פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5761/11
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
העורר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז בעת"מ 50224-07-11 מיום 4.8.11 שניתנה ע"י כב' השופטת ו'
מרוז
בשם העורר:
עו"ד צדוק חוגי
החלטה
1.
איני רואה כל יסוד ליתן רשות ערר. די בכך שהדיון בעניין המעצר טרם הושלם בבית משפט השלום, שם קבוע דיון ליום 11.8.11. גם לגופם של דברים לא מצאתי סיבה ליתן רשות ערר ככל שמדובר בטענות נגד התשתית הראייתית ועילת מעצר, וכך אף לגבי הטענות בעניין היעדר סמכות מקומית.
2.
אעיר שתי הערות נוספות:
א.
הסוגיה של חוקתיות תיקון מס' 8 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן – החוק), שנתקבל בשנה זו, עלתה בהליכים אחרים התלויים בבית משפט זה (בג"ץ 2442/11 ובש"פ 4002/11). אין כל סיבה ליתן רשות ערר לצורך חזרה על טענות שכבר הועלו.
ב.
אין לקבל את הטענה, כי בית המשפט המחוזי רשאי ליתן רשות ערר לגבי החלטה שלו המתקבלת בגדר ערר הנדון בפניו לפי סעיף 53 לחוק. הוראות תיקון מס' 8 בעניין זה הינן ברורות. המוסמך ליתן רשות להגשת ערר הוא בית המשפט העליון בלבד ולא בית המשפט המחוזי המכריע בערר. ההסדר שבסעיף 53 המתוקן לחוק גובר על ההוראה הכללית שבסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. יש לדייק: סעיף 41(ב) מקנה סמכות לבית המשפט המחוזי ליתן רשות ערעור רק אם ניתן על ידו "פסק דין" בערעור המתברר בפניו. כמו כן, אף המטרה של תיקון 8 לחוק אינה מתיישבת עם קביעה לפיה מוסמך בית המשפט המחוזי ליתן רשות ערר.
3.
בקשת רשות הערר נדחית איפוא בלא צורך בתשובה ובלא דיון.
ניתנה היום, ז' באב תשע"א (7.8.11).
ש ו פ ט