בש"פ 6108/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סוקול) מיום 22.8.11 במ"ת 49089-06-11, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. השאלה שבמחלוקת היא הניתן להעביר את העורר, הנאשם בעבירות מין כנגד קטינים, לחלופה במעון נעול.

רקע

ב.

ביום 29.6.11 הוגש נגד העורר, יליד 1976, כתב אישום המייחס לו עבירות רבות של מעשים מגונים, מעשי סדום ואיומים אשר בוצעו רובם בקטין פלוני בהיותו בן 9 - 12 שנים. בנוסף, מיוחסות לעורר עבירות נוספות של מעשים מגונים בשני קטינים אחרים, הראשון בן 9 והשני בן 7. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים, ובאותו יום הורה בית המשפט (השופט שפירא) על הכנת תסקיר מעצר בעניינו. כן קבע בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה המספקות לשם מעצר העורר עד להחלטה בבקשת המעצר עד תום ההליכים. בתסקיר המעצר מיום 24.7.11 צויין, כי העורר הורשע בעבר בביצוע עבירת מין בקטינה, ובמהלך הדיון בתיק דאז קבעה ועדת אבחון כי העורר סובל מהפרעת התנהגות אולם אינו מפגר; באותו הליך הוחלט, כי העורר ישהה במעון הנעול "נווה מנשה" כחלופת מעצר. ביום 25.7.11 חזר בית המשפט (השופטת בר-זיו) על הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה; אך נפסק, כי יתכן שניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר ועל כן נקבע, כי שירות המבחן יבחן את האפשרות לחלופת מעצר ב"נווה מנשה". ביום 7.8.11 הוגש תסקיר המעצר ובו הומלץ, כי העורר יופנה למעון לשם הסתכלות ואבחון בתנאי חלופת מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. כן צויין, כי

יוחלט להעביר את העורר למעון, יעבור בו אבחון לצורך קביעת רמת משכלו ובנוסף ישולב בהליך טיפולי.

ג.

ביום 22.8.11 החליט בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע, כי תנאי להעברת נאשם לחלופת מעצר של מעון נעול הוא שהנאשם אובחן כמפגר, אך לגבי המבקש בענייננו קבעה ועדת האבחון במפורש שאינו סובל מפיגור; בכך גם תומכת חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר נחמקין מיום 22.6.11. עוד צוין, כי כיון שהעורר ביצע בעבר עבירות דומות ישנו חשש ממשי להישנות המעשים, דבר המוסיף על המסוכנות האינהרנטית ממילא בעבירות המיוחסות לו. מכאן נקבע, כי אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, ועל כן הורה בית משפט על מעצרו עד תום ההליכים. עם זאת קבע בית המשפט, כי אם ויאובחן העורר כמפגר, יהיה מקום לבחון מחדש את חלופת המעצר במעון.

הערר

ד.

בערר נטען, כי שגה בית המשפט קמא בכך שקבע כי אין אפשרות להציב את העורר במעון "נווה מנשה", שעה שאותו בית משפט בהחלטה קודמת קבע כי יש לבחון חלופת מעצר באותו מעון, ולאחר ששירות המבחן המליץ על החלופה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו כי מעון נעול יכול לשמש חלופת מעצר רק למי שאובחן כמפגר; אמנם, סעיף 19א לחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ו - 1969 קובע, כי אם הורה בית המשפט על מעצרו של נאשם שאובחן כמפגר יש להורות, ככל הניתן, כי ירצה את מעצרו במעון נעול, אולם אין בכך כדי לשמש הסדר שלילי לגביי מי שאינו מפגר. עוד נטען, כי העורר סובל מאוד במעצרו, בין היתר ממכות של עצירים אחרים. לבסוף נטען, כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו לכך, שהעורר היה בעבר בחלופת מעצר ב"נווה מנשה", ולא הפר את תנאי מעצרו.

הדיון

ה.

עו"ד חולי טענה לעורר, שגם אם "נווה מנשה" אינו חלופת המעצר הסטנדרטית, הריהו בסטטוס של חלופה, וכבר נתנה הפרקליטות בתיק אחר הסכמה לכך, וישנם אנשים שעברו עבירות חמורות המרצים שם אף עונש; זאת, מה גם שועדת האבחון שקבעה שאין העורר מפגר היתה ב-2006, ומכל מקום בכל מקרה המדובר ברמה גבולית של הנורמה, ועל כן אין לומר כי אין חשש לפיגור; האינטרס הציבורי שמבטא שירות המבחן תומך בהעברה לנווה מנשה.

ו.

עו"ד מנחם טענה למדינה, כי ישנן אינדיקציות שאין העורר סובל מפיגור, אך גם אם מדובר בפיגור קל, עסקינן במסוכנות גבוהה, נוכח רקעו בעבירות מין בקטינים, ואין מצוקה אקוטית במעצר.

ז.

בעקבות הדיון נתבקשה בדיקה אם אכן משמש נווה מנשה כחלופת מעצר סגורה. הפרקליטות העלתה (הודעה מ- 1.9.11), כי אכן קיימת בנווה מנשה מחלקה המשמשת כחלופת מעצר סגורה ושמה "שער מנשה", ובה בין היתר עצורים המואשמים בעבירות מין. ומוגדרים כגבוליים מבחינת רמתם השכלית; ראו גם בש"פ 5748/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם החליט השופט גרוניס על העברה זמנית למעון הנעול "נווה מנשה" לשם אבחון.

