בש"פ 9700/17 עבד אלחלים אגבאריה נ. מדינת ישראל

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) המופנה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.11.2017 (כב' השופט א' פורת )

במ"ת 41519-09-17, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

רקע

1.

ביום 18.9.2017 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח בכוונה תחילה, ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות ועבירות נשק. על פי הנטען, על רקע אירועים שונים בחודש דצמבר 2016 בהן בוצע ירי לעבר ביתו ורכבו של העורר, רכש הלה, במהלך חודש מרץ 2017, אקדח חצי אוטומטי וכן מחסניות וכדורים לאקדח, והחזיק בהם ללא רשות על פי דין. במקביל, במהלך החודשים מרץ-אפריל 2017, במסגרת עבודתו כאחראי איתור והעסקה של עובדים בחברת בנייה, יצר העורר קשר עם אחמד יאסין (להלן: המנוח ) לשם ביצוע עבודות בנייה בתשלום.

2.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 23.8.2017 בסמוך לשעה 21:00, הגיעו המנוח ושני אחיו, לית ונור (להלן: האחים ) לביתו של העורר באום אל פחם, על מנת לדרוש ממנו כספים שהלה, לטענתם, חב למנוח. בהגיעם לבית, צלצלו האחים באינטרקום ובנו של העורר (להלן: מוסטפא ) הכניסם לסלון הבית, שם פגש אותם העורר, שעל גופו מוסתר האקדח, כשהוא טעון בתחמושת. האחים שוחחו עם העורר בעניין התשלום והשיחה התפתחה לוויכוח קולני במהלכו הורה העורר לאחים לעזוב את הבית. לאחר שיצאו האחים מהבית, כשהם נמצאים בסמוך לדלת הכניסה, שלף העורר אקדח וירה באוויר מעבר לכתפו של נור. העורר החל ללכת לאחור בתוך חצר הבית והאחים התקרבו אליו ואמרו לו "שאם הוא גבר" שירה לעברם, בזמן שמוסטפא מנסה לחצוץ בין העורר לאחים. בשלב זה, על פי הנטען, גמלה החלטה בליבו של העורר להמית את האחים, והוא החל לירות לעברם, בכוונה להמיתם. כתוצאה מהירי נפגע נור בחזהו והתמוטט בסמוך לפתח הבית, ואילו המנוח ולית החלו להימלט, בעוד העורר רודף אחריהם, כשהוא ממשיך לירות לעברם, בכוונה להמיתם, ואומר למנוח "תמות, תמות". המנוח ולית נפגעו מהירי שירה לעברם העורר; המנוח נפגע במותן, בגב ובטן ונפל תוך כדי הירי ולית נפגע בחזה, בירך שמאל ובשתי הזרועות והצליח להימלט מהמקום. בשלב זה חזר העורר אל נור, ששכב פצוע בסמוך לדלת הבית, כיוון את האקדח לעברו וניסה לירות לעברו פעם נוספת, בכוונה לגרום למותו, אולם מאחר שלא נותרו כדורים במחסנית האקדח, לא הצליח לעשות כן. כתוצאה מהירי נפגעו גם מוסטפא, שנפגע בשורש כף יד ימין ובשוק רגל ימין, וכן בן משפחה נוסף של העורר, קטין, ששהה באותה עת בחצר הבית, אשר נגרמו לו שפשופים שטחיים באמה. לאחר האירוע המתואר, התקשר העורר למשטרה, ודיווח על שארע. מותו של המנוח נקבע במקום, ואילו נור ולית פונו לבית החולים. לית טופל בבית החולים ושוחרר למחרת, ונור, נכון למועד הגשת כתב האישום, עדיין מורדם ומונשם, והוא משותק ברגליו.

3.

להשלמת התמונה, יצוין עתה כי האירוע צולם ברובו במצלמות האבטחה המוצבות בביתו של העורר, והסרטונים שצולמו הועברו לידי המשטרה (להלן: סרטוני האבטחה ) .

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, שהן, בין היתר, הודאתו של העורר כי ביצע את הירי, לטענתו מתוך הגנה עצמית. כן נטען כי מתקיימות בעניינו עילות מעצר מסוג של מסוכנות ושיבוש הליכי משפט לפי סעיפים 21(א)(1)(א) ו-(ב) לחוק המעצרים.

5.

