בש"פ 621/10 אדם דפס נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 05.01.2010 (כב' השופטת טלי חיימוביץ), בב"ש 20023/10 בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים ובכך קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט

השלום בבאר שבע מיום 3.1.2010 9. (כב' השופט אלון אינפלד) בב"ש 2099/10.

1.

כנגד העורר ואדם נוסף הוגש ל בית משפט השלום כתב אישום המייחס להם שורה של עבירות הנובעות ממעשה אחד: פריצה לרכב בכוונה לגנוב; חבלה במזיד ברכב; גניבה; החזקת נכס חשוד כגנוב - עבירות לפי סעיפים 413(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); סעיף 413 לחוק; סעיף 384 לחוק.

ע ל פי עובדות כתב האישום, בתאריך 14.09.09 בשעה 00:55 לערך, פרצו העורר והנאשם השני לרכב מסוג מזדה, באמצעות ניפוץ החלון השמאלי האחורי של הרכב, בכוונה לבצע גניבה, ובכך גרמו נזק לרכב. העורר ושותפו גנבו מהרכב טלפון צעצוע, בגדי ילדים, ושקית שהכילה מסמכים וניירות אישיים של בעלת הרכב, מטען פלאפון ומוצרי איפור. לאחר מכן, ברחו העורר והשותף מהמקום, שוטר שהבחין בהם

קרא להם לעצור, ושוטר אחר הבחין כי הנאשם הנוסף משליך שקית שנתפסה. כן נתפס ברשותו של העורר כרטיס אשראי החשוד כגנוב.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטתו מיום 22.09.09 מצא בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר וכי קמה עילת מעצר. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי לעורר שתי הרשעות קודמות, הכוללות 15 תיקים של עבירות רכוש, אלימות, בריחה ממשמורת חוקית והפרת הוראה חוקית, וכי העורר ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל, שהאחרון בהם הסתיים בחודש מאי 2009. העבירות המיוחסות לעורר במקרה דנן בוצעו כאשר תלוי ועומד נגדו תיק בגין איומים ואלימות כלפי סוהר, וגם במהלך מעצרו הנוכחי, נטען כי נקט באלימות כלפי אנשי יחידת נחשון במהלך מעצרו הנוכחי. בית משפט השלום בחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר, אך מצא כי אין בה די נוכח מסקנות תסקיר המבחן ועברו הפלילי של העורר. עם זאת, בית המשפט השאיר את הדלת פתוחה בפני העורר אם תוצע חלופת מעצר טובה יותר. בעקבות בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב, קבע בית משפט שלום בהחלטתו מיום 03.01.2010 כי יש בחלוף הזמן בו שהה העורר במעצר כדי להרתיעו, וכי המפקחים שהוצגו בפניו -

אביו של העורר וקרובת משפחתה בת 24 ואם לילדה בת כשנתיים - הותירו רושם חיובי. בהתאם לכך החליט בית משפט השלום לשחרר את העורר למעצר בית מלא בשילוב איזוק אלקטרוני.

3.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר ל בית המשפט המחוזי, שקיבל את הערר בהחלטתו מיום 05.01.2010. בית המשפט מצא כי המסוכנות הנשקפת מהעורר הינה גבוהה, לא בשל טיב עבירת הרכוש המיוחסת לו, אלא בשל עברו הפלילי וחזרתו המהירה לפשע מיד לאחר שחרורו ממאסרו האחרון, וכן בשל מרכיבי אישיותו של העורר,

אשר מתקשה לקבל גבולות. לאור העובדה שאין זה המאסר הראשון של העורר, השיקול כי חלוף הזמן במעצר מהווה גורם הרתעה מאבד מעוקצו. כן נקבע בהחלטה, כי הטלת תפקיד הפיקוח על אישה צעירה, כאשר אביו של העורר נעדר

במרבית שעות היום, אינה חלופה הולמת שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

4.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסב הערר שבפני. העורר זנח טענותיו במישור הראיות לכאורה ועילת המעצר, והתמקד בחלופת המעצר. כן טען להפליה בין הנאשמים, בכך

שהנאשם השני בכתב האישום שוחרר למעצר בית, למרות שהפר מספר פעמים את חלופת המעצר.

5.

כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, בעבירת רכוש עסקינן, אף לא ברף הגבוה. עם זאת, בבוא בית המשפט

לבחון את מסוכנותו של הנאשם, עליו לבחון את מכלול הנתונים, ובעיקר, אם הנאשם הוא "שור מועד" בתחום עבירות הרכוש, שקשה פגיעתם של עבריינים מעין אלו בביטחונו של הציבור (ראו בש"פ 45/10 מסארווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.1.10)).