הכרעה

ח.

שני נושאים על הפרק: השאלה אם העורר סובל מפיגור. נזכיר לעניין זה את סעיף 19א לחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט-1969, לפיו אם שוכנע בית המשפט שעצור הוא מפגר "יורה שיוחזק במעצר נפרד ככל האפשר או במעון נעול, זולת אם סבר שטובת העצור אינה מחייבת זאת..."; ער אני לכך שהאופציות שבסעיף כוללות גם מעצר בבית מעצר, והטענה כי העורר סובל במעצרו יכולה להיבחן גם בעתירת אסיר, אך כפי שיפורט נתתי דעתי לאופציית המעון הנעול. והשאלה החשובה לא פחות היא, כמובן, האם ניתן להפיג את מסוכנותו הברורה של העורר לעניין עבירות מין במעון נעול.

ט.

באשר לשאלה הראשונה, התמונה אינה בהירה. ב-16.2.93 אובחן העורר על ידי ד"ר יעקב וינברג, פסיכולוג חינוכי בכיר במחלקת החינוך בעיריית חדרה כבעל "תפקוד שכלי בתחום הפיגור הקל"; כך גם על-ידי הפסיכולוג שאול בן-פורת בחוות דעת למוסד לביטוח לאומי ב-9.5.95. בחוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר עדינה נעון (משיח) מן המרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" מיום 14.7.06 נאמר, כי "יש חשד סביר לכך שהנ"ל (העורר) סובל מפיגור שכלי ברמה גבולית", אך נקבע כי הוא יכול היה להבחין בין טוב לרע הן בעת ביצוע המעשים והן במשפטו.

י.

מנגד, בועדת אבחון מיום 2.11.06 שכללה פקידת סעד, פסיכיאטרית, פסיכולוגית, רופאה ומחנכת נאמר כי תפקודו האינטלקטואלי של העורר ברמה גבולית, אך שאינה פיגור שכלי אלא יש בה הפרעת התנהגות (שוב נאמר כי יכול הוא לעמוד לדין).

יא.

לאחרונה, ב-21.6.11, בתיק הנוכחי, ניתנה חוות דעת פסיכיאטרית מאת ד"ר יעקב נחמקין ממרכז "שער מנשה", המסכמת בין היתר את האבחונים וההערכות הקודמות שנעו "בין פיגור שכלי קל, גבולי, עד שלילת פיגור וציון על (כך במקור – א"ר) קשיים תפקודיים". ההתרשמות הפעם היתה "שמדובר באיש פשוט, מתפקד ברמה גבולית נמוכה של נורמות אך מבין ומסוגל להבדיל בין טוב ורע..."; נאמר כי בכל מקרה זקוק העורר לטיפול בהפרעתו המינית.

יב.

עינינו הרואות, כי המדובר במי ששאלת פיגורו נותרה בצריך עיון של גבוליות, ודומה שהיא ראויה לבחינה נוספת, לעת הזאת לצורך החלטה מושכלת במלואה בעניין מקום מעצר.

יג.

תסקיר שירות המבחן מ-24.7.11 תיאר את רקע העורר, לרבות עברו הפלילי בעבירות מין, וסבר כי ישנו סיכון גבוה להישנותן של עבירות כאלה, ועל כן לא הומלץ על השחרור מהמעצר. ואולם, בתסקיר משלים מ-7.8.11 הוצעה הפניית העורר למעון "נווה מנשה" (שבעבר כבר ריצה בו העורר עונש מאסר בפועל), אשר נמצא כי יש בו מקום פנוי, ובמסגרת השהות שם, אם יוחלט עליה, ייערך לעורר אבחון באשר לרמת משכלו וישולב בטיפול מיני פרטני ושיקום תעסוקתי; הומלץ איפוא על מעון זה כחלופת מעצר, תוך שצוין כי המעין מבקש שהעברות העורר ממנו לבית המשפט ולועדות ייעשו על-ידי שירות בתי הסוהר.

יד.

אשר למסוכנות בנסיבות, אי אפשר לחלוק על עוצמתה נוכח העבר והעבירות לכאורה הנוכחיות, אך כאמור משמש "נווה מנשה" בחלקו ("שער מנשה") מעון נעול.

טו.

בנסיבות אלה החלטתי לקבל את העורר במובן זה שהערר יועבר לעת הזאת (על-ידי שירות בתי הסוהר) למעון הנעול "נווה מנשה" למחלקת "שער מנשה", כחלופת מעצר סגורה, בה יחולו עליו כל כללי מעצר ללא "הנחות". תוך 45 יום ייערך אבחון לעניין מצבו השכלי של העורר ותוגש הודעה לבית המשפט קמא, אשר יחליט לפי שיקולו לגבי ההמשך. לא אוכל להביע דעה לעת הזאת לגבי משאלת המעון, באמצעות שירות המבחן, כי העברות העורר אל מחוץ למעון ייעשו על-ידי שירות בתי הסוהר, בלא ששמעתי טיעונים לגבי הנהוג והאפשרויות. ככל שיעלו שאלות בעניין זה יופנו לבית המשפט קמא.

טז.

הערר מתקבל לפי האמור.