בש"פ 5918/96 יחיאל לוטטי נ. המפקח הכללי של משטרת ישראל

העותר התגייס למשטרה בשנת 1984. לאחר זמן מה התברר למשטרה כי העותר שקוע בחובות כספיים. במשך כל השנים הוא לא הצליח להיחלץ מן החובות. למשטרה הגיעו לעתים מזומנות תלונות על שהעותר אינו משלם את חובותיו וצווי עיקול על המשכורת שלו. כתוצאה זומן העותר לראיונות אישיים ולוועדות פנימיות שציינו בפניו כי עליו להיחלץ ממצב זה ואף הציעו לו סיוע כספי מטעם המשטרה כדי שיוכל להשתחרר מן החובות. אך הכל ללא הועיל. בסופו של דבר החליטה המשטרה לפטר את העותר מן המשטרה. על החלטה זאת הוא עותר בפנינו.

החלטת המשטרה מתבססת קודם כל על סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א1971-, הקובע כי המפכ"ל רשאי לפטר שוטר אם "השוטר מתרשל או בדרך כלל בלתי יעיל במילוי תפקידיו או אינו מתאים מבחינה אחרת למלא תפקידיו". הטענה היא כי שוטר המסתבך בחובות לאורך זמן, ואינו פורע את חובותיו במועד, אינו מתאים לתפקיד של שוטר. טענה זאת מתבססת, לא רק על סעיף 10(2) לפקודת המשטרה, אלא גם על פקודה 06.02.05 לפקודות הקבע של המשטרה הקובעת, בין היתר, כי "איש משטרה לא ילווה כספים ולא יתחייב בחוב בכל צורה שהיא, אם אין לו סיכוי סביר לפרוע חובותיו", וכן כי "אסור לאיש משטרה לפגר או להתרשל בתשלום חובותיו במועדם". העותר הסתבך במצב שהוא הפרה של פקודה זאת, ואף לא היתה לו הצדקה של ממש למצב זה, לא בפני המשטרה ואף לא בעתירה לבית משפט זה.

המשטרה מעלה בתגובתה לעתירה טענות נוספות נגד העותר, ובין היתר שהוא הורשע מספר ניכר של פעמים בדין משמעתי של המשטרה בעבירות משמעת שונות. אך מסתבר כי הטעם העיקרי לפיטורין היה, בכל זאת, ההסתבכות של העותר בחובות.

אכן, לדעתנו יש בטעם זה ממש, הן כדי לשמור על התדמית הראויה של המשטרה והן כדי למנוע בעד שוטר, המסובך בחובות, להיקלע למצבים שאינם ראויים לשוטר. מכל מקום, זהו הדין, לפי פקודת המשטרה ולפי פקודות הקבע של המשטרה. החלטת הפיטורין התקבלה על פי הדין ולא מצאנו בה פגם משפטי שיצדיק את התערבותנו.

לפיכך החלטנו לדחות את העתירה.