בש"פ 3577/13 עמר חן נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה א' יעקב) מימים 14.3.13 ו-1.5.13 בבע"ח 37182-02-13, בגדרן נדחו בעיקרן בקשות העוררים לגילוי חומר חקירה ומתן צו להמצאת מסמכים לפי סעיפים 74(ב) ו-108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

רקע

ב.

ביום 7.11.12 הוגש כתב אישום כנגד העוררים, שלושה אחים (תפ"ח 11174-11-12), המגולל פרשה קשה של אונס קבוצתי של קטינה, ילידת 1996 (להלן המתלוננת ). כנטען בכתב האישום, ביום 24.10.12 נפגשו המתלוננת וחברתה עם העורר 2, והלה הזמין אותן ליחידת דיור המצויה בחצר ביתם של העוררים. נטען, כי השלושה שתו משקאות חריפים, ובשלב מסוים הצטרף אליהם העורר 3. לפי הנטען בכתב האישום, בשלב מסוים יצאו המתלוננת ועורר 2 לקנות משקאות נוספים, ובהיעדרם עזבה חברתה של המתלוננת את המקום. בחזרתם, כך נטען, המשיכה המתלוננת לשתות יחד עם העורר 1 והעורר 3

עד אבדן הכרתה. אז – כך נטען בכתב האישום – ניצלו העוררים את מצבה המעורפל של המתלוננת ובעלו אותה בזה אחר זה. נטען, כי כל אחד מהעוררים החדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולפיה של המתלוננת עד שבאו על סיפוקם, וכי במרוצת הערב קיימו העוררים יחסי מין עם המתלוננת פעמים נוספות. בכתב האישום נטען, כי עם תום מעשיהם של העוררים התקשרה המתלוננת בוכיה ונסערת לדודה באמצעות מכשיר טלפון שקיבלה מהעורר 2, וזה הזעיק משטרה, וכי בהגיע השוטרים הכחיש העורר 2 את נוכחותה של המתלוננת, הלבישהּ בכוח תוך שהוא צועק ומקלל אותה, וניסה להימלט מן המקום. כתב האישום ייחס לעוררים עבירה של אינוס לפי סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 בנסיבותיו של סעיף 345(א)(4) לחוק (ריבוי מעשים), וכן עבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבותיו של סעיף 345(א)(4) לחוק (ריבוי מעשים).

ג.

בדיון שהתקיים ביום 4.12.12 כפרו העוררים במיוחס להם. העוררים 1 ו-2 טענו כי קיימו בהסכמה יחסי מין עם המתלוננת, וכי לא ידעו שמדובר בקטינה. העורר 3 הכחיש כי קיים יחסי מין עם המתלוננת.

ד.

בדיון שהתקיים ביום 21.1.13 הודיעה באת כוח המשיבה, כי עברה על תיקה הסוציאלי של המתלוננת ומצאה שני משפטים, המתייחסים לאירוע נשוא כתב האישום, ואשר לטענתה צריכים להימצא בידי הסנגורים. באותו מועד נחקרה המתלוננת בחקירה ראשית, וחקירתה הנגדית נקבעה ליום 18.2.13.

ה.

ביום 23.1.13 הגיש העורר 2 בקשה דחופה למתן צו להמצאת מסמכים וגילוי חומר חקירה (בע"ח 45491-01-13), בה נטען כי במהלך חקירתה הראשית של המתלוננת התברר כי אושפזה בבית חולים עקב הרעלת אלכוהול, וכי מתנהלים בעניינה תיקים בבית המשפט לנוער. אי לכך, התבקשו העברת תיקה הסוציאלי של המתלוננת, סיכום אשפוזה בבית החולים בעקבות הרעלת אלכוהול, וכל תיק המתנהל בעניינה בבית משפט לנוער.

ו.

בהחלטתו מיום 18.2.13 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת רג'יניאנו), כי יש להעביר לידי העוררים ארבעה מסמכים, ובכללם היתר עדותה של המתלוננת בפני חוקרת ילדים בפ"א 358882/09. בית המשפט הדגיש כי החלטתו אינה נדרשת למסמכים המתייחסים למרכיבי אישיותה של המתלוננת, ובפני העוררים פתוחה הדרך להגיש בקשה נוספת בעניין זה לאחר שתידון הבקשה בעניין תיק הנזקקות שלה. במקביל, נדחה מועד חקירתה הנגדית של המתלוננת לימים 18.3.13 ו-19.3.13.

ז.

ביום 19.2.13 הגישו העוררים בקשה נוספת לקבלת חומר חקירה (בע"ח 37182-02-13), ובה נאמר כי מן הבקשה הקודמת נשמטה בקשת העוררים לקבל לידיהם "את מלוא החומר הנוגע לתלונות שהגישה המתלוננת בשתי הזדמנויות שונות כנגד בן כיתתה וכנגד בן משפחתה בגין עבירות מין שביצע בה לטענתה". נטען, כי מעדותה הראשית של המתלוננת "עולה תמונה של מתלוננת הסובלת מבעיות חברתיות, הצורכת אלכוהול, שהוצאה מהבית וככל הנראה מורדת במוסכמויות חברתיות", ועל רקע זה מתעורר חשש כי המתלוננת טפלה על העוררים אשמת שוא "במטרה לנקות עצמה מביקורת" מצד הוריה וגורמי הטיפול. עוד נטען, כי יש מקום לבחון האם קיימים מאפיינים משותפים למקרה דנא ולתלונות העבר על מנת להבין האם מדובר בדפוס התנהגות של המתלוננת. לפיכך התבקשה העברת רשימת התלונות שהגישה המתלוננת במשטרת ישראל ותוצאות הליכי החקירה והמשפט, אם ננקטו כאלה, או לחלופין הסבר לאי נקיטת ההליכים; וכן חומר חקירה הנוגע לשתי תלונותיה של המתלוננת בגין עבירות מין שבוצעו כלפיה, ותוצאות הליכי המשפט בהן.

ח.

בדיון מיום 7.3.13 טען בא כוח המשיבה, כי יש צורך להראות מיתאם מסוים בין נסיבות התיק הנוכחי לבין התיק שמבקשים לחשוף את חומר החקירה בו. נאמר, כי המתלוננת הגישה בעבר תלונה אחת – שאת סיכום חקירתה בה קיבלו העוררים, וכי אביה הגיש תלונה נוספת. בא כוח המשיבה טען, כי אין מקום להעביר להגנה נימוקים מפורטים באשר לסיבות סגירת התיק, הואיל ומדובר בתרשומות פנימיות. הצדדים טענו גם לעניין העברת תמליל חקירתה של המתלוננת בפני חוקרת ילדים (בתיק החקירה שנסגר), בנוסף על העברת דוח סיכום החקירה.

ט.

ביום 14.3.13 הורה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה יעקב) על העברתו של חומר רפואי מסוים לידי העוררים וכן חלק מן ההחלטה השיפוטית בעניין תיק הנזקקות מיום 30.10.12. נקבע, כי אין להעביר חומר טיפולי בנוגע למתלוננת, וכי בעניין תיקי החקירה די בחומר שהועבר כדי לענות על צרכי ההגנה. בסופו של הדיון הודיעו העוררים כי בכוונתם לעתור לבית המשפט בבקשה לקבל מסמכים מתיקה הסוציאלי של המתלוננת, המתייחסים למרכיבי אישיותה. בקשה מפורטת הוגשה ביום 15.3.13, וביום 18.3.13 נדחתה חקירתה הנגדית של המתלוננת לימים 4.6.13 ו-6.6.13.

י.

בהחלטתו מיום 1.5.13 קבע סגן הנשיאה יעקב, כי רוב המסמכים המצויים בתיק הסוציאלי עב הכרס אינם מסייעים להגנתם של העוררים, ובלשונו של בית המשפט – "אין להם כל השלכה על הגנתם של המבקשים". על כן נדחתה בקשתם של העוררים, לבד מסיכום אבחון פסיכולוגי-דידקטי משולב מיום 20.12.09 שנערך למתלוננת, לגביו נאמר כי הוא רלבנטי להגנת העוררים ויש בו כדי לסייע להם בניהול משפטם, וכי אין בהעברתו כדי לפגוע בנפשה ובמחשבותיה הכמוסות.

הערר והדיון

יא.

מכאן הערר, המופנה כנגד החלטותיו של בית המשפט המחוזי מיום 14.3.13 ומיום 1.5.13, בו נטען כי העובדה שבית המשפט המחוזי הורה – בהחלטתו מיום 18.2.13 – על העברת סיכום חקירתה של המתלוננת באחת התלונות שהגישה, מלמדת כי מדובר בחומר רלבנטי. נטען, כי אם לא יתאפשר לעוררים לעיין בחומר החקירה הקיים בתיקי החקירה ובפרט בעדותה של המתלוננת, לא ניתן יהיה לזהות סממנים משותפים בין אותם מקרים למקרה דנא. עוד נטען, כי לחומר החקירה חשיבות גם באשר יש בו כדי להשליך על מידת מהימנותה של המתלוננת. באשר לתיקהּ הסוציאלי של המתלוננת נטען, כי זה דרוש לצורך ביסוס הטענה העולה מחומר החקירה הקיים, כי מדובר במתלוננת הנוטה להתנהגויות חברתיות שאינן תואמות, והנקלעת לא אחת לסיטואציות אשר מעמידות אותה בסיכון של שתיה מרובה.

יב.

בדיון בבית משפט זה שנערך ביום 28.5.13 הודיעה באת כוח המשיבה, כי לאחר עיון נוסף בתיקה הסוציאלי של המתלוננת הוחלט להעביר לידי העוררים מסמכים נוספים, וכן פרפרזות של מסמכים אחרים. צוין, כי במסמכים שהועברו קיימות – בין השאר – אינדיקציות בדבר התנהגות מינית מצד המתלוננת. באשר לחומר הנוגע לתלונות קודמות של המתלוננת טענה באת כוח המשיבה, כי אין כל דמיון או קשר בין התלונה שהגיש אביה לבין המקרה הנוכחי, וכי קיים שוני מהותי בין התלונה שהגישה המתלוננת לתיק דנא. עוד טענה, כי שתי התלונות נגנזו מחוסר ראיות, וכי די בחומר שהועבר עד כה כדי ליתן מענה לדרישת הסנגורים. נאמר, כי נוכח האמור, ידו של שיקול ההגנה על פרטיותם של המתלוננת ועל צדדים שלישיים על העליונה.

בא כוח העורר 1 טען, כי החומר המבוקש נחוץ לשם הבנת התנהגותה ואישיותה של המתלוננת, מהם – כך נטען – ניתן ללמוד חוסר מהימנותה. עוד טען בא כוח העורר 1, כי אין כל מקום לערוך הבחנה בין שני תיקי החקירה הקודמים, כמו גם בין דוח סיכום החקירה של המתלוננת לבין תמלול עדותה. לדבריו, העוררים רוצים לצאת מנקודת הנחה של "כל המרבה" [לגלות, הרי זה משובח – א"ר]. באי כוח העוררים 3-2 טענו, כי קיימת חשיבות רבה בדבר אופן תפיסת המציאות של המתלוננת.

בתשובה לשאלתי, הודיעה באת כוח המשיבה כי בנתון להחסיית פרטיהם של החשודים בתלונות הקודמות – אין הבדל בין דוח סיכום חקירתה של המתלוננת לבין תמלול עדותה.

יג.

לאחר שעיינתי בחומר, נתבקשו הצדדים, בהחלטה מיום 29.5.13, להודיע האם נכונים הם לאפשרות, כי ככל שיועבר חומר נוסף מן התיק הסוציאלי ומתיקי המשטרה – לא תיחקר עליו המתלוננת, הוא יוגש לבית המשפט בהסכמה וייטען לגביו בסיכומים, וזאת "כדי להימנע מפגיעה מיותרת, אך כדי לאפשר לבית המשפט תמונה מלאה ככל הניתן".

יד.

באי כוח העוררים הודיעו, כי מתקשים הם להתחייב באופן גורף שלא לחקור את המתלוננת על החומר שטרם הועבר לעיונם, והציעו כי ככל שיועבר חומר נוסף – לא תיחקר עליו המתלוננת אלא אם יאשר זאת מראש בית המשפט המחוזי. באי כוח העוררים ציינו, כי גם לגישתם "יש להימנע מפגיעה מיותרת במתלוננת".

באת כוח המשיבה הודיעה, בהמשך להודעת העוררים, כי אינה רואה מקום להבחנה, ככל שהדברים אמורים בחקירתה של המתלוננת, בין חומר שהועבר זה מכבר לעיון הסנגורים לחומר שטרם הועבר. נאמר, כי נוכח עמדת באי כוח העוררים "המבחינים בין שני סוגי החומר", נראה כי אין הסכמה בין הצדדים.

טו.

על רקע זה, הגיעה עת ההכרעה בערר.

הכרעה

טז.

זכותו של נאשם לעיון בחומר חקירה מעוגנת בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי. זכות זו נגזרת מן הזכות להליך פלילי הוגן, והיא מאפשרת לנאשם הזדמנות ראויה להתמודד כנגד האישומים המיוחסים לו. המבחן לפיו מתפרש "חומר חקירה" הוא מבחן הרלבנטיות של החומר לאישום, וכבר נאמר כי מדובר במבחן רחב (ראו, למשל, בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו (2009), בפסקה 22).

