בש"פ 6739/12 מדינת ישראל נ. אליף עבד אל קאדר

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת במ"ת 44156-06-12 מיום 10.9.2012 (כבוד השופט ב' ארבל ) שבמסגרתה הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד, החזקת נשק שלא כדין והסתייעות ברכב לביצוע פשע. לפי המתואר בכתב האישום, המשיב פנה לאדם אחר על מנת שירכוש עבורו רכב ממגרש גרוטאות, שבאמצעותו תכנן להעביר סמים מסוכנים ונשק למרכז הארץ. ביום 19.3.2012 נרכש הרכב והועמס על גרר אותו הזמין המשיב. זמן קצר לאחר מכן, הסליק המשיב בתא המנוע של הרכב סם מסוכן מסוג הרואין ותת מקלע מאולתר. לאחר מכן, הזמין המשיב למקום משאית גרר על מנת להעביר באמצעותה את הרכב ובו הסמים והנשק לאיזור טייבה. הרכב נעצר על ידי שוטרים בסמוך לעפולה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת גם בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב. בתסקיר נכתב כי למשיב אין עבר פלילי וכי יש ביכולתו לעמוד בגבולות חיצוניים. לפיכך, הומלץ לשחררו לחלופת מעצר בביתו בנצרת, בפיקוחם של אחיותיו ואביו, בשילוב פיקוח של שירות המבחן למשך שישה חודשים. ביום 15.8.2012 הורה בית המשפט כי הסנגוריה תציע מקום חלופה אחר, שלא בביתו של המשיב וחלופה זו תיבחן על ידי שירות המבחן. ביום 5.9.2012 הוגש תסקיר משלים שבו הומלץ לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בנצרת עילית בסמוך לכתובתה של ארוסתו ובפיקוח של אחיותיו, ארוסתו וחמתו. ביום 10.9.2012 הורה בית המשפט המחוזי, כאמור, על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים המגבילים הבאים: מעצר בית מלא בדירה שנשכרה עבורו בנצרת עילית; פיקוח של ארבע מפקחות (אחיותיו, ארוסתו וחמותו); איזוק אלקטרוני; הפקדה של 60,000 ש"ח, התחייבות עצמית בסך של 250,000 ש"ח והתחייבות מצד כל אחת מהמפקחות על סך של 30,000 ש"ח; עיכוב יציאה מהארץ; איסור יצירת קשר עם מי מעדי התביעה ואחיו של המשיב; וכן צו פיקוח של שירות המבחן למשך שישה חודשים.

בהחלטתו, התייחס בית המשפט לתסקיר מטעם שירות המבחן ולחקירת המפקחות. בהקשר זה קבע בית המשפט כי יש למפקחות "פוטנציאל פיקוחי הולם". בית המשפט נתן דעתו לעבירות החמורות המיוחסות למשיב ולכך שהכלל, בהינתן תשתית ראייתית להוכחת עבירות מסוג זה, הוא כי יש לעצור את הנאשמים בהן עד לתום ההליכים. עם זאת, התייחס בית המשפט גם לכך שבמקרים מסוימים שבהם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה מתאימה ניתן לשחרר בתנאים מגבילים אף נאשמים המואשמים בעבירות חמורות אלה. בענייננו, קבע בית המשפט כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים. זאת, בין היתר, נוכח גילו הצעיר של המשיב והעובדה שאין לו כלל עבר פלילי. כמו כן התייחס בית המשפט למידע חסוי שלפיו נמסר למשטרה מידע שייתכן שיהיה בו כדי להועיל למשיב במידה ויוכל לעיין בו. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שהמשיב נעצר זמן ממושך לאחר תפיסת המשלוח ולא ניסה בתקופה זו להימלט או לשבש את מהלך החקירה. לבסוף, התייחס בית המשפט להמלצת שירות המבחן, שאמנם היא בגדר המלצה בלבד, אך ניתן להיעזר באמור בה. מנגד, התייחס בית המשפט לעבירות החמורות ולנסיבות ביצוען.

מכאן הערר שלפניי, שבמסגרתו טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. לטענתה העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען מלמדות שאין בחלופה שהוצעה כדי להשיג את מטרת המעצר. העוררת מתייחסת בבקשתה לכך שמדובר במספר עבירות חמורות, עבירות סמים ונשק, עבירות המעידות על תעוזה ותחכום ומעורבות בעולם העברייני ואשר די בכל אחת מהן לבדה כדי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. לטענתה, אין לתת משקל לתסקיר שירות המבחן שכן הוא אינו בוחן את הדברים לעמקם, וממילא הוא בגדר המלצה בלבד. נוכח כל זאת טוענת העוררת כי לא די בכך שהמשיב הוא אדם צעיר ללא עבר פלילי על מנת לסטות מההלכה הקובעת כי בעבירות שבהן הוא מואשם ישוחרר נאשם לחלופת מעצר רק במקרים חריגים בלבד. בכל הנוגע לראיה החסויה, טוענת העוררת כי המשיב הסכים כי קיימות ראיות לכאורה נגדו וכי אף לגופו של עניין אין בידיעה זו כדי לכרסם בעצמת הראיות הלכאוריות. לבסוף, טוענת העוררת כי שגה בית המשפט בכך ששחרר את המשיב לחלופת מעצר באותה עיר שבה ביצע את העבירות המיוחסות לו.

מנגד, סומך המשיב את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי ועל נימוקיה. בטיעוניו בפניי, הדגיש בא כוח המשיב את גילו הצעיר של המשיב ואת עברו הנקי, כמו גם את העובדה שתסקיר המעצר היה חיובי. לטענתו, מדובר במקרה המצדיק חריגה מהכלל הקובע כי יש לעצור עד תום ההליכים נאשמים בעבירות מסוג העבירות שבהן מואשם המשיב.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ושמעתי את טיעוני הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אכן, העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות חמורות שמקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. לכאורה, די בעבירת הסמים ובעבירת הנשק, כל אחת לכשעצמה, כדי להקים חזקת מסוכנות שיש בה כדי להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. עם זאת, אף בעבירות אלה נקבע כי במקרים חריגים ניתן לשלול חזקת מסוכנות זו ולהצדיק חלופת מעצר בתנאים מגבילים (בכל הנוגע לעבירות סמים ראו למשל בש"פ 9709/03 מדינת ישראל נ' קרמר (לא פורסם, 3.11.2003); בכל הנוגע לעבירות נשק ראו למשל בש"פ 6154/10 מדינת ישראל נ' אבו ליל (טרם פורסם, 6.9.2010)). בענייננו, מקובלת עלי המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. זאת, נוכח גילו הצעיר של המשיב, היעדר עבר פלילי ותסקיר המבחן החיובי שהוגש בעניינו. אכן, כפי שנכתב לא פעם, תסקיר המבחן הוא בגדר המלצה בלבד ואין בית המשפט מחויב לאמצו כלשונו. ואמנם, בית המשפט המחוזי לא אימץ את החלופה הראשונה שהומלצה על ידי שירות המבחן וביקש חלופה אחרת, שיהיה בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. בנוסף, עיינתי במידע החסוי ואף לטעמי יש בו כדי לתמוך במסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. נוכח כל זאת, שוכנעתי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי,שכן היא מאזנת נכונה בין כלל השיקולים הרלבנטיים.

אשר על כן, דין הערר להידחות. החלטתי מיום 12.9.2012 מבוטלת בזאת, והמשיב ישתחרר בכפוף למילוי התנאים הקבועים בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.