6.

במצב הדברים הרגיל, ספק אם היה מקום לקבלת הערר. זאת, במיוחד נוכח עברו הפלילי של העורר, שעל אף היותו כבן 19 בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, כבר הספיק לצבור לחובתו מספר נכבד של אישומים עוד בתקופת נערותו ואף הספיק לרצות עונשי מאסר בפועל. העורר הביע בפניי את הבנתו כי "הגיעה עת שינוי", וזו הפעם הפנים את מצבו והוא מבקש הזדמנות לתקן את דרכיו בהיותו בחור צעיר הנמצא רק בראשית דרכו. אכן, יש לקוות כי העורר יתקן אורחותיו וגם שירות המבחן סבר כי יש מקום לחיזוק המוטיבציה שהעורר מבטא לעריכת שינוי בחייו. עם זאת, הצהרות מעין אלה של העורר, הנשמעות תדיר בבתי המשפט, יש לקבל בערבון מוגבל ועם יותר מקב חומטין, ולא בשל כך החלטתי לקבל את הערר.

7.

עמדו בפניי תסקירי המבחן העוסקים בחלופות המעצר ובהתאמתם של הערבים המוצעים: אביו של העורר וקרובת משפחתו. בתסקירים נאמר כי הערבים מבינים את מהות הפיקוח הנדרש מהם ושירות המבחן התרשם מנכונותם

לסייע לעורר. העורר הוא בן למשפחה נורמטיבית, ויש ליתן משקל לאמינותם של הוריו, שבעבר דיווחו למשטרה כאשר הפר הוראה חוקית. יש ליתן משקל גם להתרשמותו הבלתי אמצעית של בית משפט השלום מהעורר ומהערבים המוצעים, שהותירו בו רושם אסרטיבי וחיובי. מהפרוטוקולים ב בית משפט השלום עולה כי כב' השופט אינפלד לא חסך זמן ומאמץ בעניינו של העורר, עד שנחה דעתו מהחלופה המוצעת.

8.

לכך יש להוסיף את חלוף הזמן, שלעיתים יש בו כדי לשנות את נקודת האיזון בין מסוכנות הנאשם לבין זכות החירות (ראו בש"פ 480/02 קזלקופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.01.2002)). במקרה דנן, העורר עצור כבר כארבעה חודשים, שמיעת הראיות נקבעה ליום 14.3.10 וליום 21.4.10, כך שהעורר צפוי לשהות במעצר כחצי שנה טרם תחילת הדיון בתיק העיקרי.

בכל אלו יש כדי להטות את הכף לטובת חירותו של הנאשם.

9.

סופו של דבר, שאני מורה על קבלת הערר במובן זה שהחלטת בית משפט השלום מיום 3.1.2010 תוחזר על כנה והעורר ישוחרר לחלופת מעצר על פי התנאים כפי שנקבעו על ידי בית המשפט השלום בהחלטתו הנ"ל כלהלן:

- העורר ימצא במעצר בית מלא בבית הגב' אביטן אלינור ברח' רוגוזין 53/20 באשדוד.

- העורר יפקיד סך של 5,000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור וכתנאי לשחרור.

- העורר יחתום על ערבות עצמית על סך של 15,000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור.

- תחתם ערבות צד ג' על סך 15,000 ש"ח על ידי שני הערבים להבטחת תנאי השחרור.

- העורר לא יצא מפתח הבית, אף לא לחדר המדרגות, אלא אך ורק על פי זימון מראש, לשירות המבחן או ל בית המשפט , וגם זאת בליווי צמוד של אחד הערבים.

- מובהר לערבים כי תנאי מתנאי הערבות הינו חובת אחד מהם לפחות להימצא במחיצת העורר בכל עת, להיות זמינים בטלפון 088540873 וכן לפקח על תנועות העורר באופן הדוק. ועוד, מוטלת על הערבים חובת דיווח מיידית בדבר כל הפרה למשטרת ישראל.

-

נאסר על העורר ליצור כל קשר ישיר או עקיף עם מי מעדי התביעה או המעורבים האחרים בתיק זה, למעט באמצעות עורך דין.

- העורר יועמד בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך שישה חודשים או עד תום ההליכים בתיק העיקרי – הכל לפי המוקדם.

-

יותקן פיקוח אלקטרוני בבית הערבה, וקיומו ותפקודו של הפיקוח יהווה תנאי לשחרורו של העורר.