בש"פ 6119/10 סעיד נאסר נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ק' רג'יניאנו ) מיום 17.6.10, במסגרתה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום במסגרתו מיוחסת לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 ל חוק העונשין , התשל"ז-1977. יחד עימו נאשמת בת-זוגו לשעבר בביצוע עבירת איומים. על פי העובדות הנטענות בכתב האישום, ביום ה-9.5.10 התעורר עימות מילולי בין בת-זוגו לשעבר של העורר לבין שכנותיה, במהלכו איימה עליהן בפגיעה שלא כדין בגופן, באומרה "תחכו, תחכו, אני אביא את האבא של הילדות שלי", כשהיא אוחזת בידה בסכין מטבח ומכוונת אותו לעברן, וזאת בכוונה להפחידן או להקניטן. לאחר כשעה לערך הגיע העורר לבית השכנים, ומשפתח לו אבי המשפחה את הדלת, החל לתקוף אותו כשהוא אוחז בגרונו, מצמיד לפניו כלי ממתכת הדומה לאקדח, ובהמשך הלם בפניו בכלי זה. משניסתה בת המשפחה להרחיק את העורר מאביה, תקף העורר גם אותה, כשהכה בפניה באמצעות הכלי האמור. כעולה מכתב האישום, נגרמו לאב המשפחה חבלות של ממש שהתבטאו בהמטומה פריאורבטלית וחתכים מעל גבה שמאל, המטומה בעפעפיים וחתכים בלחי שמאל באורך 2.5 ס"מ , והוא פונה לקבלת טיפול רפואי כשהוא חבול ומדמם. גם לבת נגרמו חבלות של ממש משנשרטה ליד הגבה השמאלית ונגרם לה דימום קל.

3.

במקביל להגשת כתב האישום, ביקשה המדינה את מעצרו של העורר, וכן את מעצר בת-זוגו לשעבר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. לדברי המדינה, יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של השניים, והיא מנתה לענין זה את הודעות השכנים המתלוננים; תיעוד רפואי הנוגע לחבלותיהם, ותמונותיהן; דו"ח של חוקר המחלקה לזיהוי פלילי שתפס בזירת האירוע את הצינה העליון של אקדח הדמה באמצעותו תקף העורר את המתלוננים; דו"חות הקריאה למוקד 100 שביצעו השכנים; הודעת בת-זוגו לשעבר של העורר; והודעתו של העורר לפיה הותקף על ידי בני המשפחה כשאבי המשפחה ריסס לעברו גז מדמיע והוא ניסה להגן על עצמו, טענה אשר, לדברי המדינה, אינה מתיישבת עם החבלות שגרם למתלונן. לטענת המדינה, העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר של מסוכנות ואף חשש לשיבוש מהלכי משפט או השפעה על עדים. המדינה הדגישה כי לעורר רישום פלילי הכולל שורה של הרשעות בעבירות רכוש, מרמה ואלימות וכי בעבר ריצה עונשי מאסר בגין עבירות אלימות והפרת הוראה חוקית. עבר פלילי זה מעיד על אופיו האלים של העורר, ועל כי לא הפנים, חרף העונשים שהושתו עליו, את חומרת מעשיו. על כן, גרסה המדינה כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר, ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

4.

בדיון שנתקיים ביום 16.5.10 בבית משפט השלום בכפר-סבא בבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים, לא חלקה באת-כוחו על קיומן של ראיות לכאורה, אך ביקשה כי יערך תסקיר שירות מבחן בעניינו. ביום 7.6.10 החליט בית המשפט (השופט מ' קרשן ) לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, כהמלצת תסקיר המעצר שהוצג בפניו. בתסקיר נזכר כי לטענת העורר, הוא עבר שינוי משמעותי בחייו במהלך השנתיים האחרונות, מאז החמיר מצבו הבריאותי של אביו ותוך שהוא מנהל מאבק לקבלת המשמורת על בנותיו. הוא בחן חלופת מעצר בבית דודו של העורר ומצא כי הדוד מכיר בקשייו של העורר, מסוגל להתייחס לדפוסים הבעייתיים באישיותו, ועשוי לשמש גורם יעיל שיפחית ממסוכנותו ביחד עם פיקוח מעצר. בית המשפט ציין בהחלטתו כי התרשם באופן ישיר מהמפקח המוצע ומהבנתו המלאה את האחריות שתוטל עליו. על כן הורה לשחרר את העורר למעצר בית מלא בבית דודו ובפיקוחו המלא, וכן הורה על איזוק אלקטרוני כתנאי לשחרור, הפקדת 5,000 ₪ במזומן וכן הפקדת התחייבות עצמית והתחייבות צד ג' בסך 12,000 ₪ כל אחת. בהחלטת השחרור, התחשב בית משפט השלום, בין היתר, גם בשחרורה של הנאשמת השותפה, בתנאים מקילים.

5.

