בש"פ 6154/10 מדינת ישראל נ. חסן אבו ליל

1.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, המייחס לו עבירות של נשיאה, הובלה, והחזקה של נשק שלא כדין. על פי עובדות כתב האישום, נשא עמו המשיב כלי נשק מסוג רובה אוטומטי "קרל גוסטב" ומחסנית תואמת, 15 כדורים מסוג 9 מ"מ , ו-2 כדורים מסוג 2 מ"מ . הנשק והתחמושת היו ארוזים במזוודה שחורה שהוטמנה בחורשה, הרחוקה מספר קילומטרים מכפר עין מאהל שהוא כפר מגוריו של המשיב. ביום 1.8.10 נשא עמו המשיב את כלי הנשק והתחמושת והובילם מהחורשה לביתו של קרוב משפחה, אחמד אבו ליל, המתגורר בעין מאהל. הנשק והתחמושת הוסתרו בחדר המצוי בקומת הכניסה של הבית.

2.

המדינה בקשה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נוכח המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ולאור הרשעתו הקודמת בעבירת מין, שבעקבותיה ריצה מאסר בן 12 חודשים והוטל עליו מאסר על תנאי בר הפעלה בתיק זה.

המשיב הסכים לקיום ראיות לכאורה, אך טען כי מצא את הנשק במהלך טיול בחורשה.

3.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט אטרש) הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בעין מאהל, בבית הוריו ובפקוחם, לאחר שאלה הופיעו בפניו. הוא קבע בהחלטתו, כי העבירות המיוחסות למשיב אינן במדרג חומרה עליון, ולא נטען כי העבירות כרוכות בסכסוך או בכוונת פגיעה באחרים. כן לא יוחסו לו גם עבירות נילוות בנשק. כן התייחס להרשעה הקודמת שאינה ממין העבירות המיוחסות לעורר בהליך זה. על רקע כל אלה, מצא בית המשפט המחוזי כי ניתן לשחרר את המשיב בחלופת מעצר בבית הוריו בעין מאהל.

4.

המדינה עררה לבית משפט זה על שחרור המשיב. היא טענה למסוכנות העולה ממעשים של החזקה ונשיאה של נשק ותחמושת, ולקיומה של חזקת מסוכנות שהמשיב לא הפריכה. לטענתה, המדיניות השיפוטית הנוהגת היא כי יש לעצור נאשמים בעבירות נשק בשל מסוכנותם הנובעת מעצם מעורבותם בענייני נשק אלא בכפוף לחריגים צרים שאינם מתקיימים כאן. חזקת המסוכנות פועלת כנגד המשיב והיה עליו לתת הסבר למעורבותו בענייני הנשק, אך הוא לא נתן הסבר מניח את הדעת לענין זה. כן נטען, כי מסוכנותו גוברת מכך שלא נרתע מביצוע העבירות הגם שתלוי נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. כן טענה המדינה כי מעצר בית בפיקוח הורי המשיב בביתו אשר בכפר בו בוצעו המעשים אינו מתאים.

5.

ב"כ המשיב טען, כי יש לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי ולשחרר את המשיב לחלופה עליה הוחלט. הוא טען, כי המשיב הודה במעשים, וכי מ דובר בנשק חלוד שספק אם הוא ניתן להפעלה. כן נטען, כי המשיב אינו יודע להשתמש בנשק, ואין כל אינדיקציה בחומר הראיות לקיום סכסוך כלשהו העשוי לשמש הסבר למעורבות המשיב בעבירות בנשק.

6.

בעקבות הדיון, הוריתי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב כדי לבחון הן את עצם אפשרות שחרורו מהמעצר מבחינת גורם מסוכנותו, והן את אפשרויות חלופות מעצר שיענו על המסוכנות, ככל שתימצא כזו.

7.

ביום 5.9.10 הוגש תסקיר מעצר, ובו תיאור מפורט של הרקע האישי של המשיב, ושל בני משפחתו הקרובים. שירות המבחן הגיע למסקנה כי ניתן לשחרר את המשיב, מתוך אמון בכך שיקיים את התנאים המגבילים שיוטלו עליו, בכפוף לכך שילווה בטיפול מקצועי מתאים. שירות המבחן התרשם לטובה מהוריו של המשיב וממודעותם המלאה לחומרת העבירות בהן מ דובר ולחובת קיומם של התנאים המגבילים ומכובד אחריותם כמפקחים על המשיב. בדרך דומה, התרשם גם מאחותו של המשיב ובעלה המתגוררים בכפר דאבורייה. שירות המבחן המליץ, אפוא, על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בית לבית אחותו בכפר דאבורייה, בתנאי מעצר בית מלאים והציע לצרף את ההורים כחיזוק למפקחים המוצעים. כן הומלץ על פיקוח מעצר של שירות המבחן למשך 6 חודשים, תוך צירוף המשיב לקבוצה טיפולית של מפוקחי מעצר בנצרת, הנפגשת אחת לשבוע.