יז.

בבש"פ 8683/09 אהרון נ' מדינת ישראל (2009) נאמר, מפי השופטת חיות, כי "מקום שבו נדרש עיון בחומר חקירה הנוגע לצנעת הפרט של מתלוננים בעבירות מין, מתעוררת במלוא העוצמה סוגית ההתנגשות בין זכותו של נאשם למשפט הוגן לבין פרטיותו של מי שמבקשים לחשוף את החומר בעניינו" (פסקה 7). בבש"פ 5400/01

פלוני נ' מדינת ישראל (2001) נאמר, מפי השופטת – כתארה אז – ביניש, כי "השאלה אם חומר רפואי או פסיכיאטרי או כל חומר אחר הנוגע למצבו הנפשי, לאישיותו או לעברו של עד, הוא חומר רלוונטי להליכים ומטעם זה גם להגנת הנאשם, היא שאלה התלויה במהות החומר, בהקשרו, ביחס שבינו לבין הארוע הנדון ובנתוניו המיוחדים של כל מקרה. אין זה מובן מאליו כי כל חומר רפואי או פסיכיאטרי הנוגע לעד, למתלונן או למתלוננת במשפט אכן רלוונטי לעניין הנדון בבית המשפט. ככלל, אם מדובר בחומר שעל פניו יש לו רלוונטיות לעניין הנדון, או שהוא משמעותי כיוון שעשוי הוא להשפיע על קביעת מהימנותו של עד או על הכרעה בעניין כושרו של העד להעיד, הרי בדרך כלל הוא יהווה 'חומר חקירה'".

יח.

עוד יש להזכיר את פסק הדין בבג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (פורמלי) (2005), שם ניתחה השופטת – כתארה אז – ביניש את "האיזון הראוי בין זכויות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות", והטעימה את השאלה של חשיבות החומר להגנת הנאשם: "בהתנגשות חזיתית בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים - דהיינו, כאשר מדובר ב'חומר חקירה' מובהק או כאשר ברי כי קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם - יורה בית המשפט על גילויו של החומר לנאשם, אף אם יהיה בכך משום פגיעה בזכויותיו של עד או מתלונן" ; אך ככל שהרלבנטיות והזיקה להגנה נמוכה יותר, ינתן יתר משקל לזכויות העדים והמתלוננים (ראו גם האסמכתאות שם).

יט.

נתתי דעתי, על דרך ההיקש, גם לאמור בסעיף 13 לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001, הקובע לענין חקירה על עברו המיני של נפגע עבירת מין או אלימות, כי זו לא תיערך אלא אם היא חיונית כדי "להגיע לחקר האמת" (ס"ק (א)) ומתוך שמירה קפדנית על "כבודו ופרטיותו של הנפגע" (ס"ק (ב)).

כ.

הערר נסב על עיון בתיקי משטרה הנוגעים לתלונות קודמות שהגישה המתלוננת (באחד המקרים אביה) וכן על עיון בתיקה הסוציאלי של המתלוננת, ומלאכת האיזון מורכבת – מחד גיסא, בתיקה הסוציאלי של המתלוננת ובתיקי המשטרה קיימים מסמכים, שלכאורה עשויים לסייע לקוי ההגנה שהעלו הסנגורים; מאידך גיסא, העברתם של מסמכים אלה עלולה לפגוע במתלוננת, בראש וראשונה בפרטיותה, נושא שאליו יש להידרש בדחילו ורחימו. לאחר שקילת הדברים הגעתי לידי מסקנה, כי בנסיבות האיזון יהא בהעמדתם לעיון של מסמכים מסוימים לעיני הסנגורים, בכפוף לכך שככל שירצו הסנגורים להגישם לבית המשפט, והוא הדין למדינה, לא תיחקר המתלוננת עליהם אלא בקבלת אישור מראש של בית המשפט המחוזי (לכך ניתנה הסכמת הסנגורים בהודעתם מיום 29.5.13). בית המשפט יתן לעניין זה דגש מיוחד לפרטיות המתלוננת, לרבות, ככל שימצא לנכון, שמיעת עמדתה. החומר יובא כולו לבית המשפט בימי הדיון על-ידי התביעה. ההעמדה לעיון להבדיל ממסירה באה מטעמים של פרטיות המתלוננת, וזאת מבלי לפגוע בסנגורים העושים מלאכתם.

כא.

