בש"פ 7541/13 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יונתן אברהם) בעמ"ת 124-11-13 מיום 1.11.13, שבגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בנצרת מיום 31.10.13 במ"ת 27940-09-13 (השופטת רים נדאף) לעצור את המבקש עד תום

ההליכים.

רקע

ב.

המבקש ור' הם בני זוג המתגוררים בכפר עם ארבעת ילדיהם המשותפים ועם המתלוננת, ילידת 1994, בתה של ר' מנישואים קודמים. כנטען בכתב האישום, מאז הפכו המבקש ור' לבני זוג בשנת 2002, נהג המבקש להכות את המתלוננת בכל גופה בידיו, בחגורה ובצינור. ביום 7.8.13, לאחר שחזרה המתלוננת לביתה מבית בת דודה בכפר, שאל אותה המבקש היכן היתה. היא השיבה, כי הסתובבה בכפר. המבקש הטיח בה שהיא משקרת, וכי הלכה "לחפש גברים". בשלב זה נטל המבקש צינור מים המשמש לגינון, התקרב אליה והחל להכותה בכוח באמצעות הצינור על גבה ועל ידיה. המתלוננת ביקשה מהמבקש שיחדל ממעשיו, אך הוא לא שעה לבקשותיה והמשיך להכותה על גבה, על ידיה ועל חזה. המבקש הואשם בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה ממשית.

ג.

בית משפט השלום קבע (החלטה מיום 1.10.13), כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה, אך קיים כרסום מסוים בראיות נוכח תמיהות מסוימות העולות מעדות המתלוננת ועדים נוספים, ובפרט שינוי גירסת המתלוננת ורצונה בביטול התלונה. נקבע, כי מקומן של אלה להתברר במשפט גופו. עוד נקבע, כי המעשים וטיב העבירות מלמדים על מסוכנות, לרבות סכנה לשלום המתלוננת. לצד זאת קיים חשש שהמבקש ינסה להשפיע על המתלוננת לשנות את גירסתה. חיזוק לחששות אלה קיים בעצם רצונה לבטל את התלונה, כמו גם בעבר הפלילי המכביד של המבקש הכולל עבירות תקיפה, החזקת אגרופן או סכין ועוד. בית משפט השלום בדק אפשרות לשחרור לחלופה, והזמין לשם כך תסקיר שירות המבחן.

ד.

בתסקיר צוין, כי המבקש רכש לאורך השנים דפוסי התנהגות אלימים ותוקפניים כדרך להגנה עצמית בהתמודדות עם חויית פחד או תוקפנות כלפיו. הוסבר, כי חויית המעצר, הרחקתו מבני משפחתו ושלילת החופש הותירו תחושות של אבדן שליטה על חייו ועל תאו המשפחתי, והוא חש כישלון נוסף בגידול ובחינוך ילדיו. הוסבר, כי התגייסות בני משפחתו לעזור לו, חזרת המתלוננת מתלונתה והכחשות האם, מותירות במבקש תחושה שיש לו על מי לסמוך. בסיכומו של דבר נקבע, כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות דומה בעתיד. עם זאת נאמר, כי ככל שתמצא חלופת מעצר ביתית אשר ביכולתה לפקח עליו ולהציב לו גבולות, תפחת רמת הסיכון להישנות התנהגותו. שירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים הם אנשים אחראים ורציניים המנהלים אורח חיים תקין; הם מבינים את משמעות תפקידם ויש ביכולתם להוות בעבור המבקש דמות סמכותית ומציבה גבולות. שירות המבחן התרשם, כי המבקש רוחש להם כבוד ולא ירצה לסבכם עם מערכת אכיפת החוק. הומלץ איפוא על שחרור למעצר בית. כן הומלץ להורות על

צו הרחקה מן המתלוננת וצו פיקוח.

ה.

