בש"פ 6003/11 גמיל גמאל טהא נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת בוסתן) מיום 28.7.11 בעמ"ת 33134-07-11, בגדרה נדחה בקשת המבקש על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט אבו שחאדה) מיום 11.7.11 במ"ת 8046-03-11, לפיה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצר עד תום ההליכים מיום 16.5.11.

רקע

ב.

כתב האישום שהוגש נגד המבקש מייחס לו עבירות איומים. כעולה מעובדות כתב האישום, בשתי הזדמנויות שונות איים המבקש על בת זוגו (להלן המתלוננת ) כי אם ייעצר ידאג שיבולע לה ולבתם המשותפת. האירוע השני ארע לאחר שהמבקש המתין בדירת המתלוננת להגעתה לדירה יחד עם בתם. צוין, כי משבתו הבחינה בו, נמלטה מן הדירה והזעיקה משטרה; זאת בשעה שהמבקש המשיך לאיים על המתלוננת.

ג.

לאחר שסקר את חומר הראיות קבע בית משפט השלום ביום 16.5.11, כי קיימות בתיק ראיות לכאורה הכוללות, בין היתר, את עדויות המתלוננת ועדות בתם. בית המשפט התייחס לתצהיר מאוחר שהגישה המתלוננת (מיום 30.3.11), לפיה בדתה עלילות על המבקש, וקבע כי יש לבחנו באספקלריה של המקרה, קרי, חששה של המתלוננת מפני המבקש ומשפחתו. עוד נקבע, כי שאלת העדפת האמרה בתצהיר על פני ההודעה במשטרה, הדומה לחזרה מהודעה במהלך עדות בבית משפט, ראוי שתוכרע על-ידי המותב הדן בתיק העיקרי. נקבע גם, כי מתקיימת עילת מעצר בעניינו של המבקש, הנלמדת מעברו הפלילי המכביד (10 הרשעות במגוון עבירות, מהן חמורות) ולרבות הרשעה בגין תקיפת המתלוננת, שבעקבותיה נדון למאסר בפועל ולמאסר על תנאי. הודגש, כי האישומים הנוכחיים אירעו אך שנה לאחר מתן גזר הדין בגין הרשעתו הנזכרת. נוכח האמור הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו.

ד.

בית המשפט התייחס גם לתסקירי שירות המבחן בעניינו של המבקש. בתסקיר מיום 12.4.11 הוערך, כי המבקש יתקשה לכבד צו הרחקה מן המתלוננת אם ישוחרר. בתסקיר מיום 5.5.11 המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את המבקש לחלופת מעצר שהוצעה על-ידיו במרכז גמילה (ללא רשיון). הוסבר, כי המבקש אינו מוכן להשתלב במרכז למטרות טיפול אלא רק כחלופת מעצר. לבסוף נדחתה טענת המבקש שהאישומים המיוחסים לו אינם מצדיקים את החזקתו במעצר עד תום ההליכים. המבקש לא ערר על החלטה זו מיום 16.5.11.

ה.

לימים עתר המבקש לעיון חוזר בהחלטת בית משפט השלום מיום 16.5.11; זאת נוכח הודעה שנגבתה מן המתלוננת במשטרה (מיום 11.6.11), בגדרה ציינה שוב כי העלילה על המבקש. בית המשפט דחה את הבקשה ביום 11.7.11 באמרו, שבהחלטתו על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נדון בהרחבה תצהירה של המתלוננת, ונקבע כי אין בו כדי לגרוע מן הראיות לכאורה המצויות בתיק. הוסבר, כי מאחר שבית המשפט לא נתן אמון בתצהירה של המתלוננת, הזהה בתכנו לעדותה העדכנית, אין אמון גם בגרסה הנוכחית, ועל כן אין בה כדי לגרוע מן הראיות לכאורה.

ו.

ערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 28.7.11. נקבע, כי מאחר שאין הבדלים משמעותיים בין תצהירה של המתלוננת להודעתה המאוחרת, לא עלה בידי המבקש להצביע על שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים.

הבקשה

ז.

בבקשה (מיום 18.8.11) נטען, כי שגו הערכאות הקודמות משלא העניקו משקל לעדותה המאוחרת של המתלוננת, אשר יש בה כדי לגרוע מחומר הראיות בתיק. עוד נטען בהקשר זה, כי קביעת בית משפט השלום נתקבלה מבלי שנבחן חומר ראיות נוסף הקיים בתיק. לבסוף חוזר המבקש על טענתו, כי עסקינן בתלונה כוזבת שנועדה לפגוע בו ולהפעיל עליו לחץ במסגרת הליכי גירושין.

דיון והכרעה

ח.

לאחר העיון לא ראיתי מקום למתן רשות ערר בגלגול נוסף. אף בפרמטרים גמישים של שקילת רשות ערר, אין מקרה זה בא כלל בקהלם של המקרים המצדיקים זאת. אם לא כן, נרוקן מתוכן את מה שעשה המחוקק בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תיקון מס' 8), תשע"א-2011, לעניין סעיף 53. תיקון זה השוה במהות את דיני המעצרים לנושא הערר לתיקים הפליליים העיקריים, בעקבות המלצת הועדה לסדר הדין הפלילי בראשות חברתי השופטת נאור. המחוקק נתן ליבו כי בית משפט זה, בעומס הרובץ עליו, אינו יכול להמשיך במה שנהג לאורך שנים ושכמובן יש בו יופי ערכי, נוכח חזקת החפות ומהות המעצר - שלילת חרות, קרי לקיים ערר בזכות בגלגול שלישי. דבר זה ייחד - דומני - בית משפט זה ממקביליו במדינות הדמוקרטיות, שחלק גדול מהם (עיין ערך ארצות הברית, בריטניה וקנדה) כל מלאכתם היא ערעורים ברשות . כשהייתי מספר לשופט בית משפט עליון במדינות אלה על מספרי התיקים שלנו לשנה (כיום כ- 10,000 תיקים ולפני שנים ספורות עד כ-12,000 תיקים לשנה) לעומת שלהם (80 לשנה), וכן על כך שעל כל מעצר יש ערר בזכות עד בית משפט זה - היה נתקף חרדה או רגש רחמים. אין פירוש הדבר שננעלה הדלת במקרים המתאימים לרשות ערר בבית משפט זה בגלגול שלישי, והמחוקק הותירה ברקמה פתוחה לפיתוח פסיקתי; וראו סקירת הפסיקה עד הנה בהחלטת השופט עמית בבש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). ואולם, מקרה זה אינו בא בקהלם של אלה.

ט.

ואכן, גם לשיטה המגמישה נדרשות כיום, בעקבות התיקון, נסיבות מיוחדות לרשות ערר בגלגול נוסף, וכאלה אינן במקרה דנא. נזכור, כי המבקש לא ערר על ההחלטה הבסיסית של בית משפט השלום מיום 16.5.11. התיק עבר פעמים אחדות בפני בית משפט השלום, והיה לו יומו בבית המשפט המחוזי. עברו הפלילי המכביד של המבקש, לרבות ההרשעה משנה קודמת הקשורה במתלוננת דנא, מדבר בעדו. על כן איני נעתר לבקשה.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11060030_T01.doc

שפ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il