פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6491/18
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
עומר סרסור
ערר על החלטת בית
המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' קובו) מיום 5.9.2018 במ"ת 67007-06-18
בשם העוררת:
עו"ד דגנית כהן
וויליאמס
בשם המשיב:
עו"ד דוד יפתח
החלטה
לפנַי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' קובו ) במ"ת 67007-06-18 מיום 5.9.2018, לפיה יועבר המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני בכפוף להגשת חוות דעת חיובית מטעם הממונה על הפיקוח האלקטרוני.
רקע עובדתי
1.
ביום 28.6.2018 הוגש כתב אישום נגד המשיב ושניים אחרים הנסוב על עבירות נשק. על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.6.2018 קשרו השלושה קשר להביא כלי נשק ותחמושת משטח הרשות הפלשתינית. בהתאם לכך, סמוך לשעה 15:00 נסעו השלושה לשטחי הרשות הפלסטינית בשני כלי רכב, ובסביבות השעה 17:00 שבו לישראל כאשר באמתחתם מקלע מסוג מאג ותת מקלע מסוג Heckler & Koch
לצד תחמושת ואביזרים נוספים.
2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי בידי העוררת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של השלושה ובהן, בין היתר, דוחות פעולה המתארים את תפיסת הנשק, תמונות מתפיסת הנשק, הקלטת שיחות בין המשיב ואחד משותפיו במהלכן הם נשמעים מתאמים מפגש ביניהם ובין צדדים שלישיים וראשית הודיית אחד השותפים. עוד נטען כי בשים לב לאופי העבירות המיוחסות למשיב ולשותפיו ולאופי כלי הנשק,
הרי שקמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. עוד נטען כי בשים לב למצב הביטחוני הקיים, יש ליתן משקל לעובדה כי כלי הנשק הועברו משטחי הרשות הפלשתינית, וכי קיים חשש ששחרור המשיב ושותפיו יביא לשיבוש מהלכי משפט.
3.
ביום 1.1.2018 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי (כב' השופטת ז' בוסתן ), בו נקבע כי שירות המבחן יגיש תסקיר מבחן בעניינו של המשיב ותיבחן האפשרות למעצרו בפיקוח אלקטרוני. ביום 27.8.2018 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב, בו צוין כי חרף הערכת מסוכנות נמוכה ממנו והתרשמות חיובית מן המפקחים אין לשחררו לחלופת מעצר בכתובת המוצעת, בה התגורר טרם מעצרו, שכן על פי החשד, העבירות בהן מואשם המשיב בוצעו שם. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי הורה על הכנת תסקיר מעצר משלים בו תיבחן חלופה נוספת, שלא במקום מגורי המשיב. בתסקיר המשלים נבחנה חלופת מעצר בדירה במרכז הארץ אשר שכרו קרובי המשיב לצרכי הפיקוח עליו. שירות המבחן התרשם כי יש במעצרו של המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני בדירה זו, ובמפקחים המוצעים, בכדי להפחית את הסיכון בעניינו והמליץ על מעצרו בתנאי פיקוח אלקטרוני.
4.
בהמשך לכך, ביום 5.9.2018 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' קובו ) בו ניתנה ההחלטה מושא הערר שלפנַי. במסגרת הדיון נשמעו טיעוני הצדדים ונחקרו המפקחים המוצעים. במהלך הדיון חזרה העוררת על בקשתה כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו. מנגד, בא-כוח המשיב טען כי נוכח עברו הפלילי הנקי, היותו בעל חברת הובלות משגשגת והמלצת שירות המבחן על מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, יש לאמץ את המלצת שירות המבחן.
5.
בית המשפט קבע כי הגם שמדובר באישומים המקימים עילת מעצר סטטוטורית, הרי שבשים לב לקביעות שירות המבחן בעניינו של המשיב, יש להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי מדובר באדם נורמטיבי ללא עבר פלילי אשר רמת הסיכון הנשקפת ממנו נמוכה, וכי המפקחים המוצעים מנהלים אורח חיים יציב ונותנים חשיבות לשמירה על תנאי השחרור. עוד נקבע כי בשים לב לעמדת שירות המבחן כי חלופת המעצר המוצעת הינה ראויה ומתאימה, ניתן להורות על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בכפוף לחוות דעת חיובית מצד היחידה לפיקוח אלקטרוני ובכפוף לשורת תנאים מגבילים כדלהלן: הפקדת ערבות עצמית בסך 150,000 ש"ח; הפקדת ארבע ערבויות צד ג' בסך של
150,000 ש"ח כל אחת; הפקדת ערבון כספי בסך של 75,000 ש"ח כתנאי לתחילת הפיקוח האלקטרוני; הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב והפקדת דרכונו במזכירות בית המשפט; איסור על המשיב ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה.
טענות הצדדים
6.
