בש"פ 9731/11 מיכאל סמולין נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) מיום 20.12.11 בתיק עמ"ת 20328-12-11, בו נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת צור) מיום 31.10.11 בתיק מ"ת 37587-10-11. עניינה של הבקשה מעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים, בגין דקירת אחר.

רקע

ב.

נגד המבקש, יליד 15.11.1990, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין לא למטרה כשרה ואיומים. לפי המתואר בכתב האישום, בשעות הערב בתאריך 22.10.11, דקר המבקש את המתלונן בבטנו, ולאחר מכן אמר לו כי עוד ירצח אותו בעתיד. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים. בדיון ביום 31.10.11 הסכים בא כוח המבקש לקיומן של ראיות לכאורה, ובאותו יום קבע בית המשפט כי די בעילת המעצר הסטטוטורית - סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996 - כדי להורות על מעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים. עוד ציין בית המשפט, כי גם החשש לשיבוש הליכי משפט מצדיק את הישארותו של המבקש במעצר, שכן אמו ובן זוגה הם עדי תביעה בתיק. ערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 7.11.11 במובן זה, שבית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש בו תיבחן חלופה, נוכח גילו הצעיר ועברו הפלילי שאינו מכביד, ועל החזרת התיק לבית משפט השלום בהתאם.

ג.

ביום 1.12.11 ולאחר שהוגש תסקיר מעצר, חזר בית משפט השלום והורה על מעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט נתן דעתו לתסקיר המעצר, בו לא תמך שירות המבחן בחלופות שהוצעו, וכן ציין השירות כי המבקש אינו מפנים את סיבות מעצרו ומציג עמדה קרבנית. על כן, דחה בית המשפט את בקשת המבקש לשחרור לחלופה; זאת, אף שהתרשם כי אין להטיל דופי במפקחים עצמם לאחר שאלה נחקרו בפניו, אלא שסבר, בין היתר גם נוכח עמדתו של שירות המבחן, כי המסוכנות הנשקפת מהמבקש אינה ניתנת להפגה באמצעות חלופת מעצר. ביום 20.12.11 נדחה בבית המשפט המחוזי עררו של המבקש על החלטה זו. נקבע, כי האלימות הרבה המיוחסת למבקש בכתב האישום, בשילוב התרשמותו של קצין המבחן, מביאים לכך שהמסוכנות הנשקפת ממנו אינה ניתנת להפגה באמצעות חלופה.

הבקשה

ד.

נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו מכך שבית משפט השלום לא קיים את החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 7.11.11, ולמעשה חזר על החלטתו הקודמת למעצר המבקש עד תום ההליכים, וזאת חרף התרשמותו כי המפקחים ראויים. אשר לעילת הדיון בגלגול שלישי נטען, כי העובדה שהחלטת בית משפט השלום מיום 1.12.11 סותרת את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.11.11, מעלה חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים, ועל כן ראויה לדיון בגלגול שלישי.

ה.

לטענת המשיבה, אין העניין מעלה כל חשיבות משפטית או נסיבות מיוחדות היכולות להצדיק מתן רשות ערר. לגופם של דברים נטען, כי החלטת בית משפט השלום מיום 1.12.11 אינה סותרת את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.11.11, שכן האחרון הורה על בחינת האפשרות לחלופת מעצר באמצעות תסקיר מעצר. בית משפט השלום בחן את האפשרות, ונוכח תסקיר שירות המבחן ובהתאם לשיקול הדעת המסור לו קבע, כי אין מקום לשחרור לחלופה. מכאן, שלא נפל פגם בהחלטת בית משפט השלום, ובהתאם, לא נפל פגם בהחלטה העוקבת של בית המשפט המחוזי מיום 20.12.11.

הכרעה

ו.

לאחר עיון, לא מצאתי להיעתר לבקשה. בהחלטתו מיום 7.11.11 הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר בעניינו של המבקש, ושקילת חלופת מעצר בהתאם. לאחר שהוגש התסקיר קבע בית משפט השלום, בין היתר בציינו את התרשמותו הלא חיובית של קצין המבחן מן המבקש וחרף התרשמותו החיובית של בית המשפט מהמפקחים עצמם, כי המסוכנות הנשקפת מהמבקש איננה ניתנת להפגה באמצעות חלופת מעצר. אין בכך סתירה להחלטת בית המשפט המחוזי, בה נקבע כי יש לבחון חלופת מעצר באמצעות התסקיר, ועל כן גם לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.12.11 בדחותו את ערר המבקש. מכאן, שאין מקרה זה מעלה נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות ערר בגלגול שלישי (בש"פ 6003/11 טהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3821/11 מימוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לגופם של דברים, לפי המתואר בכתב האישום, המבקש דקר אדם אחר במרכז גופו, ואף איים עליו כי יטול את חייו. ברי, כי נסיבות המקרה מצביעות על מסוכנות הנשקפת מהמבקש, אליה מצטרף תסקירו הלא-חיובי של שירות המבחן (שבשורה התחתונה התמקד בחלופה ולא המליץ עליה); ונזכור כי בית משפט השלום לא הסתפק בתסקיר אלא נענה לחקירת המפקחים המוצעים בפניו עצמו, קרי, שקל בכובד ראש את הצעת השחרור. אין מקום על פניו להתערבות בהחלטות.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.