פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5966/15
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העורר:
אמל אבו סאלח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 31.8.2015 במ"ת 19294-08-15 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' טאהא
תאריך הישיבה:
כ"ד באלול התשע"ה
(8.9.2015)
בשם העורר:
עו"ד ראאף ביבאר
בשם המשיבה:
עו"ד אייל כהן;
עו"ד יעל כ"ץ
החלטה
1.
בפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 31.8.2015 (מ"ת 19294-08-15, השופט ע' טאהא ) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
רקע והליכים קודמים
2.
ביום 10.8.2015 הוגש כנגד העורר וכנגד נאשמת נוספת, בשירה מחמוד (להלן: מחמוד ), כתב אישום המייחס להם ביצוע בצוותא של עבירת רצח לפי סעיפים 300(א)(2) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). עניינה של מחמוד נדון בפני במסגרת בש"פ 5887/15 מחמוד נ' מדינת ישראל (6.10.2015) (להלן: עניין מחמוד ).
3.
פרטי האירוע המתוארים בכתב האישום פורטו בהרחבה בעניין מחמוד , ועל כן אחזור עליהם כאן רק בקצרה. ביום 22.6.2015 הגיעו לגבולה של מדינת
ישראל שני
פצועים סורים, מונזר ח'ליל (להלן: ח'ליל ) ועלא שעבאן (להלן: שעבאן ), אשר נפגעו במלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה. מצבם של הפצועים הוגדר באותה עת כקל. בסמוך לשעה 20:00 אמבולנס צבאי החל בהעברתם של הפצועים מן החרמון לכיוון בית החולים בנהריה לקבלת טיפול רפואי, כשהוא מלווה בניידת של המשטרה הצבאית (להלן: הניידת ). בסמוך לשעה 21:15 בהגיעו לכפר מג'דל שמס, נתקל האמבולנס, ובו הפצועים הסורים, בהתקהלות של תושבי המקום. אלה דפקו על האמבולנס בידיהם וברגליהם, תוך שהם מקללים את הפצועים, ולבסוף שברו את השמשה האחורית שלו. האמבולנס נחלץ מן המקום והמשיך בדרכו לכיוון נווה אטי"ב, בליווי הניידת, שם נעצר בחניית מלון "רימונים". בעקבות האירוע, כוחות נוספים של הצבא חברו לאמבולנס על מנת לאבטח אותו. בד בבד עם הגעת הכוחות לחניית המלון החלו להיאסף במקום עשרות רבות של אזרחים דרוזים, כשחלקם רעולי פנים ונושאים שרשראות ברזל, אבנים ומקלות. בשלב מסוים הסתער ההמון על האמבולנס. הנהג והחובש ששהו באמבולנס התפנו ממנו, ואילו הפרמדיקית שהייתה באמבולנס נותרה בו לצד הפצועים עד שחולצה הודות לפעולות שביצע הצבא לפיזור ההפגנה, אשר כללו יריות באוויר והשלכת רימוני הלם. חרף פעולות אלו, ההמון שב והסתער על האמבולנס והצליח להוציא מתוכו את שני הפצועים. בשלב זה, החלו המתקהלים להכות בפצועים בעוצמה בעוד אלה מוטלים על הרצפה בדרך שנהוג לאפיין כלינץ'. כתוצאה מכך, הפצועים נחבלו בכל חלקי גופם. על-פי האמור בכתב האישום, העורר עצמו, שהיה אחד מן המתקהלים, הצטייד בקרש ובאמצעותו חבט בעוצמה רבה, שוב ושוב, בפלג גופו העליון של ח'ליל בכוונה להמיתו. מיד לאחר מכן, העורר נטל סלע והטיחו במותנו הימנית של ח'ליל בכוונה להמיתו. במקביל, כך נטען, קרבה מחמוד אל ח'ליל והטיחה סלע בפלג גופו העליון, מספר פעמים ובעוצמה בכוונה להמיתו. כתוצאה ממעשיהם של העורר, מחמוד וההמון נגרמו לח'ליל חבלות מרובות בכל חלקי גופו אשר הביאו למותו. כאמור לעיל, גם לשעבאן נגרמו במהלך האירוע פציעות מרובות בכל חלקי גופו וכן נפצעו בו חיילים.