לאחר ששמע את טענות הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 15.11.2017 על מעצרו של העורר על לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בתוך כך בחן בית המשפט את מסד הראיות, וקבע כי טענת העורר כי פעל בנסיבות העניין מתוך הגנה עצמית אינה מבוססת וסיכויי קבלתה קלושים. טענותיו של העורר כי היה שרוי בלחץ עובר לאירוע בשל סכסוך קודם, נדחו, תוך שנקבע כי לא הייתה לעורר כל הצדקה לנקיטת פעולה התקפית, שכן לאחר שיצאו האחים מביתו בלא כל איום פיזי לפגיעה מידית בעורר, והיה באפשרותו להסתגר בביתו, לנתק מגע עם האחים, ולפנות לרשויות במידת הצורך. בית המשפט ציין עוד כי לא עלתה כל טענה כי האחים תקפו את העורר או עמדו לתוקפו, וכן כי לעורר עמדו מגוון דרכי פעולה חלופיות על מנת להגן על עצמו מתקיפה שטרם החלה. בית המשפט הוסיף כי תנועות הירי שמבצע העורר לעברו של נור, כשזה האחרון שרוע על הרצפה ואינו מסכן את העורר, מצביעות על כוונת המתה ברורה מצידו של העורר. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אירוע הירי תוכנן מראש על ידי העורר, כפי שעולה מדבריו בשיחת טלפון שערך עובר לאירוע עם אחד משותפיו לעבודה, וכן מהעובדה כי החזיק על גופו את האקדח הטעון במהלך המפגש. בית המשפט קבע עוד כי גרסתו של העורר בחקירתו במשטרה הוגזמה על מנת לצבוע את מעשיו באור מקל, וגרסה זו אינה תואמת את העובדות כפי שאלו מצטיירות מסרטוני האבטחה. נוכח כל האמור, נקבע כי בידי המבקשת תשתית ראיות לכאורה לתמיכה באישומים המיוחסים לעורר, ואילו הטיעון בעניין תחולת סייג ההגנה העצמית ידון לגופו בהליך העיקרי. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי מעשיו של העורר מעידים על המסוכנות הרבה שנשקפת ממנו, שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.

טענות הצדדים

6.

בעררו טוען העורר כי בית המשפט המחוזי שגה עת שהורה על מעצרו עד לתום ההליכים מבלי שנבחנה כל חלופת מעצר בעניינו, וכן בכך שקבע מסמרות בעניינים עובדתיים ומשפטיים אשר יש לבררם בגדרי ההליך העיקרי. לשיטתו, בהחלטת המעצר לא ניתן משקל מספיק לאירועים שחווה העורר בטרם הגיעו האחים לביתו, וכן להשתלשלות העניינים מרגע שהגיעו האחים לביתו ועד שהוא פתח בירי. העורר טוען עוד כי בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי קביעות עובדתיות, ובפרט קביעתו באשר לתכנון הירי, שהן מעבר לנדרש בשלב זה לשם ביסוס ראיות לכאורה, ושאינן נלמדות מחומר הראיות שהוצג לפניו. לגרסת העורר, עוד בטרם האירוע הוא נמצא תחת לחץ מצד האחים בנוגע לתשלום, ובמהלך האירוע הושפע מלחץ זה ופעל באימפולסיביות, מה שלשיטתו מפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו. העורר מוסיף וטוען כי מדובר באירוע נקודתי, ומבקש להפנותו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר בגדרו תבחן האפשרות של חלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני.

7.

בדיון שנערך לפניי ביום 26.12.2017 הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה, והוא אינו חולק על עיקרי ההתרחשות העובדתית המתוארת, נוכח קיומם של סרטוני האבטחה. טענתו העיקרית של בא כוח העורר בדיון, שהיא, למעשה, גדר המחלוקת בערר זה, היא כי חומר הראיות, שעיקרו בסרטוני האבטחה, אינו מלמד כי מהעורר נשקפת מסוכנות המחייבת את מעצרו עד לתום ההליכים. לשיטתו, התנהגותו במהלך האירוע הייתה אימפולסיבית ונבעה מלחץ בו היה שרוי באותה עת, ומהסכנה אותה חש, מה שמפחית מן המסוכנות הנשקפת ממנו.

8.

המשיבה מנגד טענה כי יש לדחות את הערר. לשיטתה, התמונה העולה מצפייה בסרטוני האבטחה לא מתיישבת עם טענתו של העורר להגנה עצמית – העורר מתחיל בירי אף שהאחים יצאו מהבית בהסכמה וללא כל התלהמות, וממשיך בירי עד אשר נגמרת התחמושת באקדחו, ולבסוף חוזר העורר לכיוונו של נור על מנת לירות בו כדור נוסף, אף שהאחרון מוטל על הרצפה ולא נשקפת ממנו כל סכנה. המשיבה מוסיפה כי בחקירתו לאחר האירוע טען העורר כי היה ממשיך בירי אילולי אזלה התחמושת, ומצדיק את ביצוע העבירות בהגנה על משפחתו, מבלי להביע חרטה מלאה. כל אלו, לשיטת המשיבה, מלמדים על המסוכנות הנשקפת מהעורר. באופן נקודתי, ציינה המשיבה כי אינה סבורה כי קדם תכנון למעשיו של העורר והדבר לא נטען בכתב האישום או בפני בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו, האזנתי לטענות הצדדים בדיון וצפיתי בסרטוני האבטחה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

10.

כידוע, סעיף 21 לחוק המעצרים מציב שלושה תנאים מצטברים הנדרשים לשם החלטה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המתנהלים נגדו: ראשית, יש לבחון את קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הנטענת; שנית, יש לבחון האם, בנסיבות העניין קמה עילת מעצר; ושלישית, יש לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר.

11.