לאחר העיון בתיקי המשטרה ובתיקה הסוציאלי של המתלוננת, סבורני כי יש להעמיד לעיון באי כוח העוררים (הם ולא שולחיהם) את המסמכים הבאים:

א.

מתיק החקירה מ-2008:

הודעתו של החשוד בפ"א 243486/08 מיום 3.11.08;

תמלול עדותה של המתלוננת בפני חוקרת ילדים בפ"א 243486/08 מיום 21.7.08 וכן סיכום עדותה מאותו יום;

ב.

מתיק החקירה מ-2009:

תמלול עדותם של המתלוננת מיום 14.12.09 ושל החשוד מיום 24.1.10 בפני חוקרות ילדים בפ"א 358882/09;

המכתב שצורף לטופס סיכום עדותו של החשוד בפ"א 358882/09 מיום 2.2.10;

הערכת מהימנותה של המתלוננת בפ"א 358882/09 מיום 10.1.10;

ג.

מן התיק הסוציאלי:

מכתבה של העובדת הסוציאלית מיום 8.6.10;

מכתבה של העובדת הסוציאלית מיום 21.7.11;

סיכום דיון הועדה לתכנון תכניות טיפול והערכה מיום 10.10.11;

סיכום אשפוז מיום 25.10.12;

תסקיר מיום 10.12.12;

ממסמכים אלה יושמטו פסקאות אשר אינן נוגעות למתלוננת (למשל – הנוגעות לבני משפחתה), וכן יוחסה בהם כל פרט אשר עלול לגרום לזיהוים של צדדים שלישיים כלשהם (ובפרט החשודים בתיקי המשטרה). ההשמטה והחיסוי ייעשו בידיהם הנאמנות של באי כוח המדינה, ובמקרה של מחלוקת, שאינני צופה כי היא צריכה לקרות, יכריע בית המשפט המחוזי.

ער אני לעובדה, כי בנוגע לחלק ממסמכים אלה הסכימה המשיבה להעביר פרפראזות לידי באי כוח העוררים. ואולם, סבורני כי לשם הצגת התמונה המלאה העולה מהמסמכים בפני בית המשפט המחוזי ( ולאו דוקא בהקשרים שליליים, אלא גם בהקשרים בעלי אופי חיובי כלפי המתלוננת ), יש להעמיד לעיון את המסמכים בשלמותם, בנתון להשמטות האמורות.

כללם של דברים

כב.

הערר מתקבל איפוא כמפורט בפסקה י"ט, ועל המשיבה להעמיד לעיונם של באי כוח העוררים את המסמכים המנויים בפסקה זו עד יום 2.6.13 שעה 1300. אשוב ואדגיש, כי ככל שמסמכים אלה יוגשו על-ידי צד לבית המשפט המחוזי, לא תיחקר עליהם המתלוננת אלא אם בא אישורו של בית המשפט המחוזי מראש , והוא יכריע לגבי שמיעת עמדתה של המתלוננת לגביהם. העמדתם לעיון הסנגורים של מסמכים אלה כפופה גם להתחייבותם של באי כוח העוררים, כי השימוש בתוכנם ייעשה אך לצרכי ההליך בבית המשפט המחוזי. באי כוח העוררים יוכלו לרשום לעצמם מתוך החומר שיועמד לעיונם, אך לא יציגו תרשומות אלה לשולחיהם. ככל שיתבקש צילום חומר יכריע בכך בית המשפט המחוזי. מבלי כמובן להטיל דופי באיש, אפנה תשומת הלב לסעיפים 24(א)(1) ו' עד ט' לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960; ראו גם בש"פ 5967/11 פלוני נ' מדינת ישראל (2011). כאמור, החומר יובא כולו לבית המשפט בימי הדיון.

כג.

באשר למסמכים שהועברו זה מכבר לבאי כוח העוררים, בין אם בהסכמת המשיבה ובין אם מכוח החלטות בית המשפט המחוזי, משלא הותנתה העברת המסמכים בהתחייבותם של באי כוח העוררים שלא לחקור את המתלוננת לגביהם, אין מקום לקבוע כן בגדר ההחלטה הנוכחית. ואולם, פשיטא כי בידי בית המשפט המחוזי לקבוע הוראות באשר למסמכים אלה, לאחר שיעיין בהחלטה זו, והדברים מסורים לידיעתו. הצדדים יביא לידיעתו של בית המשפט המחוזי דבר החלטה זו עד יום 2.6.13 שעה 1300, וכן יגישו לבית המשפט המחוזי את החלטתי מיום 29.5.13 ותגובותיהם לה.