4.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר ומחמוד עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשתה טענה המדינה כי בידיה ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו, ובכללן: הודאתו בפני מדובב על חלקו ברצח ולאחר מכן הודאתו בחקירה בגין חלקו זה; סרטון מן הלינץ' שבו הוא נראה מכה בח'ליל באמצעות הקרש (להלן: הסרטון ); עדויות רבות של חיילים שנכחו במקום בשעת האירוע; הודעת הפרמדיקית באשר למצבם של הפצועים; וכן דו"ח הנתיחה של גופתו של ח'ליל. יתר על כן, נטען בבקשה כי קיימת עילת מעצר כנגד העורר הן בשל מסוכנותו והן בשל חשש מפני שיבוש מהלכי משפט והתחמקות מן הדין.
5.
ביום 25.8.2015 התקיים הדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים. בעיקרו של דבר, העורר טען כי לא ניתן לזהותו בסרטון כמי שמכה בח'ליל באמצעות קרש. בנסיבות אלה, הוא מיקד את טיעונו בדברים שאמר למדובב ובהודאה שמסר במשטרה. לטענתו, לא ניתן לומר כי הודה בפני המדובב במעורבותו במעשים, ומכל מקום ההודאה שמסר בחקירתו במשטרה נגבתה ממנו שלא כדין, לאחר שלא נענו בקשותיו להיפגש עם עורך דינו והופעלה כנגדו אלימות.
6.
ביום 31.8.2015 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (כמו גם על מעצרה של מחמוד עד תום ההליכים נגדה).
7.
בית המשפט המחוזי דחה את כל טענותיו של העורר. בית המשפט המחוזי קבע כי העורר אכן הודה בביצוע המעשים בפני מדובב שהוכנס לתאו, ואף הוסיף ותיאר את המעשים בפני חוקרי המשטרה, לאחר שעומת עם המדובב. יתר על כן, בית המשפט המחוזי עמד על כך ששחזור האירוע על ידי העורר בפני החוקרים תואם את הנראה בסרטון הלינץ' – שבו נצפה גבר התוקף פצוע המוטל בצד הטנדר הצבאי, באמצעות קרש ובאופן העונה במדויק לתיאורו של העורר. בכל הנוגע לטענותיו של העורר באשר לאופן שבו נגבו הודעותיו, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נמצא בחומר הראיות כל תיעוד להתנהלות לא ראויה של צוות החקירה, ועל כן אין לקבוע כי הודעותיו נגבו ממנו שלא כדין.
8.
לבסוף, בית המשפט המחוזי עמד על כך שהאכזריות וחוסר האנושיות הטמונים במעשה המיוחס לעורר, אשר תקף אדם פצוע, המוטל חסר אונים על הרצפה, מעידים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו ואשר אינה מאפשרת להסתפק בחלופת מעצר בעניינו.
הערר
9.
העורר טוען הן כנגד ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, והן כנגד ההימנעות מהזמנת תסקיר מעצר בעניינו לשם בחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.
10.
העורר שב וטוען בפני כנגד קבילותן של ההודאות שנגבו ממנו, כמו גם כנגד מהימנותה של הודעת המדובב.
11.
לטענת העורר, הודעתו של המדובב היא שקרית ומסולפת, ואין להסתמך עליה לצורך קביעה כי הודה במעורבות במעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בהקשר זה, העורר טוען כי המדובב הפעיל עליו מניפולציות שונות, הטעה אותו, ייעץ לו ושידל אותו להודות בעבירה קלה יותר מזו שבה הוא הואשם. יתר על כן, לטענת העורר, כאשר בוחנים את "הודאתו" בפני המדובב (כפי שזו הוקלטה בתא המעצר) בהקשרה המלא ניתן להבין כי כלל אין המדובר בהודאה אלא בשברי מילים ודברים לא ברורים אשר לא ניתן להסיק מהם דבר.
12.
