בש"פ 6160/15 שמואל אברהם נ. מדינת ישראל

זו הוגש הערעור דנא.

הערעור דנא

4.

בערעורו חזר המערער על עיקרי טענותיו בבית משפט קמא, והדגיש כי יש להחיל בענייננו את האמור בסעיף 68(ב)(4) לחוק בתי המשפט, לפיו ניתן לקיים דיון בבית משפט בדלתיים סגורות לשם הגנה על עניינו של קטין. כמו כן, הפנה המערער לבש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל (1.8.2004) (להלן: עניין תורג'מן ) בו נקבע כי תגובות חבריה ללימודים של בתו בת ה-13 של העורר באותה פרשה, שהיה חשוד בביצוע עבירות מין, יחשבו ל"נזק חמור". לטענת המערער, כך יש לקבוע גם בענייננו, בייחוד נוכח חוות הדעת הפסיכולוגית המצביעה על מצב של "גולגולת דקה" אצל הקטין במקרה שלפנינו. עוד נטען, כי העניין הציבורי בפרסום שמו של המערער אינו גבוה בנסיבות המקרה, וכי באיזון בין האינטרסים המתחרים יש להעדיף את ההגנה על עניינו של הקטין.

5.

בדיון בערעור טען בא-כוח המערער כי, להבנתו, במקרה אחר שנדון לאחרונה, הורה בית משפט זה על עריכת תסקיר על-ידי שירותי הרווחה כדי שיוערך הנזק שייגרם לקטין, אשר אביו הואשם בעבירות מין, לו יפורסם שמו של האב ברבים. בא-כוח המערער הבהיר כי ההחלטה האמורה אינה בידיו, משום שפרסומה נאסר והיא לא מצויה במאגרים, וכי הוא יכול למסור רק את מספר ההליך.

לאחר הדיון הוריתי על המצאת פסק הדין האמור, שפרסומו נאסר, לבאי כוח הצדדים (מדובר בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן בבש"פ 461/13 מיום 11.2.2013 (להלן: עניין פלוני )), ועל השלמת טיעון בכתב נוכח האמור בפסק דין זה. יודגש, כי עיון בפסק הדין הנ"ל מצביע על כך שאין במסירתו לבאי כוח הצדדים דנא כדי לחשוף פרטים לגבי זהות המעורבים בעניין פלוני . בעניין פלוני המדינה היתה זו שערערה לבית משפט זה לאחר שבית המשפט המחוזי אסר פרסומם של פרטים מזהים לגבי נאשם שהוגש נגדו כתב אישום שכלל למעלה משלושים אישומים ושייחס לו ביצוע עבירות מין

בעשרות קטינות , נוכח החשש שלפרסום תהיה השלכה קשה על בנו של פלוני . לאחר שבית המשפט העליון סבר שאין בידו די נתונים להכריע בשאלת מידת הנזק שעלול להיגרם לבנו של פלוני כתוצאה מהפרסום, נפסק, כי יוכן תסקיר של עובדת סוציאלית מחוזית בעניינו של הבן מכוח סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955 , והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לאחר קבלת התסקיר.

בהשלמת הטיעון טען המערער כי מהחומר שהועבר לעיונו עולה כי האישומים המיוחסים למשיב בעניין פלוני היו חמורים באופן ניכר מהאישומים המיוחסים למערער, כך שהיה אינטרס ציבורי רב יותר בפרסום. עוד נטען, כי לאחר שהוגש התסקיר בעניין בנו של פלוני החליט בית המשפט לאסור את פרסום שמו של האב. נטען כי שני הקטינים הם בגיל דומה (בני 8-7), וכי הנזק הפוטנציאלי הצפוי להם דומה אף הוא. משכך, נטען, יש להורות בענייננו על איסור פרסום שמו של המערער, בהתבסס על חוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה, או לחלופין, להורות על השבת התיק לבית משפט קמא על-מנת שייערך תסקיר בעניינו של הקטין, בנו של המערער, על-ידי שירותי הרווחה.

עמדת המדינה

6.

בא-כוח המדינה טען כי על-אף הקושי הרב הכרוך בהחלטה אשר תביא לפגיעה במשפחתו של נאשם בעבירות מין, הכלל הוא כי הפרסום ייאסר במקרים חריגים בלבד. נטען כי האמור בחוות הדעת הפסיכולוגית שהגיש המערער אינו מעיד על נסיבות מיוחדות או חריגות. הודגש כי קבלת עמדת המערער תוביל להיפוך ההלכה הקיימת ולפתיחת פתח רחב לאיסור פרסום שמות הנאשמים במקרים רבים אחרים, תוך פגיעה ממשית באינטרסים הנוגדים.