המדינה עררה כנגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז. בהחלטתו מיום 17.6.10, החליט בית המשפט המחוזי (השופטת ק' רג'יניאנו ) לקבל את הערר ולהורות על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט ציין כי האירוע נשוא כתב האישום משתלב בעבר פלילי מכביד העומד לחובת העורר, ואף שההרשעה האחרונה בעבירת אלימות היא משנת 2004, התסקיר מעיד כי הוא מתנהג על פי דפוסי התנהגות אימפולסיביים וכי הוא חסר ביקורת עצמית, ומכאן שאין לומר כי בחלוף הזמן שינה את אורח חייו. כן ציין בית המשפט כי בעברו הפלילי של העורר ישנה גם עבירה של הפרת הוראה חוקית. מטעמים אלה, הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

6.

כנגד החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר זה. בעררו, טוען העורר כי בית המשפט קמא התעלם מתסקיר המעצר בכללותו, ומההמלצה לשחרור בתנאים מגבילים שנכללה בו, ולא נתן משקל לנסיבות האישיות המורכבות של העורר. עוד הוא גורס, כי יש ליתן משקל נכבד לעובדה שההגנה הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה נוכח המלצת בית משפט השלום, ולעובדה כי בית משפט השלום שמע את טיעוני שני הצדדים, לרבות טענות הגנה ראויות רבות אשר תיבחנה במהלך ניהול ההליך העיקרי. כל אלה עמדו ברקע החלטת השחרור של בית משפט השלום, והיה מתבקש כי בית המשפט קמא יתחשב בהם, אך הוא לא עשה כן.

7.

המדינה מבקשת לאמץ את עמדת בית המשפט המחוזי ולהותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. לדברי המדינה, דרך חייו של העורר זרועה בעבירות תקיפה ואלימות, בגינן ריצה גם עונשי מאסר. שירות המבחן לא היה ער למלוא העבר הפלילי של העורר, אלא רק לחלקו, ויש להניח כי אילו כל תמונת עברו הפלילי היתה פרושה בפניו, המלצתו היתה אחרת. מבין ההרשעות ישנה גם הרשעה בהפרת הוראה חוקית היוצרת סיכון-יתר להפרת תנאי החלופה, אם יוטלו. כן נטען, כי אין להשוות את עניינה של הנאשמת האחרת לעניינו של העורר מבחינת חומרת מעורבותה, וכי יש משמעות לכך כי היא חסרת עבר פלילי, בעוד הוא מעורב בפלילים באופן עמוק.

8.

ההחלטה בענין זה אינה קלה, ואין זה מפתיע כי שתי ערכאות משפט נכבדות הגיעו למסקנות שונות בשאלת מעצרו עד תום ההליכים של העורר או שחרורו בתנאים.

העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות אלימות חמורות אשר גרמו נזקים גופניים משמעותיים לקרבנות העבירה. הן מצביעות על התנהגות אלימה, פרועה וחסרת רסן של העורר כלפי סביבתו. עבירות אלה, כשהן עומדות לעצמן, מעידות על מסוכנותו המשמעותית לסביבתו. חיזוק-יתר למסוכנות זו נלמד מעברו הפלילי העשיר של העורר, הזרוע בעבירות קודמות – מהן עבירות רכוש, ומהן – עבירות אלימות, עבירות נגד שוטרים, הפרת הוראה חוקית, ועוד. עומס זה של עבר פלילי, שנכללות בו עבירות אלימות קשות וכן עבירות נגד גורמי אכיפת חוק והפרת הוראה חוקית מוסיפות חומרה יתרה למסוכנות העורר. הרושם המתקבל הוא, כי העורר נשלט על ידי דחפים ללא מעצור, מהווה גורם סיכון לסביבה, אינו מקבל את מרות אנשי החוק ופוגע בהם, ומזלזל במרות הוראות חוקיות המחייבות אותו, ומפר אותן.

9.

תסקיר שירות המבחן נושא משקל סגולי מקצועי חשוב בהמלצתו לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית דודו, שאין חולק על היותו מפקח טוב ואמין. עם זאת, יש צדק בדברי המדינה כי התסקיר לא לקח בחשבון את מלוא הרקע הפלילי של העורר, כעולה מגליון הרשעותיו שלא היה בפני הגורם המקצועי. בנסיבות אלה, שיקוליו של הגורם המקצועי לוקים בחסר, וקשה לתת להם משקל מלא.

10.

שחרורה של המעורבת הנוספת אינו בר-השוואה לענייננו. מעורבותה בארועים נשוא העבירה פחותים בחומרתם מזה של העורר, והיא חסרת עבר פלילי.

11.

בנסיבות הכוללות של הענין, נראה כי מסוכנותו של העורר כפי שהיא עולה מארועי הליך זה, בהשתלבה עם עברו הפלילי המכביד ביותר, בין היתר, בעבירות כנגד שוטרים והפרת הוראה חוקית, מכריעה את הכף, ואינה מאפשרת את שחרורו בתנאים מגבילים. לא מתקיימת בענין זה אותה מידת אמון כלפי העורר בדבר הסיכוי כי יקיים את תנאי חלופת המעצר, הנדרשת כתנאי בסיסי לשחרור ממעצר.

על יסוד האמור, נראה לי, בסופו של יום, כי יש לאמץ את עמדת בית המשפט המחוזי, ולעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הערר נדחה.