בכל הנוגע לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין בחומר הראיות עדות לכך שהודעותיו נגבו שלא כדין, טוען העורר כי עיון בתמלילי חקירתו מיום 3.8.2015 דווקא מלמד כי נעשה שימוש באלימות ובאיום באלימות ובשיטת תחקור בלתי הוגנת. כן נטען כי חוקרי המשטרה הפעילו עליו לחץ נפשי בלתי הוגן. יתר על כן, לטענת העורר, מפרוטוקול הדיון בהארכת מעצר הימים שהוטל עליו מיום 5.8.2015 שנערך בבית המשפט המחוזי ניתן להיווכח כי נמנעה ממנו פגישה עם עורך דין, וזאת ללא סיבה מוצדקת, וכי אף במהלך חקירתו התעלמו החוקרים מבקשותיו לפגוש בעורך דינו.
13.
העורר מוסיף וטוען כי ישנן סתירות מהותיות בין הודעותיו לבין סרטון הלינץ', ובכללן בתיאוריו בנוגע למספר המכות שהוטחו בח'ליל, בשימוש שעשה באבן ובתיאור המסלול שבו צעד לעבר הפצוע ביחס למיקומו של הטנדר הצבאי.
14.
עוד טוען העורר כי אף אם ייקבע שהוא היכה את ח'ליל באמצעות קרש, הרי שמדו"ח נתיחת גופתו עולה כי מותו נגרם כתוצאה מאיבוד דם שנבע מפצעי הירי בגפיו התחתונות, ולא כתוצאה מחבטות שהוטחו בו. על כן, כך העורר סבור, ניתק הקשר הסיבתי בין המעשים שביצע, לכאורה, לבין מותו של ח'ליל.
15.
בא-כוחו של העורר אף מציין כי קיים תיעוד של שיחה שקיים העורר במכשיר הטלפון שלו ואשר מלמד על כך ששהה בעין קניה בשעה 21:28 לערך באותו ערב. לדבריו, הוא לא יכול היה להימצא במקום האירוע שעליו נסב כתב האישום בזמנים הרלוונטיים לביצוע העבירות אך דקות ספורות לאחר מכן.
16.
לבסוף, העורר טוען כי אף אם קיימת בעניינו עילת מעצר של מסוכנות, הרי שאין בכך בהכרח כדי לדחות את האפשרות להידרש לתסקיר מעצר ולבחינת חלופת מעצר בעניינו. זאת, בשים לב לנסיבותיו האישיות, ובהן גילו הצעיר ועברו הנקי ממעורבות בפלילים, כמו גם להסתברות הנמוכה שאירוע מעין זה כלל יתרחש בעתיד, בעדה הדרוזית בכלל ובעניינו של העורר בפרט.
17.
המדינה טוענת כי יש לדחות את הערר על כל חלקיו. המדינה מבהירה כי אכן לא ניתן לזהות את הגבר המכה על-פי הסרטון לבדו, אולם קיימות במקרה זה ראיות המבססות את זיהויו של העורר כמי שנראה בסרטון כשהוא מכה את ח'ליל באמצעות קרש – על יסוד ההודאה בפני המדובב, ההודאה בחקירה, והמתאם בין האמור בהודאות לתמונות הנצפות בסרטון.
18.
בכל הנוגע להודאתו של העורר בפני המדובב, נטען כי מטבע הדברים הודאה בפני מדובב אינה הודאה סדורה, אלא מתפתחת ונובעת משיחה המתנהלת באופן טבעי כביכול בין המדובב לבין העצור, במקרה זה העורר. המדינה טוענת כי מעקב אחר מהלך השיחה חושף הודאה ברורה מצד העורר, וכן אינו מעלה שימוש בכל טכניקה שהוכרה כפסולה בפסיקתו של בית משפט זה בע"פ 1301/06 עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל , פ"ד סג(2) 177 (2009).
19.
