בש"פ 6111/06 מדינת ישראל נ. אסי אבוטבול

1.ערר של המדינה על שחרור שניים מהנאשמים למעצר בית. לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש כתב אישום נגד תשעה נאשמים ובהם השניים. הנאשמים בכתב האישום מתחלקים לשתי קבוצות: הירושלמים והנתנייתים. המשיבים שלפנינו (שהם הנאשמים 6 ו-8) נמנים על הנתנייתים. הראיות נגד השניים הן הקלטות סתר של שיחות טלפון. בהקלטות בהן נוטלים חלק נאשמים אחרים והשניים השיחות הן בקודים וברמזים.

לגבי חלק מהמעורבים, אך לא לגבי המשיבים, יש גם עדות של עד מדינה.

2.התזה הכללית של התביעה, והיא התקבלה על ידי בית המשפט, היא כי הקבוצה הירושלמית קשרה עם הקבוצה הנתנייתית לקנות ממנה אמצעי לחימה. בליל ה-27.4.2006, ממש סמוך לחצות, נתפסו במחסום שהציבה המשטרה בכניסה לירושלים שניים: ערן בן מיכאל ושי אבו. אבו הפך מאוחר יותר לעד מדינה. ברכב בו נסעו נתפסו, כשהם מוסתרים, מקלע מסוג עוזי, מחסנית לעוזי טעונה בכדורים ושני מתאמים לכלי נשק אחרים שהם משתיקי קול (להלן – אמצעי הלחימה או הנשק).

3.לתפיסת אמצעי הלחימה סמוך לחצות ב-27.4.2006 קדמו שיחות רבות שהוקלטו, חלק ניכר מהן ב-26.4.2006 וב-27.4.2006. על מעורבותו של אחד הנתנייתים, אלון בכר (נאשם 9), ניתן ללמוד מעדותו של עד המדינה. אלון בכר הוא שמסר את אמצעי הלחימה לערן בן מיכאל ולעד המדינה שנלווה לבן מיכאל לנתניה. מהקלטות עולה גם, לכאורה, כי מי ששלח את בן מיכאל לנתניה להביא "משהו" הוא נאשם 3, אליהו נעים המכונה "קוסם".

4.בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' צבן) פרט את השיחות בין המעורבים וקיבל, כללית, כי ישנן ראיות לכאורה לתזה של התביעה: השיחות בהצטרפותן זו לזו מלמדות כי הירושלמים ממתינים לקבל דבר מהנתנייתים. ה"דבר" מכונה בשיחות בשמות שונים "זה" "דבר" "שיק" ועוד. המילה נשק או מילה דומה אינה מופיעה באף אחת מן ההקלטות. הירושלמים נתנו כבר תמורה לאותו "דבר" ובשיחות בינם לבין עצמם או בינם לבין הנתנייתים, משמיעים הם טרוניות על הפרת הבטחות מצד הנתנייתים: הובטח "שזה" מוכן, נשלחו שליחים אך ובסופו של דבר "זה" לא היה מוכן. נשמעו דיבורים על "חלקים" על "שלם" ועל "פירוק". שניים מהנתנייתים, טיירי תבל ואלון בכר, פעלו לכאורה, לפי ראיות שונות בימים אלה אצל חרטים.

בית המשפט הגיע לכלל מסקנה שאמצעי הלחימה שנתפסו הם שהיו נשוא השיחות או חלקן. שתיקה חלקית או מלאה של רוב המעורבים ואי מתן הסבר לשיחות ולראיות חיזקו מסקנה זו.

5.בית המשפט קיבל כאמור את התזה הכללית של התביעה, ומכאן עבר לבחון, ובצדק, את מעורבותם הלכאורית של המעורבים השונים בפרשה, ואת סיכויי ההרשעה לגבי כל אחד ואחד מהם. אין לי צורך לבחון את מסקנותיו לגבי מעורבים אחרים.

לגבי המשיב 7 אסי אבוטבול ציין בית המשפט כך: אבוטבול קיים שיחות הן עם "קוסם" והן עם אנשי קבוצת נתניה. מהשיחות עולה כי קוסם סומך על הבטחותיו של אבוטבול אשר מצד אחד מתרעם על עיכובים ומצד שני טוען שהכל מוכן, אך אין שליח (שיביא את "הדבר" לירושלים). לדברי בית המשפט השיחות עם אבוטבול מעורפלות יותר וכך גם מעורבותו של אבוטבול בשליחות של בן מיכאל (כשבסיומה נמצאו אמצעי לחימה – מ.נ.). בית המשפט קובע בסופו של דבר:

"לא ניתן לשלול מניה וביה את האפשרות, כי השיחות בהן מעורב אבוטבול באותו ערב נסובו על שתי פגישות, שכן אבוטבול מדבר על פגישה לסיום עסקה בשבע בערב או בשש בערב ואילו השליח יצא מירושלים רק סמוך לשעה תשע בערב.

מהראיות עולה, כי אבוטבול קשור לעסקה בין הקבוצה הירושלמית לקבוצת נתניה והוא זה שמחליט וקובע, אולם מעורבותו בשליחות של בן-מיכאל אינה ברורה עד תום, ומכיוון שאותה שליחות אמורה להשליך על כל הראיות הקודמות, עצמת הראיות אינה מספיקה להוביל למסקנה חד משמעית בדבר סיכוי ההרשעה."