לטענת העוררת, שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני. עבירות הנשק המיוחסות למשיב בכתב האישום מעידות על מסוכנותו הרבה, ועניינו אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים בהם יורה בית המשפט על שחרור לחלופת מעצר. יתר על כן, במקרה דנן מדובר בנשק התקפי אשר הובא משטחי הרשות הפלשתינית. בנוסף, הכנסת הנשק משטחי הרשות לשטחי מדינת ישראל, באופן מאורגן ובמעורבותם של שותפים נוספים, מעצימה את החשש לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות המשיב. העוררת אף ציינה כי המלצת שירות המבחן למעצר בפיקוח אלקטרוני לוקה בחסר, שכן בעוד שבתסקיר הראשון בעניינו של המשיב ניתן ביטוי למורכבות העולה מאורח חייו בצד מעורבותו בעבירות נשק חמורות, וכן להתרשמותו של קצין המבחן מהתנהלות מסתירה ומניפולטיבית מצד המשיב כלפי משפחתו, בתסקיר המשלים לא נתן שירות המבחן את הדעת כיצד מעצר באיזוק אלקטרוני ובפיקוח בני המשפחה יספק הגנה מפני המשיב. באשר לעברו הנקי טוענת העוררת כי אין מדובר בטעם מספיק לחריגה מהכלל שקובעת חזקת המסוכנות בעבירות המיוחסות למשיב.
7.
מנגד, בא-כוח המשיב סמך את ידו על החלטת בית המשפט המחוזי. לשיטתו, החלטת בית המשפט המחוזי מפורטת ומנומקת, וניתנה לאחר קבלת שני תסקירים משירות המבחן, מהם לא ניתן להסיק כי נשקפת מסוכנות מן המשיב. יתרה מכך, בית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מן המפקחים וקבע כי הם מבינים את חומרת המעשים המיוחסים למשיב וכי ביכולתם להציב למשיב גבול ברור. עוד ציין בא-כוח המשיב כי העוררת הסכימה לדחות את ההחלטה בדבר חלופת מעצר לשם קבלת תסקיר משלים ועל כן לא עומדת לה הזכות להתנגד לתוצאות התסקיר. לבסוף צוין כי המשיב הינו אדם נורמטיבי, אב לשני ילדים, המנהל חברת הובלות וללא עבר פלילי.
דיון והכרעה
8.
לאחר עיון בערר ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנַי, איני סבור כי נפלה שגגה מלפני בית משפט קמא המצריכה התערבות, וממילא דין הערר להידחות.
9.
כידוע, בית המשפט יורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו בהתקיים שלושה תנאים: קיומן של ראיות לכאורה; קיומה של עילת מעצר; היעדר אפשרות להגשים את תכלית המעצר בדרך של חלופת מעצר (ראו גם: בש"פ 590/18 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 12 (25.1.2018)); בש"פ 9700/17 אלחלים נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (10.1.2018)). מאחר שהצדדים אינם חלוקים לגבי קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב ולקיומה של עילת מעצר, הדיון בענייננו התמקד בתנאי השלישי, היינו בשאלה האם ניתן להגשים את תכלית המעצר בדרך של חלופת מעצר, וביתר פירוט, האם יש בכוחו של מעצר בפיקוח אלקטרוני כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב ואת החשש לשיבוש ההליכים על ידו.
10.
העבירות המיוחסות למשיב כוללות עבירות נשק אשר לפי סעיף 144 לחוק העונשין הן "עבירת ביטחון" כהגדרתה בסעיף 35(ב) לחוק המעצרים, המקימות עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק זה. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שהמסוכנות הנובעת מעבירות נשק היא כזו אשר על פי רוב לא ניתן לאיינהּ בדרך של חלופת מעצר, ולכן שחרור לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני בעבירות אלו ייעשה במקרים חריגים ( בש"פ 18/4744
מדינת ישראל נ' לביא , פסקה 15 (23.7.2018); בש"פ 1017/16
ג'ית נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (17.2.2016)). עם זאת, אין במסוכנותו של נאשם, כשלעצמה, כדי לחייב בכל מקרה את מעצרו, ויש לתור אחר חלופה אפשרית בה יהיה כדי לאיין את המסוכנות הקונקרטית אשר נשקפת ממנו.
11.
במקרה דנן, מקובלת עלי המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. זאת, נוכח היעדר עבר פלילי מצד המשיב, אורח חייו הנורמטיבי והתרשמות בית המשפט מהמפקחים המוצעים.
יש אף ליתן משקל משמעותי לתסקיר המבחן החיובי שהוגש בעניינו של המשיב ולקביעת שירות המבחן כי בחלופת המגורים שהוצעה קיים מערך פיקוח הרמטי (וראו: בש"פ 4848/16 חסן נ' מדינת ישראל (23.6.2016); בש"פ 6739/12 מדינת ישראל נ' אל קאדר (19.9.2012) .
12.
נוכח כל זאת, שוכנעתי כאמור כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שכן היא מאזנת נכונה בין כלל השיקולים הרלבנטיים. אשר על כן, הערר נדחה.
מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.9.2018, ייכנס לתוקף ויהיה כפוף למכלול המגבלות המנויות בה.
ניתנה
היום, ד' בתשרי התשע"ט (13.9.2018).
ש ו פ ט