בש"פ 6044/06 מדינת ישראל נ. פלוני

1.לפני ערר של המדינה על החלטת שחרור בערובה אשר בצידו גם בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. המשיב נמצא במעצר מאז הגשת כתב האישום נגדו בחודש נובמבר 2005 ולמעשה קרבה תקופת תשעת חודשי המעצר. האישום המרכזי הוא בעבירות מין. בימים אלה ממש, בטרם התברר הערר הנוכחי, סיימה המתלוננת את מסירת עדותה. התנאים בהם שוחרר העורר אינם תנאים אידיאליים, במובן זה שהערבה לא התייצבה בפני שירות המבחן אף כי נבחנה על-ידי בית המשפט עצמו. גם המרחק בין הבית אליו אמור המשיב להשתחרר לחלופת מעצר - מעצר בית - לבין המתלוננים אינו מרחק גדול.

2.עוד בתחילת הדרך (החלטה מיום 30.11.2005) בדק בית המשפט את חומר החקירה, שמע את טיעוני הצדדים והגיע לכלל מסקנה כי ראיות לכאורה כנגד המשיבים קיימות גם קיימות. ברם, "עוצמתן של הראיות אינה מכרעת ובוודאי אינה גבוהה". אמנע מלהתייחס לשאלה מה ארע במהלך המשפט עצמו כיון ששאלה זו לא נבחנה לאחר עדות המתלוננת במסגרת בקשה לעיון חוזר. למעשה דומה שמאז ההחלטה הנזכרת מנסה בית המשפט לאתר חלופה הולמת כשהוא חוזר ומזכיר שקיימות ראיות לכאורה אבל עוצמתן כאמור אינה מכרעת ואינה גבוהה.

3.אכן הניסיונות למצוא חלופה ראויה לא עלו עד כה יפה למרות ניסיונות חוזרים ונשנים. בסופו של דבר, בהחלטה נשואת ערר זה, החלטה שניתנה על גבול תשעת חודשי המעצר, החליט בית המשפט בסופו של יום על שחרור.

4.אף שהחלטה קשה היא הגעתי לכלל מסקנה שאין הצדקה להתערב בה. בית המשפט הוא שהתרשם מהחולשה בעוצמתו של חומר הראיות. עם חלוף הזמן ובוודאי עם התקדמות המשפט ושמיעת העדים, משקלו של נתון זה גובר. אף שאין נוסחה מתמטית לקיזוז ואיזון בין הגורמים השונים המשפיעים על שיקול דעתו של בית המשפט, הרי שבסופו של יום ולא בלי התלבטות, אני מחליטה שלא להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ולאחר קיום תנאי השחרור ניתן יהיה לשחרר את המשיב. ממילא נדחה החלק השני של הבקשה, להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים.

5. הערר נדחה.