באשר להחלטה בעניין פלוני , נטען בשם המדינה, כי נסיבות אותו מקרה היו שונות באופן מהותי מהנסיבות בעניינו של המערער. בעיקר, כך נטען, מצבו הנפשי של בנו הקטין של פלוני היה חמור באופן ניכר ממצב בנו של המערער, וכך גם החשש מפני הנזק שיגרם לו כתוצאה מהפרסום. כך, בעניין בנו של פלוני התקבלה חוות דעת ממנה עלה, בין היתר, חשש אבדני ממשי מצד הקטין ופגיעה חברתית מוכחת וקשה שהביאה לנידויו של הקטין ואף להעברתו לבית ספר אחר ביישוב אחר על-פי החלטה של משרד החינוך. בשל כך, התעורר החשש שפרסום שמו של פלוני יחייב העברה נוספת של בנו לבית ספר אחר. בנוסף, בעניין פלוני , היה מדובר בקטין בעל קשיים נפשיים ניכרים שבעטיים היה מטופל על-ידי פסיכולוג ופסיכיאטר עוד טרם האירועים הפליליים, והיה חשש ממשי להחמרה משמעותית במצבו כתוצאה מהפרסום. משכך, נטען כי קיימת הבחנה ברורה בין המקרה הנדון לבין עניינו של פלוני באופן שמצדיק ואף מחייב הכרעה שונה.

בא-כוח המדינה ציין כי לא עלה בידיו לקבל את חוות הדעת המקורית בעניינו של הקטין בעניין פלוני , אלא את חוות הדעת המשלימה בלבד (אותה גם צירף לעיון בית המשפט), ועל כן טענותיו המתייחסות לחוות הדעת הראשונה מתבססות בחלקן על דברי הפרקליטה שטיפלה באותו תיק.

דיון והכרעה

7.

כידוע, אחד מעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית הוא עיקרון פומביות הדיון, המעוגן הן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה והן בסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט. עיקרון זה נסוג במקרים חריגים בלבד, כשקיימים אינטרסים נוגדים בעלי משקל, המנויים בעיקרם בסעיפים 68(ב) ו-70 לחוק בתי המשפט. על-פי סעיף 68(ב)(4) לחוק בתי המשפט, בית המשפט רשאי להורות כי הדיון יתקיים "בדלתיים סגורות", בין היתר, לשם הגנה על עניינו של קטין. כאמור, לטענת המערער, יש להחיל חריג זה גם בעניינו, ולקיים את הדיון "בדלתיים סגורות", מה שממילא יחייב איסור פרסום שמו (סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט), על-מנת להגן על הקטין מפני נזק שייגרם לו מפרסום כאמור. לחלופין, טען המערער כי ניתן להחיל בעניינו גם את הוראת סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט, לפיה בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור, ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על-פני העניין הציבורי שבפרסום. יצוין, כי סעיף זה אינו מתייחס לנאשם, אלא לחשוד, והובא על-ידי בית משפט קמא רק לצורך ביסוס ההנמקה שלפיה אם במצב הנדון לא היה מקום לאסור פרסומו של חשוד, קל וחומר שאין מקום לאסור פרסום שמו של נאשם.

8.

