בש"פ 6102/11 מדינת ישראל נ. יאסלם עודה

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט יפרח) מיום 23.8.11 בב"ש 33319-07-11, בגדרה נדחתה בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ונקבע כי המשיב ישהה בחלופת מעצר.

רקע והליכים

ב.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לפשע ונסיון חטיפה. כעולה מכתב האישום, המשיב קשר עם שני חברים נוספים (הנאשמים עמו באותו כתב אישום ולהלן השותפים ) לחטוף את ארוסתו לשעבר (להלן המתלוננת ), אשר ברחה מביתה בחיפה. במסגרת הקשר, חשפו השותפים את מקום הימצאה של המתלוננת, בהבטיחם כי לא יחלקו מידע זה עם המשיב. לאחר שהגיעו למקום מחבואה יצאה המתלוננת לעבר השותפים - או אז הגיח לעברה המשיב, לפת את צווארה, תפס את שערה, והחל לגררה לרכב בעזרת שותפיו. בשלב זה עלה בידי המתלוננת להימלט לעברם של עוברי אורח, ואלה חילצוה מידי המשיב לאחר שניסה למשוך אותה חזרה לרכב. נאמר, כי כתוצאה ממעשי המשיב ושותפיו נגרמו למתלוננת חבלות רבות.

ג.

בד בבד עם מעצרו של המשיב הוגשה בקשה לעצרו עד תום ההליכים. בטרם התקבלה החלטה בבקשה הורה בית המשפט (ביום 26.7.11) על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב; צוין, כי אף שאין חולק על המסוכנות הגלומה באישומים שיוחסו למשיב, הנה נוכח עברו הנקי יש לבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר. בתסקיר שהוגש ביום 17.8.11 תואר רקעו האישי של המשיב, יתום מאב המסייע מגיל צעיר בפרנסת משפחתו ונעדר עבר פלילי. המשיב לא הצביע על בעייתיות במערכת היחסים בינו לבין המתלוננת, וסיפר על הקשיים שחוה עם סיומם החד צדדי של היחסים. בתסקיר הוזכרה גם שיחה שניהל שירות המבחן עם המתלוננת, שסיפרה כי מערכת היחסים עם המשיב לוותה באלימות מצדו, והביעה חשש להישנות האלימות. שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר תחת פיקוחה של משפחתו, בין היתר, נוכח עברו הפלילי של אחיו שריצה בעבר מאסר בפועל בגין עבירות אלימות נגד בת זוגו ואחרים, ומתוך החשש שמשפחתו תתקשה בזיהוי מצבי סיכון אפשריים מצדו של המשיב. לבסוף נאמר, כי על רקע קשייו של המשיב להכיר בהתנהגותו הבעייתית ולבחון את התנהגותו כלפי המתלוננת, קיים חשש להישנות מעשי אלימות מצדו כלפיה אם ישוחרר.

ד.

בהחלטתו (מיום 23.8.11) קבע בית המשפט, כי ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר, שיש בה כדי להפחית את הפגיעה בחרותו. נקבע איפוא כי המשיב ישוחרר למעצר בית תחת פיקוחם של אמו או אחיו, בתנאים הבאים: חתימת המפקחים על ערבות בסך 20,000 ₪ והתחייבותם כי ידווחו למשטרה על כל הפרה של תנאי השחרור, והפקדת 20,000 ₪ במזומן; ואיזוק אלקטרוני. הובהר, כי המשיב ייצא את מעצר הבית אך ורק לצורך השתתפות בדיונים במשפטו ופגישות עם בא כוחו; זאת כשהוא מלווה במפקח, ולאחר שבא כוחו דיווח על כך לפרקליטות ולפיקוח האלקטרוני.

הערר

והדיון

ה.

נגד החלטה זו הוגש הערר הנוכחי. נטען, כי אין בחלופה שעליה הורה בית המשפט קמא כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. עוד נטען, כי על רקע יחסו האלים והאובססיבי של המשיב כלפי המתלוננת בעבר, קיים חשש להישנותה של

התנהגות אלימה מצדו. לגישת המדינה, החלטת בית המשפט אינה מעניקה מענה למסוכנות המשיב הנלמדת מן האירוע ומאפייניו: התחבולות שנקט כדי לחשוף את מחבואה של המתלוננת, האלימות שהפעיל כלפיה מול עוברי אורח, הצהרותיו כי על המתלוננת לשוב לחיות עמו חרף התנגדותה, ולבסוף, איומים שהשמיע כלפי המתלוננת אם לא תמנע את מעצרו. נטען גם, כי החלטת בית המשפט קמא נעדרת התייחסות לתסקיר שירות המבחן וקביעותיו לגבי מאפייניו האישיים של המשיב, והקושי בשחרורו לפיקוח משפחתו. נטען בהקשר זה, כי מקום בו מחליט בית המשפט לסטות מהמלצות שירות המבחן עליו לנמק זאת בהחלטתו, וליתן מענה לגורמי הסיכון עליהם הוצבע בתסקיר, והדבר לא נעשה כך בענייננו. בדיון שבפנינו הדגישה באת כוח העוררת את חומרת המעשים המיוחסים למשיב, ואת התסקיר החמור שהוגש בעניינו, בו נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורו ממעצר.

