בש"פ 606/07 מדינת ישראל נ. סלימאן מחאג'נה

1.

זהו ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) בה הורה על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר בתנאים שונים. המדינה מבקשת בעררה לבטל את החלטת השחרור ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

2.

המשיב מואשם בבית המשפט המחוזי בחיפה בכך כי בחודש יוני 2006 מכר רובה מסוג M16 ומחסנית וכדורים תואמים. את הנשק מכר לאחד, אגבריה, תמורת 38,000 ש"ח. באותו מועד ירו המשיב ואגבריה מספר יריות כדי לבדוק את תקינות הנשק. כשבוע לאחר מכן, העביר אגבריה את הרובה לידי אחר המתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית. המשיב הואשם בעבירות של החזקת נשק, הובלת נשק וסחר בנשק.

3.

בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה לצורך עילת מעצר, אולם העיר כי תשתית הראיות אינה מוצקה במיוחד. הוא קבע כי מאחר ומדובר בעבירת סחר אחת, ולאור עברו הפלילי הלא-מכביד של המשיב, ראוי לשקול חלופת מעצר.

תסקיר מבחן שהוגש המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בביתו בפיקוח אשתו והוריו. לאחר שהערבים נחקרו ונמצאו מתאימים, הורה בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב בחלופה, בין היתר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בביתו או בדירת הוריו של המשיב באום אל פאחם; הפקדה כספית בסך 5,000 ש"ח, וערבות עצמית בסך 20,000 ש"ח; ערבות עצמית של כל אחד מהמפקחים בסך 10,000 ש"ח; איזוק אלקטרוני, ועיכוב יציאה מן הארץ.

4.

המדינה טוענת כי מסוכנותו של המשיב על רקע העבירות המיוחסות לו אינה מתירה החלת חלופה במקרה זה. לטענתה, ישנן ראיות מספיקות להרשעת המשיב על בסיס הודעתו של אגבריה, המתאר בפירוט רב את עיסקת הנשק, ומפרט את שמו של מזמין הנשק בשטחים. כן הוא מוסר פרטים אמיתיים לגבי המשיב, וזיהה אותו במסדר זיהוי תמונות.

עוד יש לציין כי בהודעתו מיום 14.11.06 מוסר אגבריה כי כשלושה חודשים קודם להודעתו, טילפן אליו המשיב ואמר לו שהוא אמור לקבל משלוח של רובי M16

ואם יש קונים שיאמר לו; אגבריה הוסיף בהודעתו כי לא קנה כלום, כי המשיב לא הביא שום רובה. דברים אלה, לטענת המדינה, מבססים ביתר שאת את מסוכנותו של המשיב.

המשיב מצדו כופר באישומים, ומתכחש מכל וכל להיכרותו את אגבריה.

5.

טוענת המדינה לענין עילת מעצר כי בהעדר הסבר מצד המשיב כיצד הגיע לידיו נשק התקפי מסוג M16 עם מחסנית וכדורים תואמים, קיימת חזקת מסוכנות רבה לגביו, המתחזקת נוכח העובדה כי הנשק הגיע לגורמים בשטחים העלולים לנצלו למטרות פליליות או לאומניות. כן מתנגדת המדינה לשחרור המשיב לחלופה בביתו, באיזור בו בוצעה העבירה, ובפיקוח בני משפחתו כפי שהוחלט בבית משפט קמא. לטענתה, מתקבל הרושם מהראיות כי מדובר באדם הסוחר בכלי נשק, וקיים סיכון מובנה בשחרור לחלופה, שאינה מונעת המשך הסחר בנשק גם ממקום מעצר הבית. במציאות הבטחונית הקשה בה נתונה החברה בישראל אין מקום לשחרור בחלופה במקרה זה, כך לעמדת המדינה.

6.

טוען המשיב כי אין בסיס לאישום נגדו. לא נערך עימות בינו לבין אגבריה, לא נעשה איכון טלפונים, ומכל מקום, חסר חיזוק לעדותו היחידה של אגבריה העומדת כגרסה מפלילה כנגד גרסתו שלו. בצד חולשת הראיות נגדו, המליץ שירות המבחן על שחרורו בחלופה, ויש לכבד עמדה זו, כך לטענתו.

7.

