בש"פ 5944/15 דוד שגב אברהם ביטון נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.8.2015 (מ"ת 54247-11-14, השופט מ' לוי ) במסגרתה התקבלה בקשת העורר לשינוי התנאים המגבילים שבהם היה נתון באופן חלקי בלבד.

2.

הפרשה העומדת ביסוד הערר שבפני היא מסועפת ומורכבת, ולצורך הדיון בערר עצמו אין לי אלא להידרש בקיצור לחלק מפרטיה.

3.

ביום 23.11.2014 הוגש כתב אישום נגד העורר ואחרים שנסב על אישומים רבים בעבירות סמים. בהמשך, תוקן כתב האישום ועל-פי כתב האישום המתוקן מיוחסות לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (סחר בסם) לפי סעיף 499(א)2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); סחר בסמים (ריבוי עבירות) לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים ); וכן החזקת סמים שלא לצריכה עצמית (ריבוי עבירות) לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים.

4.

כבר ביום 30.12.2014 שוחרר העורר למעצר בית מלא בתנאים, וזאת בהסכמת המדינה. ביום 24.3.2015 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאיו המגבילים, תוך הפנייה להליכי מעצר אחרים בפרשה אשר בהם המדינה טענה לשוני בינו לבין נאשמים אחרים הנוגע לאופי מעורבותו במעשים ולחולשה ראייתית מסוימת בעניינו (בש"פ 612/15 מידברג נ' מדינת ישראל (5.2.2015); בש"פ 929/15 ביטון נ' מדינת ישראל (22.2.2015)). ביום 30.3.2015 הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר של שירות המבחן אשר המליץ להקל בתנאי שחרורו של העורר כך שיהיה נתון במעצר בית לילי בלבד ובמהלך היום יהיה רשאי לנוע בפיקוח.

5.

ביום 14.4.2015 בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן להקל בתנאי השחרור של העורר אך לא במידה שהתבקשה וקבע כי יותר לו לצאת להתאווררות בין השעות 18:00-16:00. ביום 4.5.2015 שונו תנאי השחרור של העורר פעם נוספת והותר לו לצאת לעבודה בפיקוח וליווי בין השעות 16:00-08:00. ביום 16.7.2015 הורה בית המשפט המחוזי על הארכת פרק הזמן ביממה שבו רשאי העורר לצאת לעבודה וכן התיר לעורר לצאת לעבוד מחוץ למפעל.

6.

ביום 2.8.2015 הוגש תסקיר מעצר נוסף בעניינו של העורר. שירות המבחן ציין בתסקיר כי חלה הפחתה ברמת המסוכנות הנשקפת מהעורר והמליץ על כך שהעורר יוכל לשהות ללא ליווי במהלך שעות היום, ובלילה יהיה נתון במעצר בית בין השעות 07:00-22:00.

7.

ביום 25.8.2015 הורה בית המשפט המחוזי על הקלה נוספת בתנאי השחרור של העורר אך לא אימץ במלואה את המלצתו של שירות המבחן. בית המשפט המחוזי קבע כי העורר יוכל לצאת לעבודה בין השעות 19:00-07:00 וכן לצאת להתאווררות בין השעות 22:00-19:00, אך כל זאת כשהוא תחת פיקוח.

הערר

8.

הערר שבפני נסב על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. העורר טוען כי לנוכח נתוניו הכלליים, חלקו השולי בפרשה וההמלצות העקביות של שירות המבחן היה מקום לבטל את כל תנאי השחרור שלו, ולחלופין להסתפק במעצר בית לילי, ללא פיקוח בשעות היום. בא-כוח העורר אף הצביע על הקושי שהיה לעורר להגיע לדיון כשהוא מלווה באשתו ההרה, המשמשת כמפקחת.

9.

עוד מצביע העורר על ההכבדה הנמשכת עליו בשים לב להתמשכות הצפויה של המשפט, המתנהל כנגד נאשמים רבים, שחלקם הנטען בפרשה רב בהרבה משלו.

10.

המדינה מתנגדת לערר וטוענת כי דינו להידחות. המדינה מצביעה על כך שתנאי השחרור של העורר "רוככו" בהדרגה, וכך אף בהחלטתו העדכנית של בית המשפט המחוזי. לשיטת המדינה, בנסיבות אלה אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעת הזו.

דיון והכרעה

11.

לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הערר להתקבל, אם כי באופן חלקי, כמפורט להלן.

12.

בשים לב להתרשמותו החיובית של שירות המבחן ולעמידתו העקבית של העורר בתנאים שנקבעו לו אני סבורה כי בעת הזו ניתן להורות כי העורר יוכל לצאת את ביתו בשעות שבהן הותר לו לעשות כן, בליווי אחד מן המפקחים, ללא הגבלה או הבחנה בין שהות בעבודה לשהות מחוץ לה. במלים אחרות, הוא יוכל לשהות מחוץ לביתו בשעות היום, בין השעות 22:00-07:00, ובלבד שיהיה מלווה באחד מן המפקחים.

13.

אני סבורה שהחלטה זו נותנת ביטוי לאמון שניתן לרחוש כלפי העורר בעת הזו. יש להביא בחשבון גם את העובדה שעבודתו של העורר כרוכה בהתקנות, היינו ממילא אינה מוגבלת לאתר מסוים, כך שלמעשה מלכתחילה יש לייחס משמעות רבה יותר לפיקוח (ולא לשאלה אם העורר נמצא ב"עבודה"). יש לציין שהחלטה זו עולה בקנה אחד עם המלצתו המוקדמת של שירות המבחן עוד מחודש מרץ 2015, ואף מבחינה זו יש לה יסוד איתן. ההחלטה אף עשויה להקל על העורר ואשתו בתקופה זו בחייהם.

14.

אמנם, שירות המבחן בתסקירו האחרון היה מוכן ללכת כברת דרך נוספת לקראת העורר. עם זאת, אף אני – כבית המשפט המחוזי – התרשמתי שטרם הגיעה העת לכך שהעורר יוכל לצאת את ביתו ללא פיקוח כלל.

15.

אשר על כן: הערר מתקבל כמפורט בסעיף 12 לעיל. כל שאר תנאי השחרור נותרים בעינם.