בש"פ 6062/12 מדינת ישראל נ. ערווה זיאדנה

א.

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים מיום 25.8.2012 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 47260-11-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הפרשה עניינה סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ונשיאת נשק שלא כדין.

כתב האישום

ב.

ביום 25.11.11 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום, ממנו עולה, כי ביום 3.11.11 בשעה 21:30 לערך, נשמעו יריות באזור תחנת מד"א בעיר רהט. שניים שהיו ברכבם במקום הבחינו כי רכב מסוג מיצובישי, בו היה המשיב (יליד 6.8.93), נוסע מאחוריהם ונצמד אליהם. בהמשך, הוציא המשיב – כנטען – את ידו מחלון רכבו ירה ירייה אחת לעבר השניים, ואלה נמלטו מן הפגיעה, המשיב המשיך בנסיעה אחריהם, וירה – לפי הטענה – יריה נוספת, אשר ניפצה את השמשה האחורית של רכבם. השניים האיצו את מהירות נסיעתם ובשלב מסוים הפסיק המשיב את המרדף ועזב את המקום. למשיב יוחסו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ונשיאת נשק שלא כדין.

הליכי המעצר

ג.

עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, שנתבססה, בין היתר, על ראיות הכוללות את זיהויו בידי נהג הרכב הירוי והנוסע שהיה עמו, וצילום מצלמת אבטחה. ביום 25.11.11 הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילה למעצרו. הוצעו מספר חלופות מעצר; נטען, כי למשיב אין עבר פלילי; ונתבקש, כי ייערך תסקיר מעצר. הדיון נדחה ליום 13.12.11. ביום 11.12.11 התקבל תסקיר בו הומלץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבאר שבע, בביתו של חבר המשפחה. ואולם, ביום 13.12.11 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נאמר, כי החלופה אינה מרוחקת דיה בשל המסוכנות, וכי המפקחים שהוצעו אינם מתאימים. על החלטה זו הוגש ערר. ביום 19.12.11 דחה בית משפט זה (השופט, כתארו אז, גרוניס) את הערר (בש"פ 9309/11). הוטעם כי:

"דעתי היא כי צדק בית המשפט המחוזי בהחליטו שלא לאמץ את החלופה ובקביעה כי הדרך הנכונה הינה מעצר עד תום ההליכים. ראוי להזכיר את העובדות שנמצא להן ביסוס לכאורי בחומר הראיות הגולמי: העורר ירה מאקדח מספר יריות לעבר מכונית בה נמצאו מספר אנשים. הסיכון לאותם אחרים ולעוברי אורח תמימים הינו סיכון ברמה גבוהה ביותר. ככלל, במקרים מעין אלה אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. הנתון בדבר גילו הצעיר של העורר והעובדה שאין לו עבר פלילי אינם צריכים להוביל, על פי גישתי, לסטייה מן הכלל. אשר לבעיות הרפואיות: מפקד בית המעצר ייקח עניין זה לתשומת לבו".

ד.

ביום 5.2.12 עתר בא כוח המשיב לעיון חוזר בהחלטת המעצר נוכח חזרתו (בתצהיר) של נהג הרכב הנפגע מהודעתו; כן נתבקשה השלמת חקירה לאחר כתב האישום. ביום 21.2.12 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר. הוטעם, כי ככלל קבלת ראיה חדשה מסוג זה יכולה להקים עילה לעיון חוזר. אולם בנסיבות, אין בתצהיר שהוצג, כנוסחו וכלשונו, כדי לעורר אמון ולהפריך את קיומן של הראיות לכאורה.

התיק העיקרי

ה.

ב יום 12.12.11 הוקרא כתב האישום וניתן מענה ראשון בתיק. נתבקשה דחיה עד לקבלת תעודת חיסיון. ביום 30.1.12 ניתן מענה לכתב האישום ונקבעו שני מועדים להוכחות בחודש מאי ותזכורת ליום 27.2.12. תעודת חיסיון נמסרה לבא כוח המשיב. בדיון התזכורת ביקש בא כוח המשיב לדחות את הדיון ולקבוע תזכורת נוספת עד להשלמת החקירה. ביום 25.3.12 הועברו לבא כוח המשיב תוצרי השלמת החקירה. ביום 26.3.12 חל שינוי בייצוג ומונה עו"ד אוהד סלמי אשר ביקש להפנות את התיק לגישור במקביל להוכחות, ולהקדים את מועדי ההוכחות. בית המשפט לא נעתר לבקשה להקדמת מועדי ההוכחות. נקבע, כי התיק יובא לגישור בפני הנשיא אלון. פגישת גישור שנערכה בחודש אפריל לא צלחה. ביום 14.5.12 החלה פרשת התביעה ונשמעו 5 עדים וביום 30.5.12 נשמעו 3 עדים נוספים ונסתיימה פרשת התביעה. כן העידו שני עדי הגנה. המשיב ביקש להעיד עד מומחה מטעמו, אך המבקשת ביקשה דחיה לצורך היערכות לחקירתו. נקבע מועד להוכחות ליום 6.6.12. סיכומים בכתב מטעם המבקשת נקבעו ליום 1.7.12 וסיכומי המשיב ליום 15.7.12. ביום 6.6.12. נשמע העד המומחה ושני עדי הגנה נוספים, ונסתיימה פרשת ההגנה. בהמשך, עתרה המבקשת לדחות את מועד הגשת הסיכומים בחודש ימים נוכח מצב רפואי חריג, ובית המשפט נעתר לבקשה והמועדים נדחו בהתאמה. ביום 1.8.12 הוגשו סיכומי המבקשת.

הבקשה

ו.

נטען, כי נוכח חומרת המעשים המיוחסים למשיב, נשקפת ממנו מסוכנות שאינה ניתנת להפגה באמצעות חלופה. כן נטען, כי עיכובים בתיק מקורם בהחלפת הייצוג ובאי התייצבותו של המשיב במשטרה לשם עריכת חקירה חוזרת.

ז.

באת כוח המדינה ציינה, כי משנסתיים שלב ההוכחות ונוכח המסוכנות שנקבעה בבית משפט זה, אין מקום לשחרור.

ח.

בא כוח המשיב ציין, כי סיכומי המשיב הוגשו ביום 6.8.2012, בהקדמת זמן, וכי לא היה דופי בהתנהלות ההגנה. על כן למצער ניתן לקבוע תקופה קצרה יותר מן המתבקשת.

הכרעה

ט.

בנסיבות שבהן עומד התיק לפני הכרעת דין לאחר שהוגשו הסיכומים, לא ראיתי מקום לשחרור לעת הזאת. חזקה על בית המשפט שיעשה מאמץ, כמובן לפי שיקולו מבחינת סדרי עבודתו, לסיום התיק בהקדם, כך שככל הניתן לא יתבקשו הארכות נוספות. בנסיבות אלה מוארך המעצר איפוא ב-90 יום מיום 25.8.2012 או עד לפסק דין.