בתום הדיון, הוחלט כי בא-כוח המשיב יודיע אם קיימת חלופת מעצר מרוחקת מאום אל פאחם, שהוא מקום מגוריו של המשיב, ואשר שם התבצעה העיסקה נשוא האישום. בתגובה להחלטה זו, הודיע בא-כוח המשיב ביום 28.1.07 כי מוצעת על-ידו חלופה נוספת מחוץ לעיר אום אל פאחם בכפר דאבוריה, בו יוכל לשהות בדירה שכורה בפיקוח אשתו או אביו ואמו, וכן יהיה נתון לאיזוק אלקטרוני. שירות המבחן הגיב לחלופה זו בחיוב. המדינה מתנגדת לחלופה, מהטעם העיקרי שבני משפחה שבקרבתם שהה בעת ביצוע העבירות נשוא האישום הם המפקחים על המשיב.

8.

העבירות בנשק המיוחסות למשיב הן חמורות, במיוחד נוכח המצב הבטחוני השורר בישראל. במקרה זה, הסחר בנשק הוביל להעברתו של הנשק לגורם ברשות הפלסטינית, ואין להוציא מכלל אפשרות כי הוא עשוי לעשות דרכו לידיים עויינות או לידי גורמים פליליים. בחומר הראיות ישנו אף רמז מסוים לכך שאפשר והמשיב הינו סוחר בנשק בהיקף רחב הרבה יותר מכפי שמצטייר מעיסקה אחת, אם כי לרמז זה לא נמצא בשלב זה ביסוס ראייתי של ממש.

בית המשפט המחוזי ניתח את הראיות והסיק מהן כי מתקיימת דרישת הראיות לכאורה, תוך שהיה ער לכך כי הראיות בנויות מגרסה מול גרסה, אולם לגרסתו של העד המפליל ישנו חיזוק מסוים בעדות ג'אבר, המעיד כי העביר את הנשק אל השטחים ומאשר בכך את עצם ביצועה של עיסקה, אף שהוא עצמו אינו קושר את המשיב אליה. בנסיבות הענין נראה לי כי הדרישה הראייתית לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים מתקיימת.

9.

סחר בנשק בתנאי הבטחון של הארץ טומן בחובו סיכון מובנה לשלום הציבור. במקרה זה הסיכון אף התממש בפועל בהעברת הנשק לרשות הפלסטינית. בית המשפט המחוזי מסיק, ובצדק, כי "קיימת עילת מעצר מוצקה" כלשונו, הן מכוח הראיות והן מכוח ההלכה הפסוקה. חרף זאת, בהתחשב במצב הראייתי ובהעדר עבר פלילי ממשי למשיב, היה נכון לקבל את החלופה שהוצעה בתוספת תנאים נוספים.

10.

שחרור המשיב לחלופה שקבע בית המשפט קמא מעורר קושי שעיקרו נעוץ בכך שמי שסוחר בנשק יכול על נקלה להמשיך במעשי עבירה דומים גם מתוך מעצר-בית באמצעות תקשורת טלפונית. הסיכון הטמון בכך אינו צריך הדגשה. לחשש זה הקיים בענייננו לא ניתנה תשובה הולמת בחלופה העשויה לנטרל את הסיכון. פיקוח אשת המשיב, או אביו או אמו אינו מספיק כמענה לסיכון האמור, גם אם ייעשה במסגרת מעצר בית של המשיב בכפר דאבוריה המרוחק מאום אל פאחם, ואשר הוצע כחלופה נוספת. חלופה כזו, בפיקוח כזה, אינה נותנת ערובה מספקת לכך שלא יבוצעו עסקאות נשק נוספות מתוך מקום מעצר הבית. יחד עם זאת, אם יימצא פיקוח מתאים אחר בכפר דאבוריה או במקום אחר המרוחק מאום אל פאחם, ניתן יהיה לחזור ולשקול חלופה כזו.

11.

בשים לב לכל אלה, אני מחליטה לקבל את ערר המדינה, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. אולם, אם יציע המשיב חלופת מעצר בית מרוחקת מאום אל פאחם (ובכלל זה בכפר דאבוריה) ומפקחים אחרים שיימצאו מתאימים, אשר יבואו דרך קבע במקום או בנוסף לבני המשפחה, ויפקחו עליו במהלך כל ההליכים, ניתן יהיה לחזור ולשקול אפשרות החלת חלופת מעצר. הצעות ממשיות בענין זה, באם תעלינה, יש להביא בפני בית המשפט המחוזי בחיפה.

הערר מתקבל, איפוא, בכפוף לסייג המפורט לעיל.