טענת המערער מובנת וברורה. יש להניח שפרסום שמו כמי שנאשם בביצוע עבירות מין יוביל לפגיעה בהיבטים שונים בבני-משפחתו – ובראש וראשונה בבנו הקטין, שבית המשפט מצווה לשמור ככל שניתן על שלומו ורווחתו. איני מקל בכך ראש כלל. בנו הקטין של המערער ורעייתו (כמו גם הוריו, אחיו ושאר הקרובים לו) אינם מעורבים במעשים המיוחסים לו, ועתה עליהם להתמודד עם שלל המשמעויות הכרוכות בהעמדתו של המערער לדין. לדאבון הלב, זה מצבם של בני משפחתם של נאשמים באשר הם, ובמיוחד של מי שהואשמו בעבירות מין. ואמנם, לו היה נאסר פרסום שמו של המערער כמי שנאשם בעבירות המיוחסות לו, אפשר והדבר היה מקל במידה מסוימת על התמודדות בני משפחתו, ובהם בנו הקטין, עם המצב המשברי והקשה אליו נקלעו על לא עוול בכפם. עם זאת, ועל כך עמד גם בית משפט קמא, קיימת חשיבות רבה לפרסום שמם של נאשמים (ולעתים קרובות – גם של חשודים) בעבירות מין, הן על-מנת לאפשר לנפגעים נוספים (ככל שיש כאלה) להגיש תלונה נגד הנאשם או החשוד, והן על-מנת להזהיר את הציבור מפגיעות עתידיות אפשריות (ראו: עניין תורג'מן בפסקה 24). אין להמעיט בחשיבותם של אינטרסים אלה על-אף שהם אינם מגנים על אדם קונקרטי עליו ניתן להצביע כמי שכבר נפגע או כנפגע פוטנציאלי. ההגנה על הציבור מפני פגיעה עתידית ("יידע הציבור וייזהר") ומתן האפשרות לנפגעים נוספים "להציף" את פגיעתם ולדווח עליה, הם בבחינת "פיקוח נפש" ממש, ומשכך נקבע לא אחת בפסיקה כי איסור פרסום שמם של חשודים הוא חריג שבחריג (ראו: בש"פ 8102/10 מנדל נ' מדינת ישראל (4.11.2010) בפסקה 5). כלל זה מתחזק בנסיבות המקרה הנדון, כשאנו מצויים לאחר הגשת כתב האישום, והמערער כבר אינו בגדר "חשוד" בלבד, וכן כשנראה כי נוכח התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת להוכחת כתב האישום, לא צפויות התפתחויות מפתיעות, והמדינה צועדת לכאורה על קרקע בטוחה, כפי שאף ציין בית משפט קמא.

9.

לכל האמור יש להוסיף כי מעיון בחוות הדעת הפסיכולוגית ומהשוואה בינה לבין התסקיר המשלים שהוגש בעניינו של פלוני , לא התרשמתי כי המקרה שבפני מצדיק סטייה מהכלל האמור. אזכיר, כי בעניינו של פלוני , שלא כבענייננו, תהליך חשיפת בנו הקטין של פלוני להאשמות כלפי אביו הושלם לפני בקשת התסקיר, והוביל לרגרסיה קשה בתפקודו. כמו כן, הודגש בתסקיר בעניין בנו של פלוני כי קיימת אפשרות שהוא נפגע בצורה טראומטית (כנראה הכוונה לפגיעה על-ידי אביו), וכי פרסום העבירות המיוחסות לאביו עלול להיות בבחינת מכה קשה ביותר שתזיק לו בצורה בלתי הפיכה חברתית ונפשית, עד כדי חשש כי כוחותיו לא יעמדו לו. נוכח דברים חריפים אלו והנסיבות הייחודיות בעניינו של בנו של פלוני , איני סבור כי יש לגזור גזירה שווה לענייננו. במקרה דנא, על-אף ההשלכות הלא פשוטות שעלולות להיות לפרסום, אין מדובר בנזק "חמור" העולה על הנזק "הרגיל" שעלול להיגרם לבנו הקטין של נאשם כתוצאה מפרסום שמו של אביו כמי שהועמד לדין בעבירות מין. לפיכך, גם על-פי אמות המידה הנוהגות בעניינם של חשודים לא היה מקום לאיסור פרסום (עניין תורג'מן ), וכשמדובר בנאשם - אף מקל וחומר.

10.

[חסוי].

11.

נוכח האמור לעיל, הערעור נדחה, ואני מתיר את פרסום שמו של המערער

החל מיום 17.11.2015 , שעד מועד זה יעמוד בתקפו צו איסור הפרסום, כמו גם איסור פרסומה של החלטה זו, כדי לאפשר למשפחה להיערך כראוי לפרסום ולהכין את הקטין לקראתו. אמליץ בכל פה למערער ולאשתו לפעול בהתאם להמלצה בחוות הדעת הפסיכולוגית ולפנות לפסיכולוג ילדים לצורך ייעוץ וטיפול עוד טרם הפרסום. פנייה לגורמים המקצועיים לאלתר וקבלת תמיכה והכוונה לחשיפת הקטין לאישומים כלפי אביו טרם הפרסום יוכלו, יש לקוות, לעזור לו להתמודד עם הקשיים הצפויים לו.

12.

אוסר פרסום החלטה זו עד ליום 17.11.2015. ממועד זה, במקביל לפרסום שם המערער, ניתן לפרסם את ההחלטה, למעט פסקה 10 לעיל, הכוללת מידע בעניין הקטין שנאסר לפרסמו. למען הסר ספק – אוסר פרסום התסקיר המשלים שניתן בעניין

פלוני ושצורף לתגובתה המשלימה של המשיבה, הנתון לעיונו של בית המשפט בלבד.