בש"פ 6005/03 מדינת ישראל נ' אביבה חזיזה

1.בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים" ), להארכת מעצרה של המשיבה בתשעים ימים נוספים, מעבר לתשעה חודשי המעצר הנוקפים ביום 12.7.2003.

2.המשיבה עומדת לדין בבית-משפט השלום ברחובות בשל שורה ארוכה של עבירות אלימות ורכוש. כתב-האישום שהוגש נגדה כולל שניים-עשר אישומים והמכנה המשותף לחלק נכבד מהם הוא נטילת סכומי כסף שונים מיצאניות, בכוח ובאיומים. כמו-כן מיוחסות למשיבה בכתב-האישום עבירות של גניבה, תקיפה, תקיפה לשם גניבה, אחזקת נכס החשוד כגנוב, היזק בזדון לרכוש, החזקת סכין, ניסיון לשוד וניסיון לפציעה בנסיבות מחמירות.

עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט השלום ברחובות (כבוד השופט י' לוי) על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה, וזאת לאחר שנתקבלו שני תסקירי מעצר, אשר לא גיבשו כל המלצה חיובית לגביה. ערר שהוגש על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל) נדחה, וכן נדחה הערר על מעצרה, שהוגש לבית-משפט זה (כבוד השופטת ד' דורנר).

3.מאז מעצרה של המשיבה חלפו כתשעה חודשים, אך הדיון באישומים המיוחסים לה טרם נסתיים ומכאן בקשת המבקשת להאריך את מעצרה של המשיבה בתשעים ימים נוספים, על-פי הסמכות המסורה לבית-משפט זה בחוק המעצרים. מן המפורט בבקשה עולה, כי ביום 6.11.2002 כפרה המשיבה בכתב האישום, וכי מאז התקיימו שלוש ישיבות בהן נשמעו רוב עדי התביעה ובכללן המתלוננות. שתיים מישיבות אלה הופסקו לבקשת בא-כוח המשיבה וחמישה מועדים נוספים שנקבעו בוטלו, בשל מחלת כבוד השופטת א' גת הדנה בתיק. בישיבת תזכורת שהתקיימה ביום 30.6.2003, הציע כבוד סגן הנשיא צ' הרטל, כי הדיון יועבר למותב אחר, עקב מחלתה הנמשכת של השופטת גת. לכך התנגדו שני הצדדים משום שהמותב הנוכחי כבר שמע את עדותן של המתלוננות. לפיכך, נקבעה ישיבת תזכורת נוספת ביום 1.9.2003, מייד עם תום הפגרה, על-מנת שבאותו מועד, בתקווה שעד אז תחלים השופטת גת, ניתן יהיה לסיים את הדיון ללא עיכובים נוספים.

4.במהלך הדיון בפניי צמצמה באת-כוח המבקשת את בקשת ההארכה לפרק זמן של שישים ימים, במקום תשעים הימים שנתבקשו תחילה, וציינה כי אם יתברר בעת התזכורת הקבועה ליום 1.9.2003 כי השופטת גת לא תוכל להמשיך ולשמוע את המשפט באופן מיידי, וכי אין אפשרות ממשית להעריך מתי צפוי המשפט להסתיים, כי אז תשקול המבקשת מחדש את עמדתה בעניין חלופת מעצר למשיבה.

5.המקרה שבפניי מעורר דילמה לא פשוטה. מחד גיסא, בפנינו נאשמת אשר אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת חלק נכבד מן האישומים המיוחסים לה. כמו-כן, נקבע לגבי נאשמת זו כי המעשים המיוחסים לה עתה וכן עברה הפלילי החמור בעבירות רכוש ובעבירות אלימות, מעידים על מסוכנות מובהקת. מסוכנות זו מתעצמת לנוכח העובדה כי בעבר קיצר נשיא המדינה את תקופת המאסר שריצתה בגין עבירות דומות, אך סמוך לאחר מכן חזרה המשיבה לסורה (ראו: החלטת בית-משפט זה מיום 8.1.2003 בבש"פ 38/03 ( כבוד השופטת דורנר ). לכל אלה מצטרפת המלצתו השלילית של שירות-המבחן בתסקירי המעצר, שנתקבלו לגביה.

השיקולים המפורטים לעיל מטים את הכף לחובת המשיבה, כמי שאין לסמוך עליה שאם תשוחרר ולו בתנאים מגבילים ניתן יהיה להפיג את מסוכנותה. מאידך גיסא, ההליך הפלילי שבכאן התנהל עד כה בקצב איטי במיוחד, בשל סיבות אובייקטיביות מצערות, וגם כיום יש חשש ממשי כי במהלך שישים ימי ההארכה המבוקשת לא ניתן יהיה לסיימו, שהרי ברור כבר עתה כי רוב רובה של תקופה זו לא ינוצל לקידום ההליך וסיומו.

במצב דברים שבו אין אפשרות מעשית להעריך מתי צפוי משפטו של העצור להגיע לסיומו, כבר פסק בית-משפט זה בעבר, כי אין מקום להאריך את המעצר ויש להורות על חלופת מעצר, משום שאז משתנה, לטובת הנאשם - העצור, האיזון בין השיקולים הנוגדים הצריכים לעניין (ראו: בש"פ 740/99 שרון חזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) .

6.לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין במקרה שלפניי, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את המעצר לתקופה מקוצרת בת שישים ימים, כבקשתה המתוקנת של המבקשת. השיקולים שהכריעו את הכף בהחלטתי זו הם דבר קיומן של ראיות לכאורה המבססות אישומים חמורים ביותר נגד המשיבה, מסוכנותה המובהקת של המשיבה, כפי שהיא משתקפת מעברה המכביד ומתסקירי המעצר והעיקר, האפשרות הקיימת במקרה שלפנינו, להבדיל מן המקרה אשר נדון בבש"פ 740/99 הנ"ל, כי ההליך הפלילי נשוא הבקשה יסתיים בכל זאת בתוך תקופת ההארכה. בהקשר זה ראוי לציין, כי לסיום ההליך נדרשים שני ימי הוכחות נוספים בלבד ובהנחה כי השופטת גת תחלים עד יום 1.9.2003, כפי שכולנו מקווים, כי אז ניתן יהיה לסיים את ההליך במחצית הראשונה של חודש ספטמבר 2003. על כל הנוגעים בדבר לעשות את המאמץ הנדרש, על-מנת לאפשר את סיום ההליך בתוך פרק זמן זה.

הבקשה מתקבלת, איפוא, ומעצרה של המשיבה מוארך לפרק זמן של שישים ימים נוספים, החל מיום 13.7.2003.