בו מהודאתו במעשים. הוסף, כי יש לשקול את שחרור העורר למוסד גמילה, ואין די בכך שלא היה בהליך גמילה טרם המעצר כדי לפסול זאת. צוין, כי חברתו לחיים של העורר נמצאת בשלבים מתקדמים להריונה, וכי העובר סובל ממום בלבו.

ד.

בדיון טען עו"ד שרמן לעורר בנוסף, כי על פי חומר הראיות היה נסיון גמילה של העורר בקהילה הטיפולית במלכישוע, והעורר הקים בעשור האחרון תא משפחתי; רעייתו בהיריון, ו-4 ימים בטרם המקרה נשוא תיק זה – ב-16.6- נערכה לה בדיקה והוברר, כי יש סיכוי שלעובר מום לב קשה, כולל סיכון של נכות ומוות; הומלץ על הפלה אך רעיית העורר לא הסכימה לכך. בינתיים גם אושפזה רעיית העורר בבית חולים לחולי נפש ושהתה בו מ-19.6.10 (יום לפני פרשת העבירה) עד 6.7.10. נטען גם לניסיון אבדני של העורר יומיים לפני המעצר. טענת העורר ,כנאמר, היא כי היה ב"קריז" שגרם להסתבכותו; יש מקום לתסקיר כדי לבחון חלופת מעצר שכן העורר מצוי קרוב לחודשיים במעצר, ואין מועד להוכחות בתיק. לשאלתי נאמר, כי אין להגנה חומר בשאלה אם שהה העורר במלכישוע כטענתו, שכן המשטרה לא הצליחה לקבל מידע ממלכישוע.

ה.

באת כוח המדינה טענה, כי עברו המכביד של העורר והתעוררות המוטיבציה לגמילה רק עתה, מציגים תמונה שאין צורך בתסקיר כדי לעמוד עליה.

ו.

לשאלתי, ציין העורר עצמו כי היה שנה וחצי

ב"מלכישוע", סיים את ההליך שם והיה נקי, אך חזר לסמים לאחר בוא הידיעה על העובר הפגום.

ז.

הצעתי למדינה – שבסופו של יום הותירה לשיקול דעת – כי תסכים להזמנת תסקיר כדי שלבית המשפט תהא תמונה כוללת.

הכרעה

ח.

עיינתי ברישום הפלילי המכביד מאוד של העורר, שראשית רישומו הפלילי היא בגיל 14 ומאז עמד 15 פעמים לפני בתי המשפט, כאמור, במגוון עבירות רכוש, אלימות, סמים, חטיפת ארנקים ועוד. אין צריך לומר, שמשאלת גמילה בהליכי מעצר נענית – כחריג – לעתים רחוקות, בעיקר בשעה שכבר הוחל בגמילה, אף כי יתכן גם, בנסיבות, חריג לחריג.

ט.

בלא שאביע דעה באשר לתוצאה, סבורני כי מקרה זה מצדיק הזמנת תסקיר. למשל, הטענה העובדתית המהותית שהעורר שהה שנה וחצי במלכישוע קלה לבדיקה, וכמובן יש לה רלבנטיות לנסיבותיו ולתולדותיו בשנים האחרונות. כך גם הטענות הקשורות למצב הרפואי של רעיית העורר, שבעקבותיו כנטען אירעה ההידרדרות (דבר הטעון בדיקה), לאחר שמאז 2001 היתה הפסקה בעבירות העורר.

י.

התסקיר מאת שירות המבחן למבוגרים יוגש בתוך 21 יום, ובו תפורט התמונה הכוללת של העותר ותינתן חוות דעת השירות, ואני מקדים תודה לשירות, התסקיר יונח על שולחן בית המשפט המחוזי ויידון, ואיני נוטע כאמור כל מסמרות באשר לתוצאה.

יא.

תשומת לב שירות בתי הסוהר מופנית לטענת האבדנות.

יב.

הערר מתקבל איפוא במובן של הזמנת תסקיר.