בש"פ 6156/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יונתן אברהם) מיום 26.8.11 בתיק עמ"י 42224-08-11, בה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת דחלה-שרקאוי) מיום 26.8.11 בתיק מ"י 42012-08-11.

רקע

ב.

המבקש נעצר ביום 16.8.11 ונחקר בחשד לקשירת קשר לפשע, השתייכות להתאחדות בלתי מותרת ותמיכה בארגון טרור. מאז הוארך מעצרו מספר פעמים לצרכי חקירה. ביום 26.8.11 קבע בית משפט השלום, כי "קיימת תשתית ראייתית הקושרת את החשוד לחשדות המיוחסים לו". ברם, בית המשפט תמהּ מדוע פעולות חקירה אשר נזכרו בדיונים הקודמים (ופורטו בדוחות החסויים שהוגשו לבתי המשפט) טרם בוצעו, ומדוע קיומן של פעולות אחרות שציינה המשיבה (בדוח החסוי) מחייב מעצר בפועל. בסופו של דבר הורה בית המשפט על שחרור המבקש למעצר בית בתנאים מגבילים. ערר שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל בו ביום. בהחלטתו נדרש בית המשפט המחוזי בהרחבה לפעולות החקירה שנערכו בעניינו של המבקש ושל אחרים, ולפעולות שבכוונת גורמי החקירה לערוך; כן הוזכר, כי חלק מהמעורבים בפרשייה "עדיין מהלכים חופשי", ונקבע כי קיים חשש אמיתי לשיבוש אשר לא ניתן לאיינו בחלופה שנקבעה. סוף דבר נקבע, כי "אין מנוס מהמשך ביצוע החקירה כאשר המשיב מצוי במעצר". בחתימת הדברים קבע בית המשפט (יתכן שבלי משים), "זכות ערר לבית המשפט העליון".

ג.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנינו. מטבע הדברים, מידת יכולתה של ההגנה לטעון כלפי פעולות החקירה הנזכרות בדוחות שהוגשו לבתי המשפט, ולגבי האפשרות לערכן בתנאי מעצר בית, מוגבלת; ולמעשה מתמקדת הבקשה בטיעון כוללני וגורף נגד המשך המעצר (בפרט על רקע העובדה, שהמבקש היה מנוע מלפגוש את בא כוחו עד ליום 25.8.11). עם קבלת הבקשה ביקשתי כי יועבר לעיוני החומר החסוי שהונח בפני בית המשפט המחוזי, וכך נעשה. לאחר העיון בחומר אין בידי להיעתר למבוקש.

דיון והכרעה

ד.

כידוע בעקבות תיקון מספר 8 (מיום 27.3.11) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 נדרשת כיום רשות כדי לערור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בערר על מעצר אשר נדון לפני כן בבית משפט השלום. תחת הזכות לערור (שאמנם נוסחה בלשון "רשאים") בסעיף 53(א) עובר לתיקון - זכות אשר היתה חריג לכלל המקובל לגבי השגה בגלגול נוסף (ראו סעיף 41 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984) - באה ההוראה הבאה:

"(1)

על החלטת בית המשפט המחוזי בערר לפי סעיף קטן (א) רשאי כל אחד מהמפורטים באותו סעיף קטן לפנות בבקשה למתן רשות לערור לפני בית המשפט העליון;

(2)

בית המשפט העליון ידון בבקשה בשופט

יחיד, ואולם רשאי בית המשפט העליון לדחות את הבקשה על הסף, בלא דיון בנוכחות הצדדים; ניתנה רשות לערור כאמור, ידון בו בית המשפט העליון בשופט יחיד ורשאי הוא לדון בבקשת רשות ערר כאילו היתה ערר".

ברי מלשון הסעיף, כמו גם מדברי ההסבר ( הצעות חוק הממשלה תש"ע, עמוד 1328; לסקירת ההיסטוריה החקיקתית ראו עמוד 1329), כי הכוונה היא ליתן בידי בית המשפט העליון , ובידו בלבד, את הסמכות ליתן רשות ערעור ולחלופין דחיה על הסף. עניין זה כבר נקבע בעניין פלוני מפי השופט גרוניס:

"אין לקבל את הטענה, כי בית המשפט המחוזי רשאי ליתן רשות ערר לגבי החלטה שלו המתקבלת בגדר ערר הנדון בפניו לפי סעיף 53 לחוק. הוראות תיקון מס' 8 בעניין זה הינן ברורות. המוסמך ליתן רשות להגשת ערר הוא בית המשפט העליון בלבד ולא בית המשפט המחוזי המכריע בערר. ההסדר שבסעיף 53 המתוקן לחוק גובר על ההוראה הכללית שבסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. יש לדייק: סעיף 41(ב) מקנה סמכות לבית המשפט המחוזי ליתן רשות ערעור רק אם ניתן על ידו 'פסק דין' בערעור המתברר בפניו. כמו כן, אף המטרה של תיקון 8 לחוק אינה מתיישבת עם קביעה לפיה מוסמך בית המשפט המחוזי ליתן רשות ערר" (בש"פ 5761/11 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) פסקה 2(א)).

על כן במקרה דנא, בכל הכבוד, לא היה מתן רשות הערעור בסמכות בית המשפט קמא.

ה.

שנית, ציינתי לאחרונה בתיק אחר, "כי מן הבקשה ומחומר נוסף שבתיק ניתן ללמוד כי טרם הופנם תיקון מס' 8... הדבר מחייב - כמסתבר - 'שינוי תקליטון (דיסקט)' אצל סניגורים פליליים, ואיני מדבר דווקא בתיק זה" (בש"פ 6115/11 רגבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). רשות ערר נשקלת רק במקרים חריגים , והיא לא נועדה לביקורת שיפוטית בגלגול שלישי בשאלה אם פעולות חקירה מסוימות - המוצגות בדוחות חסויים לעיני בית המשפט בלבד - בנסיבותיה של חקירת פרשיה קונקרטית, חייבות להיערך בתנאי מעצר. בפרט כך, שעה שגם החלטות הערכאות הקודמות אינן מתייחסות לשאלה משפטית בעל השלכות כלליות.

ו.

שלישית, לגופם של דברים עיינתי, כאמור, בחומר החסוי המפורט שעמד בפני שני בתי המשפט הקודמים, וסבורני כי לגופו של דבר צדק בית המשפט המחוזי. המדובר בחקירה בטחונית משמעותית, שבשלב זה איני רואה להיכנס לפרטיה, והכוללת בנוסף למבקש אנשים נוספים, ואשר בנסיבות יש מקום לעריכתה כשהמבקש במעצר. יש לקוות כי ייעשה כל מאמץ לסיימה בהקדם. אשר על כן איני נעתר לבקשה.

ז.

לאחר שנכתבה החלטה זו ובטרם נחתמה הגיעתני בקשת רשות ערר חדשה, מפורטת יותר. עיינתי בה ולא ראיתי מקום לשנות מן ההחלטה.