בש"פ 9709/03 מדינת ישראל נגד שגית קרמר

השופט ס' ג'ובראן:

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב), מיום 29/10/03, בתיק ב"ש 92607/03, לפיה נדחה בקשת העוררת למעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

המשיבה עומדת לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו באשמת ביצוע עבירת קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירה של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 +19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ), וכן עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) +(ג) לפקודה.

על-פי עובדות כתב האישום, ביום 21.8.03, הגיעה המשיבה לבלות סוף שבוע עם חברותיה, האחיות מורן וליז כהן (להלן: מורן וליז ). במהלכו, שותפה במסעו של אריק כהן, אחיהם של מורן וליז (להלן: אריק ), זאת על מנת לייבא סמים בגין חובותיו. בצהרי יום 24.8.03, קשרו ליז, מורן ואריק, קשר עם המשיבה, לפיה על-פי הצעתה, היא תיסע במקומו של אריק להביא את הסם. במסגרת הקשר, פעלו שלושת הראשונים לצייד את האחרונה בדרכון, כרטיס טיסה ובכסף, וכן הסיעו אותה לשדה התעופה. המשיבה טסה למקסיקו. עת הגיעה למקסיקו, עדכנה את אריק בבואה, וכן תודרכה על-ידו כי ייצור עמה קשר, אדם שיזדהה כ"מספר 2". יומיים בטרם מועד העזיבה, הורה לה מספר 2 לאסוף את המזוודה שמכילה את הסם, אשר תובא ללובי בית המלון למחרת בצהריים, זאת בציון פרטים מזהים. למחרת היום קיבלה המשיבה את המזוודה וכן סכום כסף עבורה. לאחר מכן יצאה המשיבה לישראל, כשהיא נושאת עימה את מזוודת הסמים. בעת נחיתתה בנמל התעופה בן-גוריון נעצרה כאשר ברשותה 12.50 ק"ג קוקאין, אותו החזיקה המשיבה, שלא לשימוש עצמי וללא היתר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו, בקשה למעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. ביום 29.10.03, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורה של המשיבה ממעצר בתנאים מגבילים. בהחלטה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבה. עוד נקבע כי חרף כמות הסם הגדולה, אשר יוצרת סיכון ממשי לביטחון הציבור, יש לבחון חלופת מעצר אשר פגיעתה בחירות המשיבה קטנה יותר, זאת לאור נסיבות חייה של המשיבה, אשר לא זכתה לקבל כל טובת הנאה או רווח כספי ונוצלה באופן מחפיר על-ידי אחרים שהיו מוכנים, בשל הידידות ששררה ביניהם, לסבך אותה בעבירות כה חמורות.

מכאן הערר שבפני.

באת-כוח העוררת, עורכת-הדין רחל מטר טענה, כי אין בנסיבותיה האישיות של המשיבה, משום דבר יוצא דופן המבדיל אותה מבלדרים אחרים, אשר חרף העובדה כי העבירו כמות קטנה יותר של סם, הורה , בית המשפט, על מעצרם. עוד טענה , כי נכונותה של המשיבה לשמש בלדרית להבאת סם מסוג קוקאין, בכמות כה גדולה מלמדת על מסוכנותה ואין מורא החוק עליה. נוסף על כך טענה כי בעבירות סמים בהיקף ובכמות הנדונים, קיים חשש מובנה להימלטות מהדין, זאת בשל העונש החמור מאוד הצפוי להיגזר עליה, ועל כן ובשל כל האמור לעיל, אין מקום להסתפק בחלופת מעצר.

בא-כוח המשיבה, עורך-הדין ניל סיימון, טען כי מדובר במקרה חריג ביותר, וכי מדובר בניצול מחפיר של בחורה תמימה לעיסוק בסמים, לאחר שהציגו בפניה תמונה, שאם אריק לא יקבל את הסמים הוא עלול לשלם בחייו. עוד טען, עורך-הדין סיימון, כי למשיבה אין עבר פלילי, ומכאן היא אינה מסוכנת לציבור. יתרה מכך טען עורך-הדין סיימון כי לאור תסקיר המעצר החיובי, שהמליץ לאמץ את חלופת המעצר שהוצעה בפניו יש מקום להשאיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, ולאחר שעיינתי בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי ובתסקיר המעצר, אשר הועמד לרשותי, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה לשחרר את המשיבה לחלופת מעצר.

כאמור, בא-כוח המשיבה לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה.

קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות סמים חמורות, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996. ההלכה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראה בש"פ 5570,5635/03 אברהם אברג'יל נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2), 6). המקרה שלפני נמנה על אותם מקרים חריגים, אשר בו טמונות נסיבות מיוחדות כגון: גילה הצעיר של המשיבה והעדר הרשעות קודמות אשר מראה על מעידה חד פעמית ועל תפקוד נורמטיבי עד כה, חרף מסכת נסיבות חיים קשה ביותר ויש בכך כדי להטות את הכף לעבר קיומה של חלופת מעצר , גם כאשר מדובר בכמויות סמים בהיקף ניכר (ראה בש"פ 4823/03 חטיב יאסין נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2), 2448 ; בש"פ 7488,7502/98 יהודה לוגסי נ' מדינת ישראל , תק-על 98(4), 311).

לאחר ששקלתי את העניין, הגעתי למסקנה כי יש מקום לאמץ את המלצת תסקיר המעצר אודות המשיבה שהינו תסקיר חיובי, ואשר על-פיו הומלץ כי המשיבה תשהה במעצר-בית על-פי הצעת החלופה שנמסרה לשירות-המבחן, ויש בכך כדי לשלול את מסוכנותה של המשיבה ולהשיג את תכלית המעצר (ראה בש"פ 1728,1729/03 שירה זלצמן נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(1), 2075; בש"פ 6509/03 שלמה סמיונוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

סוף דבר: החלטתו של בית-המשפט המחוזי מבוססת ומנומקת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

הערר נדחה.