בש"פ 6054/10 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 6.9.10 או עד מתן פסק הדין בתיק פ"ח 1063/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.

רקע

ב.

נגד המשיב, יליד 1979, הוגש כתב אישום בן ארבעה אישומים המייחס לו שלל עבירות - בעילת קטינה שטרם מלאו לה 16 (סעיף 346(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), הדחת קטין לסם מסוכן (סעיף 21(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973), תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות (סעיף 379, 380 לחוק העונשין), כליאת שווא (סעיף 377 לחוק העונשין), מעשה סדום בקטינה בגילאי 16-14 (סעיף 347(א)(1) לחוק העונשין), אינוס תוך התעללות באשה (סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין), מעשה סדום בנסיבות אינוס בקטינה שטרם מלאו לה 16 (סעיף 347(ב) לחוק העונשין), איומים (סעיף 192 לחוק העונשין), הטרדה באמצעות מתקן בזק (סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982), פגיעה בפרטיות (סעיף 2(1) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981), והיזק בזדון (סעיף 452 לחוק העונשין). כנטען בכתב האישום, היו המשיב והמתלוננת – ילידת 1992 – בני זוג בתקופה שבין קיץ 2007 וראשית שנת 2009, לסירוגין, ובחלק מהתקופה התגוררו יחדיו, כשהמשיב יודע כי המתלוננת היא קטינה מתחת לגיל 16. כנטען, במשך תקופה של כשנתיים, עשה המשיב במתלוננת מעשי בעילה – בהסכמה ושלא בהסכמה, מעשי אלימות, כליאת שווא ואיומים, מעשי אינוס ומעשי סדום, ולאחר שנפרדו דרכיהם היה מטרידהּ ומאיים עליה בדרכים שונות.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. הדיון בבקשה נדחה מעת לעת לבקשת ההגנה והמשיב נעצר מעצר ביניים. ביני לביני התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו לפיה כשיר הוא לעמוד לדין, והיה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירות. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.2.10 (השופטת כוחן) נסקרו הראיות בתיק – הודעות המתלוננת, אמה ואחותה, כמו גם הודעת חברתו לשעבר של המשיב, שהעידה כי עברה מסכת התעללויות דומה, והודעות המשיב. צוין, כי בשלב מסוים חזרה בה המתלוננת מהודעתה, אך מיד הסבירה זאת, וחזרה בשנית לגרסתה הראשונה, וכי אין בכך, במיוחד בתיק מעין זה, כדי לכרסם בראיות התביעה. נקבע, כי קיימות בתיק ראיות לכאורה, וכי התנהגותו המטרידה של המשיב לאחר הפרידה מן המתלוננת מחזקת את גרסתה ומעצימה את המסוכנות הנשקפת ממנו. נאמר, כי אין מחלוקת על קיומה של מסוכנות ועילת מעצר, והמשיב נעצר עד תום ההליכים, תוך שצוין, כי יוכל להגיש בהמשך בקשה לעיון חוזר לבחינת חלופת מעצר גם ללא נימוק חלוף הזמן. משלא הסתיים משפטו של המשיב, הוגשה בהסכמה בקשה להארכת מעצרו, וזה הוארך בהחלטת השופטת נאור (מיום 3.6.10, בש"פ 4029/10). המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר במעצרו, וזו נדחתה בהחלטת השופטת כוחן (מיום 8.8.10). בהחלטה נאמר, כי נגד המשיב נפתחה חקירת משטרה נוספת, בגין החשד כי הוא מטריד את המתלוננת ומדיחהּ לעשות שקר, ועל כן לעת זו אף אין מקום להזמנת תסקיר.

הקשה והדיון

ד.

הבקשה הנוכחית עותרת להארכת מעצרו של המשיב. נמסר, כי בהליך העיקרי נדונה והוכרעה שאלת כשירותו הנפשית של המשיב לעמוד לדין, והתקיימו שלושה מועדי הוכחות; התיק קבוע לשמיעת הוכחות לשני מועדים נוספים בחודשים ספטמבר ונובמבר 2010. נאמר, כי חלק נכבד מבקשות הדחיה בתיק היו מטעם ההגנה, לשם הגשת חוות דעת פסיכיאטרית נוגדת, אך כזו לא הוגשה. נטען, כי מסוכנותו של המשיב גבוהה, וכי יחסו האובססיבי למתלוננת אף מגבירה. כך, נאמר כי ההטרדות הנחקרות כעת נעשו כנטען מתוך כתלי בית המעצר, ובעוד המתלוננת מאושפזת בבית החולים אברבנאל, על רקע מצבה הנפשי הקשה. הוסף, כי מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה עולה, שיכולתו של המשיב לויסות ושליטה בדחפיו נמוכה, ועל כן יש להאריך את מעצרו בשל המסוכנות הנשקפת ממנו.

ה.