לאחר שעיין בתסקיר והתרשם מן המפקחים המוצעים שוכנע בית משפט השלום כי יש לשחרר את המבקש למעצר בית (החלטה מיום 31.10.13). כן נאסר על המבקש לקיים קשר או מגע עם המתלוננת. ניתן צו פיקוח למשך ששה חודשים, והמבקש נתבקש להפקיד בקופת בית המשפט 5,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, וכן ערבות עצמית בסך 10,000 ₪. על כל אחד מן הצדדים הוטל להפקיד ערבות בסך 10,000 ₪. צוין, כי המפקחים מבינים את משמעות תפקידם בפיקוח על המבקש ואת האחריות המוטלת עליהם. הוסיף, כי הריחוק הגיאוגרפי בין החלופה הממוקמת בחיפה לבין מגורי המתלוננת בגוש חלב מפחית את מסוכנות המבקש ואת הסיכוי להישנות מעשיו.

לבקשת המשיבה הורה בית המשפט על עיכוב ביצועה של

ההחלטה עד ליום 1.11.13.

ו.

המשיבה הגישה ערר על ההחלטה. הערר התקבל. צוין, כי אף אם ניתן לאיין את מסוכנות המבקש כלפי המתלוננת בחלופה בחיפה בצירוף איזוק אלקטרוני וערבויות מתאימות, אין בכך לאיין את חששו של בית המשפט, בין היתר להשפעה על המתלוננת ולשיבוש הליכים. המבקש נעצר אם כן עד לתום ההליכים. בסיפת הדברים צוין, כי "ראוי כי המדינה תנהל את התיק העיקרי באופן היוצר איזון עם זכותו של המשיב (המבקש-א"ר) לחירות, ותעיד תחילה את מי העשויים להיות מושפעים בעת מתן עדותם, ממנו, לו ישוחרר, היינו את המתלוננת הקטינה, את אמה ואת העדים הנוספים החיים בתא המשפחתי".

הבקשה

ז.

בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שבית משפט השלום לא נתן דעתו לחשש להשפעה על המתלוננת, ועל כן קבע שאין בהחלטת בית משפט השלום כדי לאיין את כל עילות המעצר. כן נטען, כי שגה בית המשפט משלא התייחס בהחלטתו לחלופה אשר נבחנה על ידי בית משפט השלום, וכי התעלם מהמלצת שירות המבחן. הוסבר, שיש לתת את הדעת לכך שהעורר שוהה בתנאי מעצר מזה כחודשיים, והתיק העיקרי נקבע להקראה לסוף נובמבר, וטרם נקבע

מועד לשמיעת ראיות.

הכרעה

ח.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערר בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים חריגים (בש"פ 5702/11

צופי נ' מדינת ישראל

(2011); בש"פ 6003/11

טהא נ' מדינת ישראל (2011)), וגם לשיטת המקילים יש צורך בעילה טובה לרשות ערר לאחר שהמחוקק קבע את הצורך ברשות. חוששני, ובמובהק, כי אין המקרה שלפנינו, שכל כולו תחום לנסיבותיו של המבקש הקונקרטי, בא בקהלם של המקרים בהם תינתן רשות. בית המשפט נתן דעתו, בין היתר, לעברו הפלילי המכביד של המבקש, המקשה ליתן בו אמון. כעולה מהחלטות בתי המשפט הקודמות, וכפי שתומצת בתסקיר שירות המבחן,

נשקפת מסוכנות מן המבקש והחשש להישנות המעשים בכלל, ובפרט כלפי המתלוננת, אינו מבוטל. מעבר לשאלת המסוכנות

עיקר חששו של בית המשפט המחוזי, שגם בית משפט השלום נתן עליו דעתו בקבעו חלופה, כי המבקש ינסה להשפיע על המתלוננת, וחיזוק לחשש זה נמצא בגירסתה המשתנה. לא מצאתי איפוא מקום להתערבות. משנמצא המבקש במעצר, הדעת נותנת כי בית המשפט המחוזי יתן דעתו לכך בקביעת מועדים מוקדמים להוכחות, כמובן אם לא יתייתר הדבר בשל הסדר, בלא שאביע כל דעה. חזקה על המשיבה, כפי שגם ציין בית המשפט המחוזי, כי תעיד תחילה אותם מעדיה, אשר קיים חשש

כי הם נתונים להשפעה, ואצטרף למשאלה כי כך תנהג. לאחר מכן יוכל המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים, בלא שאטע מסמרות.

ט.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.