בש"פ 6111/12 קורניי אוברזקוב נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא שיף) מיום 23.7.12 בתיק עמ"ת 34876-07-12 בגדרה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום (השופטת צור) מיום 12.7.12 בתיק מ"ת 2596-04-12. עניינו של התיק – בקשה לשחרור לחלופת גמילה מסמים.

ב.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה והתפרצות, וקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר אינו במחלוקת. בית משפט השלום דחה את עתירת המבקש להשתחרר לחלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים; זאת, נוכח הפרוגנוזה הנמוכה להצלחת הטיפול, שעליה הצביע שירות המבחן (דבר העשוי להיות כרוך גם בהפרת תנאי השחרור), ובהתחשב בתנאים שנקבעו בעניין

סויסה (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (לא פורסם)). החלטה זו אושרה בבית המשפט המחוזי, אשר התייחס - מעבר לאמור - גם לכך שבשנים "האחרונות שהה העורר ארוכות בבתי סוהר ולא החל שם בהליכי גמילה". כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, המתמקדת בשלושה מישורים: ראשית , "גבולות תחולתה של החלטת בית משפט נכבד זה בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה והיותה הלכה מחייבת"; שנית , המשקל שיש ליתן לציפיית המבקש כי ישוחרר למוסד גמילה, אשר נבעה באופן סביר מדחייה חוזרת של הדיונים בעניינו כדי לאתר חלופה מתאימה; שלישית

נטען לגבי נסיבותיו האישיות של המבקש המצדיקות, כך נטען, שחרור לחלופה זו.

ג.

ואולם לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערר בגלגול שלישי נשקלת אך בנסיבות חריגות, ואלה אינן מתקיימות בענייננו (בש"פ 6003/11 טהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6251/11 סקאפי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)), בודאי נוכח העבר המכביד, גם אם בעבירות רכוש לצורך השגת הסם כנטען, ותסקירי שירות המבחן בהם עיינתי. כידוע, "הלכה היא, כי בשלב המעצר יורה בית המשפט על שחרורו של נאשם למוסד גמילה בנסיבות חריגות בלבד, כאשר ככלל ההכרעה בעניין זה תושאר לשלב העונש" (בש"פ 5084/11 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט ג'ובראן). השאלה אם נאשם מסוים בא בגדרי מקרים חריגים אלה היא שאלה נקודתית ותלוית נסיבות, אשר ככלל אינה מצדיקה מתן רשות ערר בגלגול שלישי. מקרה זה אינו בא בגדר החריגים, ומכל מקום - גם לשיטת "בית הלל" בכגון דא

- אין דופי בהחלטות בתי המשפט הקודמים.

ד.

מעבר לצורך אדגיש, כי בתי המשפט ביססו את החלטותיהם לא רק על אמות המידה שנקבעו בעניין סויסה

(עליהן חזר בית משפט זה בשורה ארוכה של החלטות), אלא גם על הידרשות לתסקירים ולנסיבות במכלולן. בנסיבות אלה אין עילה להתערב בהכרעתן. בשולי הדברים אטעים, מעבר לתיק זה, כי מקום שבו מבקש בית המשפט לאפשר מיצוי של בירור האפשרות לשחרור למוסד גמילה, רצוי להבהיר הבהר היטב לעצור מתחילה, כי הדבר נעשה מבלי לטעת מסמרות או תקוות העלולות להתבדות בהמשך. זאת, אף אם אין בכך כדי לרפות ידי בתי המשפט ממיצוי אפשרויות שיקום.

ה.

איני נעתר איפוא לבקשה.