8.

דין ערר המדינה להידחות.

עבירות נשק הן אכן מסוג העבירות המקימות מסוכנות סטטוטורית המצדיקה מעצר עד תום ההליכים בכפוף לחריגים המופעלים במשורה. אולם גם בתחום עבירות זה עדיין יש מקום לשיקולים פרטניים על בסיס נסיבות מיוחדות של המקרה, תוך איזון זהיר בין האינטרס הציבורי להגן על שלום הציבור לבין ההגנה על זכויות הפרט, לצורך השגת פתרון מידתי.

9.

במקרה זה נמצא המשיב מעורב בנשיאה, הובלה והחזקה של נשק ותחמושת שלא כדין. הנשק הובל מהחורשה, שם היה מוחבא, לבית דודו של המשיב, והוא הוסתר שם. הנסיבות האמיתיות שברקע ענין זה לא נתבהרו, והמשיב לא סיפק הסבר של ממש למעורבותו בענין הנשק. נסיבות אלה עשויות להתיישב עם קשת מגוונת של אפשרויות, החל ממטרה של שימוש לירי בחתונות, שרמז לכך עלה מהחומר, וכלה במטרות של פגיעה בנפש בהקשרים כאלה ואחרים, ובהם – סכסוך עם קבוצה יריבה, סחר לצורך טרור, ועוד, שלהם לא היתה כל אינדיקציה שהיא בחומר הראיות. המשיב לא נתן כל קריאת כיוון אמינה למוצאותיו עם הנשק, והדבר נותר בגדר תעלומה. מצד שני, לא ידוע על מעורבות קודמת כלשהי שלו בענייני נשק, ומדובר במקרה בודד שפישרו טרם התברר.

10.

לכאורה, הנסיבות הסביבתיות שעל רקען נתפס הנשק אצל המשיב אינן מצביעות על כונה להשתמש או לסחור בו למטרות של פגיעה באדם; כן המשיב נעדר עבר פלילי קודם בעבירות מסוג דומה. עובדות אלה מותירות פתח, ולו פתח צר, לאפשרות שחרור המשיב בחלופה, ככל שיהא בה כדי להשיג את מטרת המעצר בדרך של פגיעה פחותה בחירותו של המשיב.

11.

שירות המבחן בחן לעומק הן את עניינו של המשיב והן את התאמתם של בני משפחתו לשמש מפקחים, ומצא כי ניתן לתת בהם אמון, וכי האפשרות לשחרר את המשיב בחלופת מעצר בית עשויה לענות על האינטרס להבטיח את שלום הציבור תוך פגיעה פחותה בחירות המשיב.

12.

במכלול הנסיבות כפי שהובהרו, באתי לכלל מסקנה כי ניתן לתת אמון בחלופת המעצר שנבחנה ואושרה על ידי שירות המבחן. יודגש, כי ישנה חשיבות בהרחקת מקום החלופה ממקום מגוריו של המשיב בעין מאהל, שהוא המקום בו בוצעו, לכאורה, העבירות המיוחסות לו.

אני מחליטה, אפוא, לאמץ את עיקרי החלטתו של בית משפט קמא בדבר שחרור העורר לחלופת מעצר, בשינוי מקום החלופה מבית הוריו של המשיב בעין מאהל לבית משפחת אחותו של המשיב בדאבורייה, ובתוספת פיקוח מעצר של שירות המבחן, כמוצע על ידו.

תנאי השחרור יהיו, אפוא, כדלקמן:

(1)

מעצר בית מלא בבית משפחת אחותו של המשיב בדאבורייה – מרים ומוחמד עזאיזה. מרים ומוחמד ישמשו מפקחים על המשיב, ואליהם יתלוו כמפקחים גם הורי המשיב אחמד אבו ליל ומוייאסה אבו ליל מעין מאהל, שיוכלו לסייע במידת הצורך. בכל עת ישהה לפחות מפקח אחד עם המשיב.

(2)

הפקדה בסך 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית.

(3)

התחייבות עצמית של המשיב בסך 20,000 ₪.

(4)

כל אחד מארבעת המפקחים יחתום על ערבות צד ג' בסך 20,000 ₪.

(5)

המשטרה רשאית לבקר במקום החלופה, ולבדוק את קיום התנאים בידי המשיב.

(6)

הפקדת דרכון, וצו עיכוב יציאה מן הארץ.

(7)

פיקוח מעצר של שירות המבחן למשך שישה חודשים.

תנאי השחרור יבוצעו במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת.