בש"פ 6208/10 ארמונד רביבו נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת חיימוביץ) מיום 16.8.10 בתיק עמ"ת 23303-08-10, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בקרית גת (השופט באומגרט) מיום 11.8.10 בתיק מ"ת 41681-06-10 לעצור את העורר עד תום ההליכים.

רקע

ב.

נגד העורר, יליד 1980, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה (סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) והפרעת שוטר במילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק). כנטען בכתב האישום, תקף העורר את המתלונן, נהג מונית שבאותה עת הסיע את העורר, אך סירב להמשיך בנסיעה משהבין כי לעורר אין כסף לתשלום דמי הנסיעה, ואף איים להזעיק את המשטרה. העורר, בעודו בגילופין, הכה בפני המתלונן במכות אגרוף ושבר על ראשו כוס זכוכית, בגרמו לו פגיעות חמורות – שבר בעצמות האף, שטף דם מאפו, שפשופים בעפעפיים ובמצח וחתך בעפעף. וכשנמלט המתלונן מן הרכב, רדף אחריו העורר. כששוטר שהוזעק למקום צעק לעורר שיעצור ורדף אחריו, ברח ממנו העורר.

ג.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, זו התקבלה על ידי בית משפט השלום. נאמר, כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, וכי מדובר במעשים חמורים. הוסף, כי לעורר עבר פלילי הכולל עבירות אלימות, וריצוי עונש מאסר (אציין כי מאסר בעובדות שירות). נאמר עוד, כי תסקיר שירות המבחן מצביע על התמכרות לאלכוהול, וכי העורר לא גילה רצון או תובנה לעניין גמילתו. בתסקיר הומלץ על שחרור לחלופת מעצר בבית אחותו בבאר שבע, אולם נוכח עברו הפלילי של העורר ואופי העבירות המיוחסות לו, הוחלט כי אין די בחלופה כדי לאיין את מסוכנותו.

ד.

על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי, ועררו נדחה. נאמר, כי הזמנת התסקיר לא היתה לשווא, כטענת ההגנה, אלא באה לפרוש בפני בית המשפט תמונה כוללת יותר באשר לעורר. כך נמסר בתסקיר, בין היתר, כי בשנת 2007 עמד העורר בקשר עם שירות המבחן במסגרת צו מבחן שהוטל עליו בתיק אחר, אך השתתפותו בקבוצה לא היתה סדירה וכללה היעדרויות, והוא אף התקשה במילוי עבודות השירות שנגזרו עליו. על כן נאמר, כי לעורר ניתנה הזדמנות לטפל בהתמכרותו, אך הוא לא ניצל אותה וביצע עבירת אלימות חמורה בהשפעת האלכוהול. לבסוף נאמר, שאין החלופה יכולה לאיין את מסוכנותו, ועל כן יש להותירו במעצר עד תום ההליכים.

הערר והדיון

ה.

בערר מתבקש שחרור העורר לחלופת המעצר שהוצעה. נאמר, כי העורר שהה בחלופה זו בעבר משך 12 חודשים, ועמד בכל התנאים ללא הפרות, וכי עתה מוצע להוסיף על כך איזוק אלקטרוני ופיקוח של שירות המבחן. הודגש הריחוק הגיאוגרפי של החלופה ממגורי המתלונן. נאמר, כי תסקיר המבחן כלל גם אמירות חיוביות בנוגע לעורר, ובהן כי לא היה מעורב בפלילים זמן רב, והתאמץ לנהל אורח חיים נורמטיבי.

ו.

בדיון טען עו"ד שקלובסקי לעורר כל הניתן, והטעים כי הערכאות התעלמו מהחלופה, שהוכיחה עצמה כאמור; ההרשעות הקודמות, כך נאמר, אינן עבר מכביד, וחלופות ניתנות במקרים חמורים יותר.

ז.

