בש"פ 6091/10 מדינת ישראל נ. זיאד אבו מעמר

זוהי בקשה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

נגד המשיבים, וכנגד נאשם נוסף תושב מצרים (להלן: סלימאן ), הוגש ביום 30.11.09 כתב אישום, המייחס להם קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 ; הפרעה לעובד ציבור, לפי סעיף 288א לחוק; החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא ל פקודת הסמים המסוכנים

[נוסח חדש], התשל"ג-1977 ; ייבוא וסחר בסם, לפי סעיף 13 לפקודה; ומתן סעד למסתנן לפי סעיף 6 ל חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 .

2.

על-פי הנטען בכתב האישום, המשיבים, סלימאן ושני תושבי מצרים נוספים (להלן: האחרים ) קשרו קשר ליבא לישראל ולסחור בה בסם מסוג חשיש, ולהסתנן לישראל בסיוע המשיבים. סלימאן והאחרים היו אמורים לקבל כ-2000 לירות מצריות עבור חלקם בקשר. ביום 22.11.09 אחר הצהריים חצו סלימאן והאחרים את הגבול ממצרים לישראל, בנושאם שני שקי חשיש במשקל כולל של 49.428 ק"ג , משקפת וטלפונים ניידים. בסמוך לאחר חצייתם כאמור, המשיבים נפגשו עימם בוואדי סמוך לגבול, קיבלו מהם את שקי הסמים, והעמיסו את השקים על גבם. חיילי צה"ל הבחינו במעשיהם וקראו להם לעצור, אך המשיבים השליכו מעליהם את השקים, וכל המעורבים פתחו במנוסה. החיילים דלקו אחריהם, ודרשו כי יעצרו, ואף ירו באוויר, אך לשווא. לאחר מכן, ירו החיילים לעבר הנמלטים, המשיבים נפגעו מהירי ועצרו, וסלימאן והאחרים נתפסו בידי החיילים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט מצא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, ונתבקשו תסקירי מעצר. שירות המבחן הגיש תסקירים בעניינם של שני המשיבים ולא ראה מקום להמליץ על חלופות שהוצעו. בית המשפט המחוזי הורה על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים נגדם.

4.

בהמשך, עררו המשיבים על החלטת המעצר. ביום 15.4.10 דחה בית המשפט את הערר (כב' השופטת א' חיות ), תוך קביעה כי קיימת תשתית ראייתית המקימה סיכוי סביר להרשעת המשיבים במיוחס להם. כן נקבע, כי המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית, הנילווית לעבירות של סחר בסמים, והיא לא נסתרה בנסיבות הענין. אדרבא, היא נותרת בעינה נוכח הכמות הניכרת של הסם שבה מדובר, וכן נוכח עברם הפלילי של המשיבים, אשר הורשעו וריצו מאסרים בפועל בעבר, בין היתר, בגין עבירות סמים.

5.

מהלך הדיונים בתיק זה התאפיין בדחיות מרובות של דיונים בעיקר בעטיו של נאשם 1, סלימאן, אך גם עקב דחיות שונות שנבעו מן המשיבים. דיונים בתאריכים 30.12.09 ו-21.1.10 נדחו לבקשת ב"כ המשיבים. דיון ביום 27.1.10 נדחה בשל אי הבאת סלימאן ואי התייצבות עורך דינו, ולאור הצורך בהוצאת תעודת חיסיון. גם ביום 21.2.10 לא הובא סלימאן לדיון. ביום 6.4.10 לא הובאו לדיון סלימאן והמשיבים; ביום 8.4.10 לא התייצב איש להגנת סלימאן; מועד הוכחות ביום 23.5.10 בוטל לבקשת ב"כ המשיבים; ביום 30.5.10 הוצג הסדר טיעון בעניינו של סלימאן, ובעקבותיו הוא הורשע, וטיעונים לעונש בעניינו נקבעו ליום 1.7.10. לדיון ביום 1.7.10 לא התייצבה ב"כ המשיבים, ועקב כך הדיון בוטל ונקבע המשך הוכחות ליום 5.9.10.

6.

משחלפו קרוב לתשעה חודשים מאז נעצרו המשיבים והמשפט טרם הסתיים, מבקשת המדינה להאריך את מעצרם. מתוך מסכת הדחיות וביטול הדיונים שהתרחשו בהליך זה התקיימה עד כה ישיבת הוכחות אחת בלבד בה נשמעה עדותם של שלושה עדי תביעה. לטענת המדינה, העיכובים נבעו בשל הבעיות בהסדרת ייצוג המשיבים, וכן בקשות דחיה רבות שהגישו, וכן בשל אופן התנהלותו של סלימאן ובא כוחו. לטענת המדינה, הארכת המעצר נדרשת לאור חומרת המעשים המיוחסים למשיבים, והמסוכנות הנלמדת מהם לשלום הציבור ולביטחונו, המתעצמת לנוכח עברם הפלילי הכולל, בין היתר, עבירות סמים ונשק. עוד נטען, כי לנוכח ניסיונם של המשיבים להימלט במועד תפיסתם, קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחררו המשיבים ממעצרם, הם ינסו לשבש הליכי משפט, ולהתחמק מן הדין, וחלופות המעצר שהוצעו, אשר נמצאו בלתי מתאימות על ידי שירות המבחן, לא תשגנה את תכליותיהן.

7.

ב"כ המשיבים טענה כי, אכן, קצב ניהול המשפט אינו משביע רצון אך מרבית הדחיות שחלו במשפט נעוצות בעניינו של סלימאן ובא כוחו. כן ציינה, כי שירות המבחן נותר פתוח לבחון חלופות אחרות מרוחקות יותר ממקום מגוריהם של המשיבים, ויש לאפשר לו לבחון חלופות נוספות.

8.

המשפט התנהל עד כה בקצב שאינו משביע רצון, וזאת בלשון המעטה. הדחיות המרובות של מועדי דיונים הן ביוזמת סלימאן ובא כוחו, והן ביוזמת ב"כ המשיבים הביאו לכך שבמהלך כל התקופה שחלפה מאז מעצר המשיבים התקיים דיון הוכחות אחד בלבד ובו נשמעו שלושה עדי תביעה בלבד. זהו מצב דברים שאינו עומד במבחן הביקורת, ומחייב תיקון, ובהקדם ככל הניתן.

ברי, כי לאור הסחבת בניהול המשפט, שנגרמה גם בגינם של המשיבים, אין יכולה לבוא מפיהם טענה בדבר התמשכות ההליכים.

מעבר לכך, מסוכנותם של המשיבים ברורה על פניה לנוכח עבירות הסמים החמורות בהן הם נאשמים, ולאור עברם הפלילי. למשיב 1 הרשעות בעבירות סמים, רכוש, החזקת אגרופן וסכין, ואלימות. למשיב 2 הרשעות בעבירות סמים, קשר לפשע ועבירות בנשק.

מסוכנות המשיבים אינה מאפשרת את שחרורם לחלופה כלשהי.

אני נעתרת לבקשת המדינה, ומאריכה את מעצר המשיבים לתשעים יום מיום 30.8.10 או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.