בש"פ 6214/06 ניסים דואהדי נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט רוזן ) בב"ש 91883/06 מיום 6.6.06, בגדרה דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת רפאלי ) בב"ש 3599/06 מיום 29.5.06, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים.

2.בכתב האישום שהוגש ביום 21.4.06, הואשמו העורר ושניים נוספים בעבירות של מהומה במקום ציבורי, תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה ממשית, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות וסיוע לבריחה ממשמורת חוקית.

3.על פי כתב האישום, ביום 19.4.06 בסמוך לשעה 19:00 (צ"ל 20:00), הגיעו העורר וכמה אחרים, יחד עם בני משפחותיהם, לפארק השעשועים "סופרלנד" בראשון לציון. נאשם אחר בפרשה (להלן – הנאשם 1 ) ניסה לגנוב בובה מאחד הביתנים במקום. עובד הסופרלנד, אסף גבאי (להלן – אסף ), הורה ל"בתו" של הנאשם 1 (בטעות צוינה כבתו) לעזוב את הבובה. או אז, תקפו הנאשמים את אסף. העורר אחז בצווארו, הנאשם 1 הכה באגרופו בפניו, ולאחר שאסף נפל, בעט בו הנאשם 3 עד אשר הכרתו התערפלה. אסף הזעיק עזרה במכשיר הקשר, ולמקום הגיעו אלון משולם (להלן – אלון ), האחראי על המתקנים, והשוטר משה אשכנזי. בשלב זה תקפו העורר והנאשמים יחד עם אחר, שזהותו איננה ידועה (להלן - פלוני ), את אסף ואת אלון. השוטר אשכנזי הצליח להשתלט על פלוני ולאזקו. בתגובה תקפו העורר והנאשמים האחרים את השוטר, הכו אותו ובעטו בו, והמשיכו בכך לאחר שנפל. לאחר שהתרומם הכוהו שוב. במהלך מעשים אלו, דרשו הנאשמים האחרים והעורר מהשוטר כי ישחרר את פלוני מהאזיקים. משסירב השוטר, סייעו לפלוני לברוח בהיותו אזוק, כשהעורר מלווה אותו אל מחוץ לתחומי הפארק.

4.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את כל הנאשמים עד תום ההליכים. ביום 30.4.06 קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה לגבי שלושת הנאשמים וכי קיימת גם עילה למעצרם עד תום ההליכים מחמת מסוכנותם. ביום 29.5.06, לאחר שהוגשו תסקירי המעצר בעניינם, הורה בית משפט השלום על מעצרם של הנאשמים כולם. על החלטה זו עררו הנאשמים לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערר, בהטעימו את החומרה שבמקרה, ובעיקר את זו העולה מתקיפתו של השוטר. בעניין העורר, קבע בית המשפט המחוזי כי ישנן ראיות לכאורה למעורבותו האקטיבית בתקיפת השוטר ובשחרור העצור שנכבל על ידו. כן קבע כי מתקיימת בעורר מסוכנות פורצת גבולות, בהוסיפו כי עברו הפלילי של העורר מוסיף נופך למסוכנות זו. לאור כל הדברים האלה, דחה בית המשפט המחוזי את העררים (למעט אחד מהם).

5.העורר טוען, כי "חטאו" היחיד בפרשה הוא בכך שנחלץ לעזרת בנו המבוהל והבוכה, שנכח במתחם הסופרלנד בעת הקטטה האמורה וביקש ממנו טלפונית לבוא ולאספו. הוא מוסיף כי לאחר שרעייתו מסרה לו, בהמשך, שבנו כבר יצא מהפארק, מיהר אף הוא לצאת החוצה. לעניין השתתפותו בתקיפתו של אסף (עובד הסופרלנד), טוען העורר כי הוא כלל לא שהה במתחם בעת התקיפה, וכי התוקף הינו אדם אחר, אשר כמותו לבש חולצה לבנה, וכי אותו אחר הוא אשר נאזק בידי השוטר אשכנזי מאוחר יותר. גרסה זו נתמכת, לדבריו, בסרטי האבטחה המראים כי כניסת העורר למתחם הסופרלנד נעשתה רק לאחר שהקטטה החלה. בעניין תקיפתו של השוטר אשכנזי, מדגיש העורר כי השוטר עצמו אינו מזהה אותו כאחד מתוקפיו, בציינו בהודעתו: "לא הבחנתי במהלך התיגרה אם הוא [העורר] תקף אותי או שתקף את המאבטחים". מכאן, לטענת העורר, כי קיימת רק עדות אחת המסבכת אותו בתקיפת השוטר - עדותו של אלון (אף הוא עובד הסופרלנד). העורר תוקף את גרסתו של אלון, וטוען כי הלה ניסה לחמוק בתשובות לאקוניות בעת שהחוקר אימת אותו אל מול גרסתו של אחד הנאשמים האחרים בפרשה. כן טוען העורר, כי ישנה סתירה בין עוצמת האלימות המתוארת על ידי השוטר אשכנזי ואלון, לבין חומרתה בפועל של הפגיעה בשוטר. בעניין הראיות לכאורה לכך שסייע לבריחתו של האזוק, טוען העורר כי כל שבידי המשיבה הוא סרט אבטחה, אשר בו נראה העורר פונה לכיוון היציאה מהסופרלנד, כשהעצור הולך לצדו. לדבריו, אין להסיק מכך כי התקיים קשר כלשהו בין השניים. לאור כל אלו, ולאור נסיבותיו האישיות, טוען העורר כי ניתן לאיין את מסוכנותו, ככל שהיא קיימת, באמצעות חלופת מעצר, וכי ראוי היה לבחון זאת בדרך של תסקיר מעצר. ואחרון, העורר מתייחס לעררו של נאשם אחר בפרשה, שנדחה על ידי השופטת פרוקצ'יה