עו"ד שגב טענה מטעם המדינה, כי העורר פעל באלימות חמורה על רקע שתיית אלכוהול, ובעבר לא עמד בהוראת שירות המבחן; ואחות העורר, המוצעת לחלופה, אינה מפנימה את המסוכנות שבעורר.

הכרעה

ח.

עיינתי בתסקיר המפורט של שירות המבחן. תואר רקע משפחתי ואישי לא פשוט של העורר, לרבות שימוש בעבר בסמים, ובתקופה האחרונה באלכוהול. העורר לא עבד בשנה האחרונה לאחר שהתקשה להתמיד בעבודה. בתקופה הקודמת (2007) השתתף העורר בקבוצה טיפולית לעניין סמים, אך לא עשה כן באורח סדיר וכנדרש. נאמר, כי קיימת רמת סיכון בהתנהגות העורר, אך יש התייחסות כנה למצבו הנוכחי ומודעות מסוימת ורצון לטיפול לעניין הרגלי השתיה. הומלץ על חלופה בבית אחות העורר בבאר שבע, ששימשה גם בעבר כחלופה ושירות המבחן ראה אותה כסמכותית. כיון שמדובר במפקחת יחידה, הומלץ גם על איזוק אלקטרוני וכן על פיקוח מעצר.

ט.

כן עיינתי ברישום הפלילי של העורר, שעמד פעמיים לפני בתי משפט, לאחרונה (בערעור בבית משפט זה) ב-2006, בשתיהן בעבירות אלימות. בפעם השניה ניתנה לו בבית משפט זה הזדמנות כשעונשו הופחת לשישה חודשי עבודות שירות (אשר כנראה התקשה בביצוען הסדיר, לפי התסקיר).

י.

יצוין כי בבית המשפט המחוזי טען הסניגור המלומד, שלא היה מקום להזמין תסקיר ולפתח ציפיות בלב העורר, אם לא סבר בית המשפט כי יש מקום לשחרור חרף עבר פלילי וחומרת העבירה, אשר כבר היו לנגד עיניו. לטעמי צדק בית המשפט המחוזי באמרו, כי להבדיל ממקרים מובהקים שבהם ברור כי אין כל מקום לשחרור לחלופה, הנה במקרי גבול, שעה שלבית המשפט אין כל המידע הנחוץ, נכון להפנות את הנאשם לשירות המבחן; וכמובן, אם אין ההמלצה נראית לבית המשפט סבירה, בידו שלא לקבלה. אוסיף לעניין זה : גם בהכרת העומס המוטל על שירותי המבחן, סבורני כי חשיבות עבודתם לבתי המשפט אין לה ערוך; ומקום שנשללת חרותו של אדם, נוכח עבירות שעבר (או עבירות לכאורה במקרה מעצר), יש חשיבות לתמונה מלאה של העומד בפני כס המשפט. אין בכך כדי לכבול את ידי בית המשפט בהכרעתו, שהרי עליו האחריות.

יא.

בנידון דידן סבורני לאחר העיון, כי אין מקום להתערב בהכרעתם של בתי המשפט הקודמים, ולעת הזאת איני רואה מקום לשחרור לחלופה. אמנם, עבירתו האחרונה של העורר היתה לפני מספר שנים, אך מסוכנותו העולה מן העבירה, מן השתיה ומעברו מצדיקה מעצר; שונות הנסיבות מבש"פ 7960/06 מיכאלשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שביקש הסניגור המלומד להסתייע בו, הן מבחינת אורח החיים הנורמטיבי שהיה לעורר שם, והן מבחינת העבר הפלילי (ששם היה מינורי). אוסיף, עם זאת, את שני אלה: הרצוי ביותר, בודאי בנסיבות של מעצר מאחורי סורג ובריח, הוא סיום מהיר של המשפט – ולא בשמים היא לכאורה בתיק זה. בנוסף, אם לא יסתייע הסיום במהרה, חרף הצפייה, ככל שהתנהגותו של העורר במעצר תהא ראויה, יוכל כחלוף הזמן לפנות לעיון מחדש.

יב.

איני נעתר איפוא לערר.