בש"פ 9309/11 ערווה זיאדנה נ. מדינת ישראל

1.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד העורר. בכתב האישום נטען כי העורר ביצע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וכן נשא נשק שלא כדין. בד בבד עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי דן בבקשה במועדים שונים ובסופו של דבר נעתר לבקשת המעצר. על כך הערר שבפניי.

2.

העורר הינו יליד חודש אוגוסט 1993. כתב האישום מפרט אירועים שהתרחשו ביום 3.11.2011. על פי המתואר שם, נמצא העורר במכונית כשהוא יושב במושב שליד הנהג. המכונית בה נמצאו השניים נסעה אחרי מכונית אחרת. לפי האמור בכתב האישום, החזיק העורר בידו אקדח, הוציא את פלג גופו העליון מחלון המכונית וירה לעבר המכונית שנסעה לפני המכונית שבה הוא נמצא. שתי המכוניות המשיכו בנסיעה והעורר ירה ירייה נוספת שפגעה בשמשה האחורית של המכונית האחרת. בדיון הראשון בבית המשפט המחוזי לא חלק הסנגור המלומד על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. הסנגור עתר לקבלת תסקיר של שירות המבחן ובית המשפט (כבוד השופט י' שפסר) אכן הורה על הגשת תסקיר.

3.

שירות המבחן הגיש תסקיר בו המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. על פי המוצע, ישהה העורר במעצר בית בבאר שבע, בפיקוחם של שלושה מפקחים. בית המשפט המחוזי קיים דיון נוסף (הפעם בפני כבוד השופט א' אינפלד). בדיון נחקרו המפקחים המוצעים. בסיומו של הדיון החליט בית המשפט, כאמור, להורות על מעצר עד תום ההליכים. משמע, בית המשפט לא ראה לנכון לקבל את החלופה שהמליץ עליה שירות המבחן. בהחלטת בית המשפט אף הובעו הסתייגויות מסוימות מן המפקחים, שהיו אמורים לפקח על העורר במעצר הבית.

4.

הסנגור המלומד טען בפניי כי מדובר באדם צעיר, בן כ-18 שנים, שאין לו עבר פלילי, ועל כן, להשקפת הסנגור, ראוי לעשות שימוש בחלופה עליה המליץ שירות המבחן. עוד נטען כי העורר סובל מבעיות רפואיות שונות.

5.

דעתי היא כי צדק בית המשפט המחוזי בהחליטו שלא לאמץ את החלופה ובקביעה כי הדרך הנכונה הינה מעצר עד תום ההליכים. ראוי להזכיר את העובדות שנמצא להן ביסוס לכאורי בחומר הראיות הגולמי: העורר ירה מאקדח מספר יריות לעבר מכונית בה נמצאו מספר אנשים. הסיכון לאותם אחרים ולעוברי אורח תמימים הינו סיכון ברמה גבוהה ביותר. ככלל, במקרים מעין אלה אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. הנתון בדבר גילו הצעיר של העורר והעובדה שאין לו עבר פלילי אינם צריכים להוביל, על פי גישתי, לסטייה מן הכלל. אשר לבעיות הרפואיות: מפקד בית המעצר ייקח עניין זה לתשומת לבו.

6.

אי לכך הנני מחליט לדחות את הערר.