בש"פ 5960/09 אלכסי צרניס נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בראשון לציון. הוא מואשם בעבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב ובארבע עבירות של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה. בית משפט השלום נעתר לבקשתה של המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר פנה לבית המשפט המחוזי מרכז בערר. בית המשפט המחוזי החליט לדחות את הערר. מכאן הערר שבפניי.

2.

ביום 7.4.09 נתפסו בביתו של העורר מספר מחשבים וציוד נלווה. העורר שוחרר לאחר מעצר קצר וכתב האישום הוגש נגדו ביום 12.5.09. כתב האישום כולל, כאמור, ארבעה אישומים בפריצה לבניין שאינו דירה וגניבה ממנו. מדובר בפריצות שבוצעו בסניף של טיפת חלב, במרכז לבריאות נפש, במכללה ובבית ספר. הציוד שנגנב בפריצות היה מחשבים וציוד נלווה. לפני בית משפט השלום הונח תסקיר מעצר. מן התסקיר עולה, כי העורר הינו צעיר בן 23 שנים שעלה ארצה בגיל 3. שירות המבחן כתב בתסקיר כי קיימת "רמת סיכון במצבו", אך לא ציין מהי רמת הסיכון. לעניין החלופה שהוצעה נכתב בתסקיר, כי אין היא מתאימה. יצוין, כי בדיון היום אמר הסניגור המלומד כי יש באפשרותו של העורר להציע חלופות מעצר נוספות.

3.

בנוסף לנתונים שצוינו עד כה לגבי העורר ראוי להוסיף, כי התדפיס מן המרשם הפלילי מלמד כי לחובתו שני אישומים בלא הרשעה, האחד משנת 2000 והאחר משנת 2004. אף שם מדובר היה בעבירות של פריצה והחזקת נכס החשוד כגנוב. עוד מתברר, כי בנוסף לכתב האישום נשוא ההליך הנוכחי תלויים נגד העורר שלושה כתבי אישום נוספים. בכתב אישום אחד מדובר על עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר, שימוש בכוח למניעת מעצר והיזק לרכוש במזיד. כתב אישום זה עוסק באירועים שהתרחשו בחודש פברואר 2006. יש לומר, כי כתב אישום זה אינו מנוסח כהלכה ואין זה ברור מתוכו מה בדיוק מיוחס לעורר. כתב אישום שני מדבר על עבירות של שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ברכב ללא רשיון וללא ביטוח. האירוע שבכתב אישום זה התרחש ביום 29.7.08. כתב האישום השלישי מדבר על החזקת חשיש בכמות זעירה לצריכה עצמית ביום 29.4.08.

4.

התלבטתי בעניין זה, שכן עבירות הרכוש בהן מדובר אינן חמורות במיוחד, אינן מצביעות על תחכום, ואף הרכוש בו מדובר אינו בעל שווי רב ביותר. אילו היה מדובר אך בכתב האישום הנוכחי, אפשר שבהחלט היה מן הראוי להורות על שחרור לחלופה, אילו נמצאה חלופה ראויה. דא עקא, לא ניתן להתעלם משלושת כתבי האישום הנוספים. כמובן שאף כל אחד מהם כשלעצמו אינו מצדיק מעצר עד תום ההליכים. אולם, כאשר מסתכלים על התמונה בכללותה, היינו על כל כתבי האישום התלויים מעל לראשו של העורר, אין מנוס מן המסקנה שצדקו הערכאות הקודמות משהורו על מעצר עד תום ההליכים. כמובן שאם משפטו של העורר בתיק הנוכחי לא יסתיים תוך זמן סביר יהא מקום לשקול מחדש את עניין המעצר.

5.

הערר נדחה.