בש"פ 6039/11 חוסאם חוויס נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סובל) מיום 9.8.2011 בתיק עמ"ת 11299-08-11, בו נדחה ערר המבקש על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופט טננבוים) מיום 4.11.11 בתיק מ"ת 3239-07-11.

רקע

ב.

ביום 11.7.11 הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה. במסגרת האישום הראשון נטען, כי המבקש נהג ברכב עמוס נוסעים, וכשהבחין בשוטרים שהיו מוכרים לו בניידת סמויה, האיץ וביקש להימלט מהם. בהמשך לא שעה המבקש להוראות שנתנו לו שוטרים שהיו בניידת אחרת, ניסה לנגוח בה, עלה על המדרכה ונסע באופן שחייב הולכי רגל להימלט, ובסופו של דבר ברח בנסיעה פרועה עד שהשוטרים איבדו עמו קשר עין. במסגרת האישום השני נטען, כי המבקש איפשר לנהג אחר שרישיונו נפסל לנהוג באותו רכב, ובהמשך טען בפני שוטרים כי הוא שהחנה את הרכב במקום בו נמצא. העבירות שיוחסו למבקש הן הכשלת שוטר, נהיגה פוחזת והרשאה לבלתי מורשה.

ג.

ביום 11.7.11 הורה בית משפט השלום (סגן הנשיאה ריבלין) על מעצר המבקש עד תום ההליכים. נקבע, כי בתיק די ראיות לכאורה: לגבי האישום הראשון התייחס בית המשפט לעדות השוטרים אשר טענו להיכרות קודמת עם המבקש (ובכך מצא מענה לבעייתיות מסוימת בדו"חות הפעולה); לגבי האישום השני נקבע, כי חרף טענות המבקש ישנן ראיות לכאורה, ובכללן התייצבות המבקש במקום בו הושאר הרכב והצהרתו שהוא בעליו. עוד נקבע, כי הימלטות משוטרים בנהיגה המסכנת את המשתמשים בדרך מקימה בנסיבות עילת מעצר, וכי נוכח ההימלטות המיוחסת למבקש אין בנסיבות אפשרות לשחרור לחלופת מעצר.

ד.

ביום 13.7.11 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט דרורי) באופן חלקי את ערר המבקש, וביקש משירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו. נקבע, כי אמנם קיימות בתיק ראיות לכאורה, ואולם יש מקום לעריכת תסקיר "אשר יתייחס למידת האמון שיש לתת בעורר וכן לבדוק את חלופות המעצר לגופן". התסקיר (אשר הוגש לבית המשפט לתעבורה) התייחס, בין היתר, למצבה הרפואי של אשת המבקש (נכה בשיעור 100%) ושל אחיו (המאושפז מזה מספר חודשים בעקבות אירוע מוחי), ונדרש לעובדה שהמבקש נמצא - ואוסיף, לפי דבריו - רוב הזמן בבית ומטפל במשפחתו. נאמר, כי המבקש "עלול להתנהג בצורה בעייתית ובלתי מחושבת", ואולם:

"ניתן לשחררו לחלופת מעצר. ההערכה שלנו מבוססת בין היתר על התרשמותנו החיובית מחלופת המעצר, בנוסף לנסיבות המשפחתיות הקשות".

ה.

ביום 4.8.11 החליט בית המשפט לתעבורה (השופט טננבוים) להשאיר את המבקש במעצר. נאמר, כי התסקיר מבוסס על דברים שסיפר המבקש, ואולם, בניגוד לאשר מסר לשירות המבחן, מחומר הראיות עולה כי הוא עובד בהסעות בשכר (באופן בלתי חוקי) באורח קבע. בין היתר נדרש בית המשפט לגיליון ההרשעות הקודמות (133 בתחום התעבורה) שלא היה בפני שירות המבחן, לעובדה שהמידע החלקי שמסר לשירות המבחן "מראה כי אין מקום לסמוך עליו", ולכך שהוא מתפרנס באורח קבע "מעיסוק לא חוקי, ועוד ההין לסכן את חיי הציבור בנהיגה פרועה".

ו.

ערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה (על ידי השופט סובל) ביום 9.8.11. בית המשפט אישר את החלטת השופט טננבוים, תוך שהוא מתייחס - בין היתר - למסוכנות העולה מן העבירות המיוחסות, ולחוסר האפשרות ליתן אמון במי שכבר הורשע בעבר בנהיגה בזמן פסילה ובשתי עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הוזכר, כי מהרישום הפלילי עולה "שהעורר עסק לפחות עד שנת 2008 בהסעות בשכר, בעוד הנחת קצין המבחן היתה שהעורר לא עבד עד למעצרו, בלא תיחום של התקופה בה לדבריו אינו עובד".

ז.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית הנדרשת הן לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, והן לשאלת עילת המעצר והחלופות. בכל הנוגע לראיות נטען, כי תיעוד האירוע הראשון לקוי ונערך בדיעבד, כי לא מסתבר שהמבקש (אשר השוטרים טוענים שהוא מוכר להם) לא נעצר לאחר אירוע זה, וכי טענת אליבי שהעלה לא נבדקה. לגבי אפשרות השחרור לחלופה נטען, כי טרם נקבע מועד לשמיעת התיק, וכי נוכח פגרת בתי המשפט מדובר יהיה במעצר ממושך. הוזכרו, בין היתר , הנסיבות המשפחתיות הקשות, ונטען כי המבקש אינו מסכן את הציבור וכי התסקיר שהוגש בעניינו אינו שלילי. נטען איפוא, כי יש להמיר את המעצר בחלופה הולמת.

דיון והכרעה

ח.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. מבלי להידרש לשאלת העילות המצדיקות מתן רשות ערר בגלגול שלישי, בעקבות התיקון לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 זה לא כבר, וליחס בינן לבין הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; לסקירה ראו בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5971/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) - אין ספק מכל מקום כי נדרשות "נסיבות מיוחדות לרשות ערר בגלגול נוסף, וכאלה אינן במקרה דנא" (בש"פ 6003/11 טהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת השלכות רוחב, ובנסיבות אף לגופם של דברים ההחלטות מסתברות, גם אם אין המקרה בחינת פשיטא ועל כן הצדיק הזמנת תסקיר. בסופו של יום, ריבוי עבירותיו של המבקש ונסיבות התיק הנוכחי מקשים באופן מובהק על מתן אמון. המזלזל באופן בוטה בחוק ובאוכפיו, עד כדי נהיגה בזמן פסילה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו והכל בתוך צבירה של המספר המבהיל של 133 עבירות תעבורה – והמבקש אינו אלא בן 34 שנים – אינו יכול לצפות לאמון רב, שהרי הדין בעיניו הוא לכאורה בחינת המלצה אופציונלית.

ט.

בכל הנוגע לשחרור לחלופת מעצר אציין, כי אף שהמבקש הסתיר ככל הנראה מידע רלבנטי, קבע שירות המבחן כי נשקפת ממנו "רמת סיכון בינונית", יוזכר, כי מידת האמון שניתן ליתן במי שמסתיר מידע משירות המבחן אינה גבוהה (השוו בש"פ 684/08 מדינת ישראל נ' אוחנה (לא פורסם)). ולבסוף אזכיר, כי סגן הנשיאה ריבלין הורה לאפשר למבקש "להתקשר למשפחתו פעם ביום" (נוכח מצבה הרפואי של אשתו), וכן על קביעת המשפט במועד קרוב ואף הוסיף כי "אם המשיב יבחר לנהל הוכחות ניתן יהא לנהל הוכחות בפגרה". מודע אני לכך, שהעובדה שעניינו של המבקש התברר בפני שני שופטים שונים בבית המשפט לתעבורה מקשה על מציאת מותב מתאים פנוי, אך יש להשתדל לעשות זאת בהקדם ככל הניתן. על כן, בהמשך לדברי השופט סובל, מתבקשת בטובה נשיאת בית המשפט השלום, אם הדבר טרם נעשה, להורות כנדרש, והחלטה זו תובא לידיעתה.

י.

בכפוף לאמור אין בידי להיעתר לבקשה.