בש"פ 6062/15 סאלח סלימאן נ. מדינת ישראל

בקשת רשות לערור על החלטתו מיום 6.9.2015 של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי ) בעמ"י 5763-09-15, בגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום, בה נקבע כי מעצרו של המבקש יוארך עד ליום 10.9.2015.

רקע

1.

המבקש הובא בפני בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא ג' אזולאי ) להארכת מעצרו לצרכי חקירה. בבקשת המעצר צוין כי המבקש חשוד ב"מעורבות ברצח תאמר חג'יר בנצרת בתאריך 30.08.15 יחד עם אחרים". לאחר הדיון בעניינו, הורה בית משפט השלום על הארכת מעצרו של המבקש עד ליום 10.9.2015 בשעה 12:00.

2.

כלפי החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי, בו טען כי במהלך הדיון בבקשת המעצר לא פירט נציג המשיבה את העובדות

הספציפיות המבססות חשד נגדו. משכך, נטען, נפגעה יכולתו של המבקש לממש את זכותו לחקירה נגדית של נציג המשטרה ולאסוף ראיות להפרכת העובדות המיוחסות לו.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הערר בציינו כי סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) קובע כי בקשת מעצר תוגש בכתב ובה יצוינו "תמצית העובדות והמידע שעליהם מבסס המצהיר את בקשת המעצר". הובהר כי חוק המעצרים מכיר באפשרות שבשלב הראשוני של החקירה לא יידרש מן המבקשת להציג את מלוא העובדות והפרטים המצויים בידה, מחשש לשיבוש החקירה. זאת, הן על-ידי מתן אפשרות לצירוף חומר חסוי המוגש לעיונו של בית המשפט בלבד, והן על-ידי האפשרות כי תשובות המדינה לשאלות בית המשפט או הסניגור יובאו לידיעת בית המשפט בלבד. לפיכך, הודגש, זכותו של המבקש לחקירה נגדית בשלב זה היא זכות מוגבלת, ואין כל פסול בכך שהמשיבה נמנעה מפירוט יתר של העובדות, על-מנת שלא לגרום לשיבוש החקירה. נקבע כי די בפירוט העובדתי שנכלל בבקשת המעצר כדי לענות על דרישת המחוקק. בנוסף נקבע, לאחר העיון בחומר החקירה שהוצג בפני בית המשפט, לרבות דו"ח סודי, כי קיים בסיס לחשדות נגד המבקש הקושרים אותו לאירוע נושא בקשת המעצר, כך שהיה מקום להורות על הארכת מעצרו.

כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערר שבפניי.

הבקשה דנא

4.

המבקש טוען כי בקשתו מעלה שלוש שאלות משפטיות בעלות חשיבות עקרונית החורגות מעניינו הפרטני: שאלת היקף החובה המוטלת על המשטרה לפרט את העובדות הספציפיות הנוגעות לחשוד; שאלת פרשנותה של הוראת סעיף 15(א)(1)(ב) לחוק המעצרים; ושאלת פרשנותה של הוראת סעיף 15(ד) לחוק המעצרים.

לטענת המבקש יש לפרש את סעיף 15(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, הקובע כי הבקשה תכלול "תמצית העובדות והמידע שעליהם מבסס המצהיר את בקשת המעצר" באופן הכולל את החובה לפירוט העובדות

הספציפיות הנוגעות לחשוד, לרבות אופן ביצוע העבירה וחלקו של החשוד בביצוע העבירה. נטען כי פירוט כאמור יאפשר לחשוד לממש את זכותו לחקירה נגדית של נציג המשטרה, זכות הקבועה בסעיף 15(ד) סיפא לחוק המעצרים, וכן את זכותו של החשוד להליך הוגן. המבקש הוסיף וטען, כי ללא פירוט העובדות הספציפיות הנוגעות לחשוד, מתייתר הדיון בנוכחות נציג המשטרה, שכן חקירתו הנגדית הופכת ריקה מתוכן. נטען כי הפרקטיקה הנוהגת כיום, לפיה הליך הארכת מעצר מתבסס בעיקר על עיון בית המשפט בחומר החקירה, אינה עולה בקנה אחד עם החוק המתיר לסנגור לחקור את נציג המשטרה. חקירה זו, כך נטען, אינה יעילה או אפקטיבית ברוב הליכי הארכות המעצר המתקיימים כיום.

עוד נטען בבקשה, כי החלטת בית משפט קמא אינה סבירה ופוגעת בזכויות המבקש מעל למידה הדרושה.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. הלכה היא שרשות ערר לפי סעיף 53א(1) לחוק המעצרים תינתן אך ורק כאשר היא מעלה סוגיות עקרוניות ובעלות חשיבות החורגות מעניינם של הצדדים, או בנסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת (ראו: בש"פ 2173/12 אל גניני נ' מדינת ישראל (22.3.2012)). על-אף טענת המבקש, כי עניינו מעורר שאלות עקרוניות הנוגעות לפרשנות הראויה של סעיפי החוק הנזכרים, נראה כי המדובר בסוגיה נקודתית העוסקת ביישום הוראת סעיף 15(א)(1)(ב) לחוק המעצרים על עניינו הקונקרטי של המבקש. מעבר לכך סבורני שלא נפלה טעות בהחלטות בעניינו של המבקש וכי אין מקום לקבוע מבחן נוקשה באשר למידת הפירוט העובדתי המתחייבת בבקשה למעצר חשוד לצרכי חקירה.

6.

רבות נכתב על האיזון העדין הנדרש בין הגנה על זכויות החשוד בהליך פלילי לבין החשש מפני שיבוש הליכי החקירה ומפני פגיעה בשלום הציבור. לא אחת צוין כי נוכח הרגישות הרבה של שלב החקירה הקודם להגשת כתב אישום, הרשות החוקרת אינה יכולה לחשוף בבקשה להארכת המעצר את מלוא הנתונים שבידה:

"בשל כך, לא קלה עבודתו של סנגור בהליך של מעצר לימים. החשוד נמצא בערפל לגבי הראיות שנאספו כנגדו ואילו הסנגור מגשש באפלה ועושה דרכו על פי המידע החלקי שברשותו ... החיסוי המוטל על חומר החקירה בשלב זה, הוא בבחינת 'הכרח שלא יגונה' ...

על החוקר להשיב לשאלות עד לגבול שבו מתן תשובות ב- open court עלול לפגוע בחקירה, ובית המשפט נדרש לעמוד על המשמר ולפקח על כך שהשוטר לא יישא את שם צורכי החקירה לשווא בסירובו להשיב לשאלות" (בש"פ 608/10

סלימאן נ' מדינת ישראל (27.1.2010)).

עמדתו של המבקש, כפי שבאה לידי ביטוי בבקשה, מבקשת להפר איזון עדין זה, ולקבוע אמות מידה באשר למידת הפירוט הנדרשת בבקשה להארכת מעצר. ואולם, האפשרות לחשוף את הנתונים והעובדות עליהם מבוססת בקשת המעצר היא תלויית הקשר, ויש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו. במקרים מסוימים חשיפת העובדות הספציפיות הנוגעות לחשוד אינה מסכנת את חקירת המשטרה, ובמקרים אחרים חשיפת פרטים הנוגעים לחשוד עצמו ולאופן ביצוע העבירה עלולה להביא לשיבוש הליכים. בהקשר זה, מובן כי לשלב החקירה, למספר המעורבים בפרשה, לגרסת החשוד ולגורמים נוספים ישנה חשיבות רבה בקביעת מידת הפירוט הנדרשת בבקשת הארכת המעצר. בנסיבות אלה, כפי שנפסק לא אחת, על בית המשפט "לעמוד על המשמר ולפקח על כך שהשוטר לא יישא את שם צורכי החקירה לשווא בסירובו להשיב לשאלות" (בש"פ 608/10 הנ"ל; וראו גם בש"פ 820/14 יאסין נ' מדינת ישראל (2.2.2014)). אכן, השאיפה צריכה להיות לספק לחשוד ולסנגורו מידע רב ככל הניתן, על מנת שיוכלו לממש כראוי את הזכות לחקירת החוקר בבית המשפט, אך אין הדבר מחייב, מעבר לעקרון האמור, קביעת אמות מידה כלליות באשר להיקף חשיפת הנתונים, שכן הדבר תלוי בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה.

7.

כמו כן, וכפי שצוין גם בהחלטת בית משפט קמא, במקרים בהם לא ניתן לחשוף בפני החשוד תמצית עובדתית רחבה או נתונים ספציפיים רבים בשל החשש משיבוש הליכי החקירה, קיימת אפשרות להציג חומרים חסויים לעיני בית המשפט הדן בבקשה. לאחר העיון בחומרים אלו, בית המשפט רשאי להורות על חשיפת נתונים נוספים לעיני הסנגור אם לא יהיה בכך להוביל לשיבוש החקירה.

8.

בענייננו, שתי הערכאות קמא אשר דנו בעניינו של המבקש בחנו את התמצית העובדתית שצוינה בבקשה להארכת מעצרו, וקבעו כי, בנסיבות, אין פסול בכך שהמשיבה נמנעה מפירוט נרחב יותר של העובדות, בשל חשש מוצדק משיבוש החקירה. מעיון בפרוטוקול חקירתו הנגדית של נציג המשטרה עולה, כי חקירתו הראשונה של המבקש התבצעה ביום הדיון עצמו, כי החקירה נמצאת בראשיתה, וכי ישנם חשודים נוספים בפרשה. על רקע האמור, מובן מדוע, בנסיבות המקרה הנדון, נמנעה המשיבה מחשיפת פרטים עובדתיים נוספים, ומדוע חששה מפני שיבוש הליכי החקירה לו ייחשפו נתונים עובדתיים הנוגעים למבקש עצמו או לאופן ביצוע העבירה. יודגש כי נציג המשטרה הוסיף וציין בחקירתו כי חשיפת פרטים נוספים בפני המבקש עלולה אף לפגוע במבקש עצמו, אשר טוען שאין לו נגיעה לחשדות כלפיו. על רקע האמור, לא מצאתי פגם בהחלטת בית משפט קמא.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה למתן רשות לערעור נדחית.