בכל הנוגע להודאתו של העורר בחקירה (ליתר דיוק, בחקירתו השמינית) נטען כי היא ברורה. מהלך החקירה תועד באופן חזותי, ולטענת המדינה צפייה בה מלמדת כי החקירה התנהלה בצורה רגועה, וכי הגם שהחקירה הייתה ארוכה, התנאים בה היו סבירים, ואף ניתן לעורר לאכול ולשתות במהלכה. המדינה דוחה את טענת העורר כי במהלך ארבע דקות שבהן אחד מן החוקרים עומד באופן שגבו מסתיר את עין המצלמה הופעלה אלימות כלפי העורר. לטענת המדינה, הסתרתה של המלצמה נבעה מהוויכוח שהתעורר עם העורר שסרב לשנות את מיקומו כך שהמדובב יוכל לנכוח בחדר מבלי שייקלט בעין המצלמה.
20.
המדינה אף דוחה את הטענות שעניינן מניעת מפגש בין העורר לעורך דינו באותה עת. בהקשר זה, נטען כי במהלך התקופה שבה העורר היה עצור הוא נפגש עם עורך דינו בבית המשפט במסגרת הדיונים להארכת מעצרו, ואין כל תיעוד לפנייה של עורך דינו להיפגש עמו אשר נדחתה. בא-כוח המדינה הוסיף וציין כי אין חובה לעצור את החקירה כל אימת שחשוד מבקש להיפגש עם עורך דינו.
21.
המדינה דוחה אף את הטענה המבוססת על שיחת הטלפון בעין קניה – הן משום קרבתו הרבה של המקום לנווה אטי"ב והן משום שאין מדובר בתיעוד של מיקום מדויק.
22.
המדינה סבורה שחוות הדעת הפתולוגית כמו גם הודעתה של הפרמדיקית מעידים בבירור על כך שהנזקים הקטלניים נגרמו לח'ליל בשל התקפתו ולא בשל פציעתו הקודמת.
23.
לבסוף, המדינה סבורה כי האכזריות וחוסר הרסן שאפיינו את המעשים המיוחסים לעורר מלמדים בהכרח על מסוכנותו, ולכן אין כל טעם בהזמנתו של תסקיר מעצר.
דיון והכרעה
24.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה שדין הערר להידחות.
25.
כידוע, על מנת להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו על בית המשפט להתרשם כי התשתית הראייתית הקיימת בעניינו מקימה סיכוי סביר להרשעתו בדין במסגרת ההליך העיקרי (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 147 (1996)). אני סבורה כי הודאותיו של העורר, בשילוב הסרטון, אכן מבססות לכאורה את אשמתו ולכן לא מצאתי לשנות מן התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בעניינו. עם זאת, מצאתי לנכון להוסיף מספר הערות בהתייחס לטענותיו של העורר.
26.
כפי שצוין לעיל, טענתו המרכזית של העורר נסבה על קבילות הודאותיו בפני המדובב ובפני חוקרי המשטרה. לא למותר לחזור ולהזכיר, כי ככלל, המקום המתאים לבירור שאלת קבילותה של ראייה הוא במסגרת ההליך העיקרי, ולא הליך המעצר שבו מתקיימת בחינה לכאורית בלבד של חומר הראיות (ראו למשל: בש"פ 4667/12 אזולאי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (28.6.2012); בש"פ 603/13 מדינת ישראל נ' מחמלי , פסקה 6 (25.1.2013); בש"פ 5201/15 בוסקילה נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (6.8.2015)). על כן, הגם שתמלול השיחות שנערכו עם המדובב מעורר שאלות, אין די בהן כדי לסייע לעורר בשלב זה של ההליך.
27.
העורר מבקש להסתמך, בין היתר, על אלימות שהופעלה כלפיו לטענתו. טענתו המרכזית של העורר בהקשר זה נסבה על כך שלחוקריו הייתה הזדמנות לפעול כך באותן דקות ספורות שבהן הוא לא נקלט בעין המצלמה שתיעדה את החקירה, שבהן התעורר ויכוח בינו לבין החוקרים. ויכוח זה נבע מסירובו של העורר לעבור מן המקום שבו ישב על מנת לאפשר את כניסתו של המדובב לחדר החקירות מבלי שייחשף למצלמה. אינני סבורה כי בשלב זה הונחה תשתית מספקת לטענה זו, המתייחסת לפרק זמן קצר יחסית במסגרת אחת מן החקירות. כמו כן, אפילו פעלו החוקרים כתיאורו של העורר, ואיני קובעת כך, כלל לא ברור כי יש בכך כדי להביא לפסילת הודאתו. על כן, אין די בטענה זו כדי לשמוט את הבסיס להודאה שמסר העורר בהקשרו של הליך המעצר.