בדיון טענה עו"ד קדוש למדינה, כי בנוסף למסוכנות ישנה גם עילת השיבוש, בשל ההטרדה נגד המתלוננת הנחקרת עתה, ויתכן שיוגש כתב אישום בעניין זה. בפרשת התביעה, כך נאמר, נותרה עדות המתלוננת, שהמדינה מבקשת לערכה במעגל סגור, וכן עדות חברתה.

ו.

עו"ד פלישמן טען למשיב, כי בהארכה הקודמת ניתנה הסכמתו מתוך הגינות להליך השיפוטי, כיון שהמשיב היה בבדיקות פסיכיאטריות. אולם, בינתיים היו דחיות נוכח אשפוז המתלוננת, וכיום היא עתידה להעיד ב-13.9.10; לאחר מכן, לשיטתו, על נקודת האיזון להשתנות.

הכרעה

ז.

עיינתי בחוות הדעת הפסיכיאטרית הנוגעת למשיב (מ-14.10.09); מתואר בה רקע פסיכיאטרי של המשיב הקשור בסמים ושיצר הפרעות נפשיות והתנהגותיות, אך נאמר כי לעת העבירה לא היה המשיב במצב פסיכוטי, וכי הוא מסוגל לעמוד למשפט, אלא שזקוק הוא למעקב פסיכיאטרי ולטיפול תרופתי וכן לפיקוח אבדנות בשירות בתי הסוהר. כיום קבועים בתיק, כאמור, שני מועדי הוכחות, 13.9.10 ו-7.11.10, ונותרו לתביעה רק עדות המתלוננת וחברתה, ואחר כך תיערך פרשת ההגנה. עיינתי גם בהחלטת השופטת כוחן בבקשה לעיון חוזר מיום 8.8.10, שציינה חשד סביר באשר לעבירות ההטרדה וההדחה; על כן, ונוכח כתב האישום החמור הנוכחי, נדחתה הבקשה לעיון חוזר, ונאמר כי לאחר שהחקירה בתיק החדש תסתיים, יהא רשאי בא כוח המשיב להגיש בקשה לעיון מחדש.

ח.

תפקיד בית משפט זה בהליכים לפי סעיף 62 הוא בראש וראשונה בקרת ההליך, והשאלה אם בשל התארכותו לא נעה נקודת האיזון לכיון שחרור. סבורני כי נוכח העיכובים שהיו תלויים גם בסניגוריה, בהקשר לנושא הפסיכיאטרי, אין מקום לטרוניה בדבר ההימשכות; עם זאת סבורני, כי דווקא נוכח מצבו הנפשי הבעייתי של המשיב, גם אם כשיר הוא לעמוד לדין, יש מקום להחשת סיומו של המשפט. הצדדים מתבקשים איפוא לפנות בית המשפט קמא לתוספת מועדים ככל הנחוץ גם בהארכה זו, בהמלצת בית משפט זה.

ט.

בכפוף לכך, נוכח כלל הנסיבות, רואה אני לנכון לקבל את הבקשה. סבורני כי אכן יש משמעות כציון דרך לעדות המתלוננת שיש לקוות כי תהא ב-13.9.10, אך גם כי צדקה השופטת כוחן, שכל עוד לא הוברר עניינו של תיק ההטרדה – קשה מכל מקום להלום חלופה. ככל שיוברר גורלו של תיק זה ולאחר עדות המתלוננת בידי המשיב לשוב לבקש עיון חוזר, בלא שאטע מסמרות, אף כי לדידי הפתרון העדיף הוא סיום התיק הנוכחי במהירות האפשרית; ואני שב ומטעים זאת, ואין מזרזין אלא למזורזין.

י.

בנתון לאמור נעתר אני לבקשה. בשולי הדברים אוסיף, כי עו"ד פליישמן העלה שתי טענות בעלות אופי משפטי-מינהלי, האחת כי החלטות בתיק ובשכמותו צריך שיתפרסמו באינטרנט, ודעתי כדעתו, אלא שעליהן להתפרסם כ"פלוני", הן להגנת המתלוננת, הן כאן ובמקרים לא מעטים - להגנת הנאשם עצמו.

יא.

עו"ד פליישמן קָבל גם, כי בקשות לפי סעיף 62 נשלחות לסניגורים ללא נספחיהן, והוא נכון לקבלן גם בדואר אלקטרוני. עו"ד קדוש אמרה שהבקשות אכן נשלחות בפקס בלא נספחים אך נמסרים פרטי הטלפון המאפשר לבקש משלוח הנספחים. יש לקוות כי הדבר עונה על הצורך.

יב.

כאמור, ובנתון להערות למעלה, מוארך המעצר בתשעים ימים החל מ-6.9.10 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח (תל-אביב) 1063/09, לפי המוקדם. אזכיר דברי חוות הדעת הפסיכיאטרית באשר לפיקוח אבדנות (חלילה) בשירות בתי הסוהר; לתשומת לב שב"ס.