בש"פ 5967/11פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט הבכיר אזולאי) מיום 24.7.11 בתיק מ"ת 28181-08-10, בה נדחתה בקשת העורר לעיון בחומר הראיות.

רקע והליכים

ב.

נגד המבקש (יליד 1960) הוגש כתב אישום המייחס לו אינוס במשפחה, מעשים מגונים במשפחה, התעללות מינית בקטין, איומים ושיבוש מהלכי משפט. המתלוננת, קטינה ילידת 2.2.05, היא נכדתו של המבקש. המבקש מואשם בכך שבמועדים רבים מחודש פברואר 2010, ליקק את איבר מינה של המתלוננת, החדיר את לשונו לאיבר מינה וחיכך את אצבעותיו ואת איבר מינו באיבר מינה. כתוצאה מאחד מן המקרים, חשה המתלוננת בכאב ונחבלה בראשה. בהמשך למעשים הללו, איים המבקש על המתלוננת כי אם תספר על דבר המעשים, יכה אותה ויקללה. בכתב האישום צויין, כי בין הראיות עליהן מסתמך כתב האישום נמצאים מסמכים רפואיים של המתלוננת.

ג.

ביום 13.3.11 עתר בא כוח המבקש להעביר לידיו את תיקה הרפואי של המתלוננת כחומר חקירה. לטענתו, הועברו לידיו שני מסמכים רפואיים בלבד מתוך תיקה הרפואי של המתלוננת ובכך אין די, שכן לשם שלמות התמונה ובחינת הרקע הרפואי של המתלוננת עליו לראות את התיק הרפואי כולו. באת כוח המשיבה הטעימה כי התיק הרפואי בשלמותו אינו בחזקת המשיבה. במעמד הדיון הבהירה באת כוח המשיבה, כי אחת מעדי התביעה היא סבתה של המתלוננת, אשר העידה כי לקחה את המתלוננת לבדיקת רופא לאחר שהאחרונה התלוננת על כאבי ראש; המסמכים הרפואיים המשמשים חלק מחומר החקירה הם מסמכים התומכים בטענת הסבתא, והמשיבה מתעתדת להגישם כחיזוק לעדותה (המסמכים הועברו לבא כוח המבקש). לאחר דיון קבע בית המשפט בהסכמת המשיבה, כי באת כוח המשיבה תעיין בחומר הרפואי הרלבנטי בכפוף להסכמת האפוטרופוסים של המתלוננת, ותיידע את בא כוח המבקש בדבר מסמכים נוספים שהיא מסכימה להעמיד לעיונו.

ד.

לאחר שבחנה המשיבה את תיקה הרפואי של המתלוננת, הודיעה לבית המשפט ביום 16.6.11, כי לא מצאה בו חומר חקירה רלבנטי שיש בו כדי לסייע למבקש בניהול הגנתו, וכי העברת התיק הרפואי כמות שהוא תפגע "פגיעה קשה ושאינה מידתית בזכויות היסוד של המתלוננת לפרטיות, צנעה ולכבוד". המשיב עמד על בקשתו להעמיד לרשותו את מלוא התיק הרפואי של המתלוננת. ביום 24.7.11, לאחר שעיין בית המשפט המחוזי בתיק הרפואי קבע, כי אין מדובר בחומר חקירה אשר מחובתה של המשיבה להעמיד לעיון המבקש, ודחה את הבקשה. כלפי ההחלטה האחרונה מוגש ערר זה.

הערר

ה.

בערר נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נימק את ההחלטה כנדרש, ומסיבה זו בלבד יש לבטלה. בנוסף נטען, כי במרכז הדיון עומדות תלונות המתלוננת על כאבי ראש אשר הובילו לפי הנטען את סבתה לקחתה לרופא. לטענת המבקש יתכן שהמשיבה תטען בהמשך המשפט, כי כאבי הראש עליהן התלוננה המתלוננת, מצטרפים לסממנים נוספים שיש בהם כדי להצביע על שינוי התנהגותה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום; זאת, אף שהמשיבה טענה, כזכור, כי השימוש שהיא מתעתדת לעשות במסמכים הוא לחיזוק עדותה של סבת המתלוננת. על כן נטען, כי מתן האפשרות לעיין בתיק הרפואי הכרחי לשם ניהול הגנת המבקש.

ו.