אשר למשיב 2 יהודה אלחנטי מציין בית המשפט בקצרה:

"יהודה אלחנטי הוא איש הקשר בקבוצת נתניה וחלק ניכר מהטרוניות על העיכוב באספקה מופנה אליו. מעורבותו בתאום הינה ברורה, שכן המשיבים מתעדכנים אצלו אם הכל מוכן. עם זאת, מעורבותו בעניין השליחות והפגישה של בן-מיכאל אינה ישירה, והוא נשמע מדבר על טלוויזיה ועל פגישה בשעה שש. מכאן שיש כרסום בעוצמת הראיות בעניינו."

ולסיכום סוגיית הראיות לכאורה מסכם בית המשפט, תחילה לגבי כלל הנאשמים

"הראיות בעניינם של המשיבים הן נסיבתיות – רובן שיחות טלפון מוקלטות – המקבלות משמעות בשל תפיסת הנשק בידי השליח ערן בן-מיכאל.

למשיבים טענות והסברים העולים ונובעים מאותן ראיות עצמן. אין לבטל בשלב זה טענות אלה, אולם תפיסת הנשק בידי השליח, מהווה אבן בוחן גם לעצמת הראיות. ההסברים האפשריים מתנפצים אל מול עובדה מוצקה – השליח עם הנשק. לפיכך, מקום שיש ראיות הקושרות מי מהמשיבים לאותו שליח, יש גם ראיות בעלות עצמה מספקת להרשעה."

כך-ככלל, אך לגבי המשיבים שלפני מציין הוא כי "התשתית הראייתית חסרה עצמה מספקת להרשעה", ולאחר דיון נוסף וקבלת תסקיר הורה על שחרור לחלופת מעצר, בתנאים של מעצר בית, איזוק אלקטרוני וערבויות. על כן הגישה המדינה את עררה. לטענתה שגה בית המשפט בקובעו כי יתכן והיו שתי פגישות בליל ה-27.4.2006 ועוד שגה כשהעלה אפשרות שהשיחות עם המשיבים הן על "דבר" אחר ולא על הנשק שנתפס בסופו של דבר.

6.עיינתי בראיות שונות שהציגו הצדדים לפני ושמעתי בהרחבה את טענות הצדדים. בצדק ציינה הערכאה הראשונה כי ראיות בעלות עוצמה מספקת צריכות להתקשר לשליחותו של בן מיכאל בידו נתפס הנשק. אכן בימים האחרונים שלפני התפיסה קיימות לכאורה שיחות כאלה במיוחד שיחות בן קוסם לאבוטבול, ובעקבותיהם בין אבוטבול לאלחנטי. וזאת יש לזכור: אלחנטי לא היה בין המואזנים שיחות מסויימות של נקלטו כששוחח עם מעורבים אחרים. אין תמונה מלאה או כמעט מלאה על שיחותיו.

אזכיר רק חלק מהשיחות: ב-25.4.2006 בשעה 20:37 קוסם דיבר עם אבוטבול ושאל מה עם אלחנטי ואבוטבול משיב כי "זה" מוכן ושיבואו לקחת עכשיו וכי ניתן להתקשר אל אלחנטי. מיד אחר כך בשעה 20:39 אמר אבוטבול לאלון להודיע לאלחנטי כי קוסם שולח "מישהו לקחת" וכי עליו לומר לאלחנטי לענות לטלפון. בשעה 20:47 אבוטבול שואל אם אלחנטי לא קיבל עדיין את מה שאמור היה לקבל. ישנן גם שיחות בין מעורבים אחרים, ולא נאריך בכך. מן האמור עולה בקצרה כי קוסם קובל באוזני אבוטבול על כך שלא קיבל את הדבר שאמור היה לקבל, ואבוטבול מפנה בסמוך לכך את הדרישה לאלחנטי, וזאת כשתי יממות לפני העברת הנשק.

נעמוד עוד על חלק מהשיחות ב-27.4.2006: בשעה 12:26 שוחח אבוטבול עם קוסם וטען כלפיו כי "אתם לא באים לקחת" ובכך גלגל את "האשם" לפתחו. בסמוך לאחר מכן בשעה 12:49 התקשר אבוטבול לאחלנטי טען שקוסם קובל על כך שהוא לא מקבל את הדברים שלו ואלחנטי משיב שהכל מוכן פרט ל"דבר אחד".

ראיות אלה, שהן רק חלק ממכלול השיחות, הנן ראיות נסיבתיות בעלות משקל של ממש המצביעות בכיוון אשמתם של המשיבים במיוחס להם. שתיקתם (החלקית) של המשיבים מחזקת את משקל הראיות. ואף על פי כן לא אוכל לומר שישנה הצדקה להתערבות בהחלטתה של הערכאה הראשונה. עניין לנו בראיות נסיבתיות מסוג מיוחד: דיבורים. אכן, ישנם מקרים בהם ניתן להסיק מחלופי דברים מסקנה במה מדובר גם בלי שום "תרגום" והסבר. כך היה, למשל, במערכת העובדות נשוא ע"פ 58/91 אלמצרי נ' מ"י (לא פורסם), מדובר היה פרשיית סמים בה הבינה המשטרה את המהלכים הצפויים גם בלי פרשנותו של מי שהפך לימים עד המדינה. לא כך בענייננו: ברור בענייננו מההקלטות שלמעורבים יש "עסקים" (לאו דווקא כשרים) שונים.

"המפתח" או "המפתחות" להבנת השיחות מצוי בידיהם.

9."משקל" של ראיות ו"עוצמתן" הם דברים שאין להם שיעור, והם מסורים במידה רבה לחוש המומחיות של השופט. לא השתכנעתי כי עלי להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה, החלטה המאזנת בין "עוצמה" למסוכנות על ידי שחרור לתנאי מעצר בית.

10. הערר נדחה.