בש"פ 6211/00 מדינת ישראל נ. סלימאן בן מוחמד חואג'א

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת, בשל ארבע עבירות מין במשפחה, שתי עבירות של כליאת-שווא ועבירה של הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות. עם הגשת כתב האישום (ביום 8.12.1999) נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המאשימה והורה על מעצרו של המשיב עד לתום בירור משפטו. עררו של המשיב כנגד החלטה זו נדחה על-ידי בית-משפט זה (בש"פ 9295/99). משפטו של המשיב עודנו מתברר והולך ולפניי בקשה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים).

בבקשה ניתנו הסברים מניחים את הדעת באשר לסיבה שבגללה התעכב סיום המשפט. כן צוין שהמשך המשפט נקבע ליום 10.9.2000, כאשר במועד זה אמור בית המשפט (לפי החלטתו) לשמוע את עדותו של עד התביעה האחרון, את עדויות המשיב וכל עדיו, ובמידת האפשר אף את סיכומי הטענות.

הצדדים חולקים בדבר צדקתו של המשך המעצר. הסניגור המלומד מפקפק בסיכוייו של המשפט להסתיים במועד הקרוב הקבוע לכך. כן טוען שהשיקולים אשר על יסודם הוחלט לעצור את המשיב בראשית המשפט שוב אינם קיימים: המתלוננת כבר העידה, ולכן אין לחשוש כי המשיב ידיח אותה בעדותה. המשיב אינו יודע את מקום הימצאה של המתלוננת, ולכן גם אין חשש שיטריד אותה. באת-כוח המדינה סומכת בעיקר על קביעת בית המשפט בשלב הערר, בה נאמר כי שחרורו של המשיב ממעצר "עלול להרע עוד יותר את מצבה הנפשי הקשה ממילא של המתלוננת". עוד מציינת באת-כוח המדינה, שלחובת המשיב הרשעות רבות, בכללן הרשעה בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית.

נראה לי שלאור מהות העבירות המיוחסות למשיב ולנוכח עברו הפלילי המכביד יש יסוד לחשוש, שאם ישוחרר מהמעצר עלול הוא להימלט מהדין. כן נראה לי, שהחשש לשלומה של המתלוננת מפני המשיב עדיין קיים.

יחד עם זאת יש לעשות מאמץ לסיים את משפטו של המשיב במועד קרוב. כיוון שהמשך שמיעת הראיות קבוע ליום 10.9.2000, היינו בעוד חמישה ימים, יש לדעתי בסיס טוב להעריך שהמשפט יוכל להסתיים בתוך זמן לא רב לאחר המועד הזה. בנסיבות אלו אני מחליט להיעתר לבקשה בחלקה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב45- ימים נוספים, שמניינם מיום 8.9.2000, או עד למתן פסק-הדין במשפטו, לפי המוקדם מבין המועדים.