בש"פ 6112/10 מדינת ישראל נ. פלוני

לפני בקשה שנייה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב, על-פי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 .

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב)(1) ו-(ג) ולפי סעיף 382(ב)(2) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977

(להלן: החוק ); תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק; הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק.

על-פי הנטען בכתב האישום, באחד הימים בחודש אוגוסט 2009, רב הנאשם עם בת זוגו (להלן: המתלוננת ), ותקף אותה בכך שהכה אותה בראשה, בעט בה וחנק אותה בידיו. למחרת, צעק המשיב על המתלוננת וקילל אותה. המתלוננת יצאה מדירתה ונסעה לתחנת המשטרה על מנת להתלונן על מעשי המשיב, וזה התלווה אליה בניגוד לרצונה. כשהשניים הגיעו לתחנת המשטרה, ביקש המשיב מהמתלוננת שלא תתלונן נגדו והבטיח שיעזוב אותה. המתלוננת עזבה את המקום מבלי להגיש תלונה. בדרכם חזרה, ביקש המשיב מהמתלוננת מספר שקלים, וכשהיא נתנה לו אותם, זרק את המטבעות בפניה. בהמשך אותו יום, שב המשיב לדירת המתלוננת, לקח מתיקהּ כסף, קנה משקאות אלכוהוליים ושתה אותם בדירה. בעת שהמתלוננת ובנותיה ישבו בסלון הדירה, המשיב יצא מחדר השינה והטיל את מימיו בכיור המטבח. המתלוננת הצליחה לגרום למשיב לצאת מן הדירה, אך המשיב טיפס אל הדירה ונכנס אליה דרך החלון. בדירה, תקף המשיב את המתלוננת פעם נוספת בכך שהכה את עינה הימנית, וגרם לה חבלה של ממש. בהמשך, הוא גם משך בשיער ראשה, הטיח את ראשה בברכו ובקיר, וחנק אותה בידיו, לעיניהן של בנותיה. אחת מהבנות ניסתה לסייע לאמה, והמשיב, בתגובה, הכה את הקטינה בחוזקה, והיא נהדפה אל הקיר וקיבלה מכה בראשה. לבסוף, הצליחה המתלוננת לדחוף את המשיב אל מחוץ לדירה, ונעלה מאחוריו את הדלת. זמן קצר לאחר מכן, לאחר שהמשטרה הגיעה לדירה, שב המשיב לדירה וכשהבחין בבתה הבגירה של המתלוננת שהזעיקה את המשטרה, תקף גם אותה בכך שהטיח את ראשה בקיר. לאחר שהשוטרים הודיעו לו כי הוא מעוכב, תקף המשיב שוטר ומתנדב שהתלווה אליו, וכן קילל אותם ואיים עליהם.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום (כב' השופט א' בן דור) קבע כי קיימת תשתית מספקת של ראיות לכאורה אשר יש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב, וכי קיימת עילה למעצרו נוכח המסוכנות הרבה הקיימת מצדו כלפי המתלוננת. בית המשפט ציין עוד, כי ספק בעיניו אם במקרה זה ניתן יהיה להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופת מעצר, אך חרף זאת הפנה את המשיב לבחינת שירות המבחן.

3.

שירות המבחן, בתסקירים מפורטים שהגיש בעניינו של המשיב, עמד על המסוכנות הנשקפת מן המשיב, על רקע חומרת האישומים המיוחסים לו, עברו הפלילי, דפוסי התמכרות עמוקים הקיימים בו, מאפייני אישיותו, והתרשמותו מהמערכת הזוגית בינו לבין המתלוננת. השירות העריך, כי קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהגות אלימה מצד המשיב כלפי המתלוננת בעתיד, וכי זו מתחזקת נוכח התנהלותו המדחיקה את דפוסי התנהגותו האלימים וההתמכרותיים. כן העריך השירות, כי מסגרת הכלא מסייעת למשיב לעמוד בגבולות הברורים המוצבים לו. שירות המבחן בחן חלופות מעצר שונות שהוצעו בעניינו של המשיב, אך לבסוף סבר כי אין בחלופות שהוצעו כדי לצמצם את רמת הסיכון המתוארת. בהעדר חלופה מתאימה, נמנע, אפוא, שירות המבחן מהמלצה לשחרורו.

4.

בית משפט השלום, בהחלטה נוספת בעניינו של המשיב, מצא לאמץ את עמדת שירות המבחן, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.