בדיון טען עו"ד בונדר לרלבנטיות התיק הרפואי; שהרי לשיטתו על פי עמדת המדינה עצמה בהשלמת טיעון מיום 16.6.11, תלונותיה של המתלוננת בדבר כאבי ראש וצריבות באיבר מינה וכן הסתגרותה – כל אלה יש בהם כדי להוות מכלול העולה כדי "סיוע" לראיות בתיק, והטפסים הרפואיים שהוצגו באו לחיזוק מהימנות סבתה של המתלוננת "בנקודה זו בלבד; היינו, לקיחת המתלוננת לקבלת טיפול רפואי עקב כאבי הראש עליהם התלוננה". הסניגורים, כך נאמר, מסכימים שלא להציג את התיק הרפואי – אם יימסר – לכל גורם שהוא לרבות העורר עצמו. לשיטתם, גם אם מדובר בתוספת לסיוע, מעין חיזוק, יש מקום לברר את הסיבות לכאבי הראש.

ז.

עו"ד שגב טענה למדינה, כי הסבתא אמרה במשטרה שהיו שינויים בהתנהגות המתלוננת, לרבות כאבי ראש שבגינם לקחה אותה לרופא; האישורים הובאו; שינוי ההתנהגות שעליו מעידה הסבתא עשוי להוות סיוע לעדותה, והחיזוק בו מדובר הוא בכך שאכן הוצגו המסמכים עליהם דיברה, אך לא נטען שכאבי הראש נבעו מהתנהגות העורר. לעניין התיק, נטען כי מדובר בילדה בת חמש וחצי, ואין מקום להעביר את כל תיקה הרפואי.

הכרעה

ח.

עיינתי בחומר שצורף לערר וכן בתיק הרפואי מהחל ועד כלה. אף שאמנם לא ראיתי חומרים בתיק שעל פניהם יש בהם כדי לסייע לעורר, ועל פני הדברים צדק בית המשפט קמא בהתרשמותו הכוללת, הנה הואיל ונושא החומרים הרפואיים עלה בעקבות הודעת הסבתא וכבר ניתן חומר רפואי מן התיק (מיולי-אוגוסט 2010), סברתי כי מראית פני הצדק, בעיקר, מצדיקה להעמיד לרשות ההגנה חומרים החל מפברואר 2010 ועד אוגוסט 2010 (מועד הגשת כתב האישום). זאת כיון שכתב האישום עוסק באירועים לכאורה שראשיתם בפברואר 2010 . בתיק (שהרישום האחרון בו לפני כן הוא מ- 19.7.09) שישה רישומים בין 21.2.10 ל-25.2.10, קרי 21.2.10, 23.2.10 ( X 2), 24.2.10 ( X 2), 25.2.10; התאריך הבא הוא מסמך מ- 8.7.10 שקיבלה ההגנה. החומרים שלאחר אוגוסט 2010 אינם רלבנטיים. איני נכנס לפרטי החומר מתוך צנעת הפרט, וכאמור החלטתי על מסירתו מטעמי מראית פני הצדק, גם אם כשלעצמי מסופקני אם יש בו כדי לסייע להגנה בתיק (אף שאין חקר לתבונת סניגור מוכשר). החומר יימסר לסניגורים בתוך שבוע (ימי הפגרה במניין), על פי התחייבותם כי לא יהא אלא לעיונם בלבד ולא יועבר גם לעיון העורר עצמו; בכך יהא איזון בין פרטיות המתלוננת לצרכי ההגנה. בשולי הדברים אוסיף, כי גם אם ניסוחה של פסקה 3 בהודעת המדינה בהשלמת הטיעון מ-16.6.11 מסורבל במקצת, מטרתו ברורה ועסקינן בחיזוק מהימנותה של הסבתה .

ט.

עוד אציין, כי ביום ג' באב תשע"א (3.8.11) התקבל בכנסת תיקון מס' 20 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ק-1960, שאמנם ייכנס לתוקף רק כתום שישים יום מפרסומו ב-17.8.11, אך הוא אוסר על גילוי פרטים – בין השאר – בעניין מצבו הגופני של קטין בהליך משפטי, למעט מה שאין בו פגיעה של ממש בפרטיותו. בנסיבות, הגם שהחוק אינו בתוקף עדיין, שקלתי ואיני רואה פגיעה של ממש בפרטיות בחומר הנוסף המועבר.

י.

הערר מתקבל חלקית לפי האמור.