28.
גם טענותיו של העורר באשר לכך שתוכן דבריו בפני המדובב אינו עולה כדי הודאה לא שכנעו אותי – הכול כאמור בהתאם לאמת המידה של ראיות לכאורה הנדרשת בשלב זה. מתמליל השיחה בין העורר למדובב מיום 30.7.2015 עולה לכאורה תמונה קוהרנטית לפיה העורר היכה את ח'ליל מספר פעמים ( שם , בעמ' 52, ש' 9-7) באזור הבטן ( שם , בעמ' 42, ש' 16) באמצעות מקל ובאמצעות אבן שאותם הוא אף ביקש מן המדובב להטמין עבורו כשישתחרר מן המעצר ( שם , בעמ' 73-58). דברים אלו עולים בקנה אחד עם הודאתו של העורר בפני חוקרי המשטרה לאחר שעומת עם המדובב (הודעה מיום 3.8.2015, ש' 247-238). כמו כן, הדברים אף זוכים לחיזוק מן הסרטון, שבו נראית כאמור דמות גבר, אשר לגביה טוען העורר כי "יכול להיות" שזה הוא ( שם , ש' 470-461), המכה את ח'ליל באמצעות קרש מספר פעמים ומסרטון נוסף שבו נראית אותה דמות בסמוך לח'ליל מרימה אבן, שלגביה מוסר העורר כי זו האבן שהוא הטיח בח'ליל ( שם ).
29.
בכל הנוגע לפן האופרטיבי של הדברים יכולתי לסיים את החלטתי בשלב זה. הונח בפני בסיס לראיות לכאורה נגד העורר. עם זאת, לאחר שעיינתי בחומר החקירה במלואו אינני יכולה שלא לציין כי פרטים מסוימים העולים מתמלול חקירותיו של העורר מעוררים שאלות. כך למשל, ניתן לכאורה להתרשם כי המדובב פעל על מנת ליצור מצג כוזב כלפי העורר לפיו לא מיוחסת לו עבירת הרצח (ראו למשל: תמליל שיחה עם המדובב מיום 27.7.2015, עמ' 28, ש' 29-26; עמ' 54, ש' 13-7). זאת, בין השאר, בכך שהסביר לו באופן שגוי את האמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנוגעת למעצר הימים שבו הושם, על רקע בקיאותו החסרה של העורר בשפה העברית ( שם , בעמ' 55-54). לכך ניתן להוסיף כי לכאורה המדובב ביקש לרמוז לעורר כי אינו יכול לסמוך על עורך דינו בהיותו "אדם חוקי" שיתקשה לסייע לעורר אם יגיד לו שרצח ( שם , עמ' 35, ש' 14-3; עמ' 41 ש' 6-2). עם זאת, אין בכך כדי להשפיע על הערכת הראיות בשלב זה, המוגבל לבחינתן של "ראיות לכאורה". אוסיף ואומר כי טענותיו של בא-כוח העורר לא התמקדו בהיבטים אלה של חומר החקירה.
30.
השאלה הנותרת אם כן, נוגעת למסוכנותו של העורר. אני סבורה שיש טעם בעמדת המדינה לפיה האכזריות המופלגת של המעשים אשר בגינם מואשם העורר בעבירת הרצח, מלמדים על מסוכנותו הרבה. מסוכנות זו משתלבת בכך שהאירועים הנמצאים ברקע הדברים – המלחמה בסוריה והרגשות שמעוררת הושטת העזרה לפצועים המגיעים מעבר לגבול – לא שכחו והדיהם לא נדמו (ראו בהקשר זה החלטתי בעניין מחמוד , בפסקה 24).
31.
אשר על כן, ובשים לב לאמור לעיל, דין הערר להידחות.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי התשע"ו (6.10.2015).
ש ו פ ט ת