לאחר שמשפטו של המשיב לא בא על סיומו בתום תשעת חודשי מעצרו, פנתה המדינה בבקשה להאריך את מעצרו מעבר לתשעה חודשים. בית משפט זה (כב' השופטת מ' נאור) נעתר לבקשה. בית המשפט ציין, כי גם לאחר הזמן שחלף, נראה כי האמור בתסקירי שירות המבחן בענין רמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב עומד בעינו,

וכי שחרורו בערובה עלול לסכן את המתלוננת. כן צוין, כי החלופה שהציע המשיב בשלב זה כבר נבחנה בעבר ונפסלה על-ידי שירות המבחן.

בנסיבות אלה, ועל אף התארכות המשפט, לא ראה בית המשפט מנוס אלא להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב.

6.

משמשפטו של המשיב לא הגיע לכדי סיום אף לאחר הארכת מעצר זו, פונה המדינה בבקשה שלפני בבקשה נוספת להאריך את מעצרו. לטענת המדינה, מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מן העבירות המיוחסות לו, והיא עולה גם מתסקירי שירות המבחן בעניינו. מסוכנות זו מתעצמת נוכח עברו הפלילי העשיר הכולל הרשעות בעבירות סמים, רכוש, אלימות ועוד. המשיב אף ביצע את המעשים המיוחסים לו תקופה קצרה לאחר שחרורו ממאסר, וחרף מאסר על-תנאי התלוי ועומד נגדו. שחרור המשיב ממעצר צפוי לסכן את ביטחון הציבור בכלל, ואת ביטחונה של המתלוננת בפרט. כמו כן, לאור טיב העבירות המיוחסות למשיב והעונש הצפוי לו אם יורשע, קיים חשש להימלטותו מאימת הדין. אשר לקצב ניהול המשפט, מציינת המדינה כי בתחילת הדרך התעכבה שמיעת הראיות בתיק נוכח הליכים רבים שהתקיימו במסגרת בקשה לעיון בחומר החקירה ובעתירה לגילוי ראייה. עם זאת, וחרף קשיים בהתייצבותם של חלק מעדי התביעה, עד כה התקיימו חמישה דיוני הוכחות, במהלכם העידו שישה עדי תביעה, ובהם המתלוננת. לעת הזו, קבוע התיק לסיום פרשת התביעה ופרשת ההגנה ליום 1.9.10, מועד המצוי בתוך תקופת המעצר הנוכחית. בנסיבות אלה, ונוכח מסוכנותו של המשיב, סבורה המדינה כי אין מנוס מהמשך מעצרו, והיא מבקשת את הארכת מעצרו בתשעים יום נוספים.

7.

באת-כוח המשיב טוענת כי המשפט מתנהל בעצלתיים. לאחד ממועדי ההוכחות לא התייצבו עדי תביעה. ישיבות ההוכחות הן "דלילות" ואינן מקדמות באופן אופטימלי את ניהול המשפט. הבקשות לקבלת חומר חקירה הן זכותו של המשיב, ואין לזקוף את הגשתן לחובתו. באת-כוח המשיב מוסיפה כי אין בידיה להציע חלופת מעצר אחרת, מלבד התחייבות המשיב לשמור מרחק מהמתלוננת. היא טוענת עוד כי אין לשער שהמשפט יסתיים בישיבה הבאה ביום 1.9.10, וכי הוא צפוי עוד להימשך.

8.

דין בקשת המדינה להתקבל.

מסוכנותו של המשיב עולה מטיב המעשים המיוחסים לו, שנמצאו ראיות לכאורה לביסוסם. מ דובר בשרשרת מעשי אלימות קשים כלפי בני משפחה, כלפי שוטר, מעשי הדחה בחקירה, ואיומים. מעשים אלה באים על רקע הרשעות קודמות בעבירות שונות, ובכללן גם עבירות אלימות ועבירה של הפרת הוראה חוקית, ועל רקע עונש מאסר על תנאי התלוי נגד המשיב.

שירות המבחן התרשם ממסוכנותו הרבה של המשיב, בין היתר לאור דפוסי התמכרותו לסמים ולאלכוהול, וחלופות מעצר שהוצעו נמצאו בלתי מתאימות.

בנסיבות אלה, אין מנוס מהארכה נוספת של מעצר המשיב, באין מענה מספק למסוכנותו כלפי הסביבה הקרובה והרחוקה כאחד.

יש לקוות כי המשפט יסתיים במהרה, וכי ייעשה אף מאמץ להשלימו בתוך תקופת המעצר המוארכת הזו.

הבקשה מתקבלת, אפוא, ומעצרו של המשיב מוארך בתשעים יום, החל מיום 4.9.10, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.