בענייננו, בית המשפט המחוזי עיין במסד הראיות וקבע כי בענייננו מתקיימות ראיות לכאורה בעוצמה הנדרשת בשלב דיוני זה. אף בא כוח העורר הסכים בדיון בפני לקיומן של ראיות לכאורה, אף כי הוא מעלה טענות באשר לאופן ניתוחן של הראיות, בפרט בכל הנוגע לתכנון שקדם לאירוע הירי והמניע לירי. עם זאת, בשל השלב הדיוני בו אנו נמצאים אין צרוך להידרש לטענות אלו של העורר. כבר נקבע בפסיקתנו כי "אין זה ראוי כי בית המשפט ייכנס לעובי הקורה יתר על המידה במסגרת הליך המעצר. כך, לא מחוסר רצון אלא מחוסר יכולת. בית המשפט לא שמע עדים, מומחים ועוד" (בש"פ 1276/17 מדינת ישראל נ' עאמר סלמאן (23.2.2017)). בנסיבות העניין, נוכח המסוכנת המובהקת העולה מהמעשים המיוחסים לעורר, ומאחר שהעורר מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אין מקום לקבוע מסמרות, בשלב זה, באשר לתחולתו של סייג ההגנה העצמית. בזהירות המתבקשת אומר, כי לעת הזאת המסכת הראייתית הלכאורית הקיימת מציבה בפני העורר משוכה גבוהה מעליה הוא מתקשה לדלג בשלב הדיוני הנוכחי.

12.

כאמור, גדר המחלוקת היא בשאלת המסוכנות הנשקפת מן העורר והיכולת לאיין אותה. העורר מבקש כי יופנה לשירות המבחן לשם בחינתה של חלופת מעצר. כפי שנפסק לא אחת, אין לעורר זכות קנויה לקבלת תסקיר מעצר בעניינו (בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת ישראל ( 15.1.2015), פסקה 10 (להלן: עניין יונס ) ). אמנם, תסקיר מעצר הינו כלי חשוב בבחינת חלופת מעצר (בש"פ 1660/15

מסעד נ' מדינת ישראל (16.3.2015) ), אולם במקום בו העבירה ונסיבות ביצועה מלמדות כי חלופת מעצר קונקרטית לא תסכון, אין טעם להורות על עריכת תסקיר שירות מבחן לבחינת חלופת מעצר (בש"פ 8832/13 פלוני נ' מדינת ישראל (5.1.2014) ; בש"פ 5864/17 מרים מנדלב נ' מדינת ישראל

(1.8.2017); עניין יונס ).

13.

בענייננו, לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי באשר למסוכנות הנשקפת מהעורר. אין צורך להכביר מילים לגבי חומרת העבירות אשר מיוחסות לעורר – רצח בכוונה תחילה, ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות ועבירות נשק. עבירות אלו, כל אחת שלעצמה, מקימה עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים, המצדיקה מעצר מאחורי סורג ובריח ואינה מאפשרת מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו (סעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים; בש"פ 6145/16 אבו חצירא נ' מדינת ישראל (15.9.2016), פסקה 15 ). בנסיבות העניין לא מתקיימים חריגים כאמור. התנהגותו של העורר במהלך האירוע מלמדת כי מדובר באדם משולח רסן, חסר יראה מפני החוק אשר נשקפת ממנו מסוכנות רבה. מצפייה בסרטוני האבטחה עולה בבירור כי העורר החזיק באקדח הטעון בצמוד לגופו והחליט, מיוזמתו, לירות באוויר לאחר שיצאו האחים מן הבית, עמדו עם הגב אליו, ולא היוו כל איום ממשי. גם לאחר שירה באוויר, כשנפנו האחים לעברו והתריסו ש"אם הוא גבר" שירה לעברם, לא נשקפה לו מהם כל סכנה שהצדיקה ירי של עשרה כדורים לעבר מרכז מסת הגוף של האחים ועל כך יעידו מיקומי פגיעות הירי.

לכך יש להוסיף את העובדה כי גם לאחר שביצע את הירי שפגע בנור, ובעוד לית והמנוח שועטים במורד המדרגות לכיוון דלת היציאה מהחצר, דלק אחריהם העורר תוך שהוא ממשיך בירי לכיוונם – ירי שהביא למותו של המנוח. גם אז, שהמנוח שרוע על המדרגות בלא תנועה, חוזר העורר לכיוונו של נור, המוטל ליד דלת הכניסה, ומבצע תנועות ירי מ"טווח אפס" לעבר ראשו, כשנור מנסה לגונן על ראשו באמצעות ידיו בחוסר אונים. מבלי להכריע בטענותיו של העורר בהקשר לגורמי הלחץ שהשפיעו עליו, ולהתססת האווירה על ידי האחים (ואף אם הייתי נכון לקבלן), יש בהתנהלותו במהלך האירוע כדי ללמד על נכונותו לפגוע בחיי אדם, ועל אופיו הבלתי צפוי, מה שמגביר אף יותר את המסוכנות הנשקפת ממנו, ומלמד על כך שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.

14.

סוף דבר, הערר נדחה. המשיב יוותר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.