ו.

בא כוח המשיב טען, כי אף שהחלטת בית המשפט קמא לא כללה התייחסות לתסקיר שירות המבחן ולחלופת המעצר, היא ניתנה לאחר שבית המשפט שוחח עם משפחתו של המשיב אשר נקבעה כחלופה. כן נטען, כי שגה בית המשפט בכך שבחן האם המשיב מקבל אחריות על המעשים שביצע, שכן אין זה השלב המתאים לבדוק זאת; תפקידו של תסקיר המעצר, כך נטען, הוא אך לבחון האם ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ולשם כך נפגש שירות המבחן עם הגורמים שהוצעו לחלופת המעצר. כן נטען, כי אילו היה בית המשפט מחליט לעצור את המשיב בעוד שותפו לכתב האישום נותר בחלופת מעצר, היה בכך כדי להפלות ביניהם. בהמשך נטען, כי בכך שהעותרת לא עררה על החלטת בית המשפט קמא לשחרר את השותף למעצר בית, יש בכך כדי להפלות את המשיב לרעה כלפיו.

הכרעה

ז.

סבורני לאחר העיון, כי יש לקבל את הערר ולהורות לעת הזאת על המשך מעצרו של המשיב. שכן אינו שולל כל בעייתיות ביחסיו עם המתלוננת ואינו מוכן לבחון את מעשיו בצורה ביקורתית. ניכר מתסקיר שירות המבחן, כמו גם מהודעות המשיב במשטרה, כי המשיב מכחיש את המיוחס לו וסבור כי מערכת היחסים בינו לבין המתלוננת תקינה; זו כמובן זכותו, אך הדבר מותיר חששות באשר להתנהגותו כלפי המתלוננת. בהודעותיו במשטרה אף טען המשיב, כי כל שעשה בשעת האירוע היה לחבק את המתלוננת, וזאת בניגוד להודעות העדים הנוספים בתיק שנכחו בזירה בשעת האירוע. כפי שצויין מעלה, תסקיר שירות המבחן מעלה חשש לגבי יכולתה של המשפחה לשמש כמפקחת, שעה שאחיו של המבקש ריצה מאסר בפועל אך לפני שנים אחדות בעבירות אלימות נגד בת זוגו, ויתכן כי דפוסיו הבעייתיים של המשיב נובעים במידת מה מליקויים במערכת המשפחתית. בנוסף, העובדה כי חלופת המעצר נקבעה להיות בעיר חיפה בה מתגוררת גם המתלוננת, אך מוסיפה לקושי. יש קושי מובנה בפיקוח בני משפחה, אף שלעתים אין מנוס ממנו, אך במקרה דנא בולט הקושי שהציע עליו שירות המבחן לגבי אחי המשיב.

ח.

אין להלום את טענתו של המשיב בדבר הפליה אפשרית בינו לבין שותפו לכתב האישום לעניין המעצר. ראשית, העוררת, משיקוליה שלה, בחרה לא לערור על החלטת המחוזי לשחרר את השותף לחלופת מעצר. שיקוליהן של רשויות התביעה רבים, ואין בעובדה שלא הוגש ערר במקרה אחר כדי להוות הוכחה ניצחת להפליה. שנית סבורני, כי ישנם הבדלים בין המשיב לשותף – נראה לכאורה כי המשיב היה מי שיזם את ביצוע העבירה, ומכל מקום עניינו האישי בביצועה היה על פניו רב יותר; מכאן ניכר כי מסוכנותו הקונקרטית כלפי המתלוננת גבוהה יותר. ועוד, בני משפחתו של השותף שנקבעו כחלופת מעצר אינם בעלי עבר פלילי, ועל כן נראה כי בידם יכולים לשמש חלופת מעצר הולמת יותר מזו שהוצעה בעניין המשיב. כידוע, בית המשפט אינו ממהר לפסוק בניגוד להמלצה לא חיובית של שירות המבחן, ודרושים נימוקים כבדי משקל לעשות כן (בש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ' גידניאן

(לא פורסם); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם), והחלטות רבות נוספות). הטעם ברור, שהרי שירות המבחן הוא הסמן השיקומי של המערכת.

ט.

הערר מתקבל איפוא; המשיב יישאר במעצר. עם זאת, נוכח עברו הנקי של המשיב ומצוות המחוקק, אין לשלול במקרה דנא חלופת מעצר, וככל שיהא בידיו להציע חלופת מעצר אחרת, היא תוגש לשירות המבחן לחוות דעתו, ותובא לפני בית המשפט המחוזי בגדר עיון חוזר.