בש"פ 6093/06 חני ג'רבי נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר בנושא עיון בחומר חקירה.

2.לשבחם של הצדדים יאמר כי במהלך שני הדיונים שקיימתי בערר זה ובעקבותיהם העבירה המדינה לבא כוח העורר מסמכים מסוימים מעבר למה שהועבר בבית המשפט המחוזי. נחה דעתי כי אין מקום לגילוי נוסף במסגרת ההליך שלפני מעבר לזה שנעשה.

3.העציר אלירן לוי נדקר בין כתלי בית המעצר בטבריה על ידי עצור אחר בשם נעים סורי. לעורר שלפני, חני ג'רבי, מיוחסות עבירות שונות ובהן שידול לרצח וניסיון לרצח בגין אותו אירוע, אשר על פי כתב האישום התרחש על רקע סכסוך בין משפחת הנדקר לבן משפחת העורר. זהו האישום המרכזי, אף שלא היחיד, המיוחס לעורר.

4.הערר התייחס, מלכתחילה, לשלושה עניינים, אך לאחר החלטת ביניים שכללה הסכמות שונות צמצם בא כוח העורר את בקשותיו למסמכים הנוגעים לתיק ועדת בדיקה משטרתית שהוקמה לבדיקת אירוע דקירתו של אלירן לוי, מסמכים אשר לא הועברו לעיון ההגנה. יובהר, חלק מהמסמכים הנוגעים לאותה ועדת בדיקה הועבר מלכתחילה לעיון ההגנה, ולעיוני נמסר קלסר המכיל את המסמכים שלא הועברו, ובהם דו"ח הוועדה. על פי החומר בו עיינתי, הוועדה עסקה במסכת רחבה יותר מאשר הדקירה הספציפית נשוא האישום, אך הובהר על ידי המדינה כי כל העדויות שגבתה הוועדה מפי מי שהם עדים במשפטו של העורר הועברו להגנה. נראה, אחרי בדיקה, כי "חומר הגלם" הרלוונטי למשפט מצוי בידי ההגנה (לעניין העברת "חומר גלם" להבדיל מתרשומות פנימיות ועיבוד של חומר הגלם ראו, לאחרונה החלטתי ב-בש"פ 2270/06 אל עלאוי נ' מ"י , מיום 7.9.2006).

5.עם זאת, הסתבר מתוך עיון בחומר החסוי, שהועמד לעיוני כי יש ברשות המשטרה חומר מודיעיני המופיע בדו"ח מודיעיני תחת הכותרת "ציוני דרך בסכסוך בין משפחת לוי למשפחת ג'רבי". סברתי כי לכאורה זכאית ההגנה לעיון בחומר זה על אף היותו חומר מודיעיני, וזאת בשל הזיקה ההדוקה בין הרקע המודיעיני לאירוע לבין המיוחס לעורר. טרם מתן החלטתי בערר זימנתי את הצדדים פעם נוספת להבהרות בנושא זה. הסתבר בדיון כי המדינה ביוזמתה העבירה חלק ניכר מהחומר המודיעיני לעיון ההגנה. ביקשתי הסבר לגבי אותם פריטים שלא הועברו. המדינה הודיעה כי תשקול עמדתה, ולאחר הדיון קיבלתי הודעה לפיה המדינה מסכימה למסור להגנה את תוכן כל הפריטים המופיעים תחת הכותרת האמורה. המדינה הבהירה כי הסכמה זו ניתנת עקב העובדה שמאן דהוא במשטרה כלל את הפריטים האמורים תחת הכותרת הנזכרת, אף שלעמדתה האירועים נשוא הפריטים האמורים אינם רלוונטיים לאישום. נוכח עמדה זו של המדינה, בהגינותה של הפרקליטה עו"ד שילה ענבר, אין לי עוד צורך לבחון האם במקרה שלפני היתה הצדקה שלא למסור את מלוא החומר המודיעיני.

6.נושא אחר שהתעורר אגב עיון בחומר החסוי וגם בגינו כינסתי את הישיבה הנוספת נגע לחלק מהמלצות הוועדה, שאינן רק בתחום המוסדי הכללי אלא נוגעות במישרין להמלצה להעמיד לדין משמעתי חלק מהמעורבים, רובם עדי תביעה. בעקבות שאלתי מסרה המדינה לסנגור את מכלול ההמלצות בנושא זה, ואף הוסיפה והבהירה כי המעורבים הועמדו לדין משמעתי וזוכו. שאר ההמלצות הן המלצות מוסדיות כלליות, ואין להן רלוונטיות לעניין נשוא האישום. גם בפרשת ההמלצות אין מקום לצווים נוספים.

7.עיינתי בשאר החומר החסוי, שאינו רב, ונחה דעתי שאין בנמצא "חומר גלם" נוסף שיש למסור להגנה.

8.הנה כי כן, הצדדים בתיק זה השכילו לפתור את המחלוקות בדרך יעילה והוגנת, ואין מקום לצווים נוספים בפרשה זו.