(בש"פ 5023/06 אוזן נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 19.7.06). אלא שלטענתו, מעשיו של אותו נאשם היו חמורים יותר, והראיות לגביו מוצקות יותר, כך שאין לגזור לענייננו גזירה שווה מאותה החלטה.

המשיבה, מצדה, סומכת ידיה על קביעות בית משפט קמא.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, באתי למסקנה כי דין הערר להתקבל, בכפוף למציאת חלופת מעצר הולמת.

ראשית, מסכים אני עם טענת בא כוח העורר כי מחומר החקירה עולים סימני שאלה גדולים בכל הקשור לראיות לכאורה למעורבות העורר בתקיפתו של אסף. שנית, בעניין תקיפתו של העורר את השוטר אשכנזי ומעורבותו בהברחתו של האזוק פלוני ממשמורתו, נחה דעתי כי בחומר החקירה מצויות ראיות לכאורה לכך. אלא, שבכל הקשור לתקיפת השוטר בידי העורר, סבורני כי קיים כרסום בראיות, שמקורו מעדותו של השוטר עצמו. במה דברים אמורים? בהודעתו של אלון מיום 19.4.06 (בעמ' 1, ש' 23 ואילך; עמ' 3 ש' 21) מספר הוא: "פתאום, זה עם החולצה הירוקה ועוד בן אדם עם חולצה לבנה ומכנסי 3/4 תפסו את השוטר חנקו אותו ואיימו על השוטר שישחרר את הבחור ... הביאו לשוטר סטירות ובעיטות ... הבחור עם החולצה לבנה 3/4 מכנס תפס את הבחור האזוק ורץ אתו לכיוון יציאה מהפארק דרך החנות" (הדגשה שלי – ד' ח'). אין חולק כי האדם שלבש חולצה לבנה ו מכנסי 3/4 באירוע הוא העורר. בהמשך הודעתו מספר אלון כי אותו בחור עם מכנסי ה-3/4 דחף את השוטר ו"זרק" אותו, תפס את הבחור העצור (האזוק) ורץ אתו לכיוון היציאה. לאחר שמסר דברים אלו, הוצגה לאלון תמונתו של העורר, והוא זיהה אותו כאדם אשר תקף את השוטר ותפס את העצור. אלון מסר, אם כן, עדות מפורטת המייחסת לעורר תפקיד מרכזי בתקיפת השוטר. לאור זאת, סביר היה כי השוטר אף הוא יזהה את העורר בין תוקפיו. דא עקא, בדו"ח הצפייה בסרט האבטחה, צויין מפי השוטר עצמו, כי לא הבחין במהלך התגרה אם העורר תקף אותו או שתקף את המאבטחים. הניגוד בין רמת הפירוט שבה מציג אלון את האירוע, ובין העובדה כי הקורבן עצמו אינו יכול להצביע על העורר כמי שתקף אותו, הביא אותי למסקנה כי יש בכך כדי לכרסם בראיות לכאורה נגדו. דברים אלה מקבלים משנה תוקף, לאור קביעתו של בית המשפט המחוזי כי העורר מוכר היטב לשוטר אשכנזי. ודוק: הכרסום הוא רק לעניין מעורבות העורר בתקיפתו של השוטר. בכל הקשור למעורבות העורר בהברחת האזוק ממשמורתו, מוצא אני כי קיימות לכך ראיות לכאורה, שעיקרן במה שנחזה בסרט האבטחה ובעדותו של המאבטח חיימוב שצפה במתרחש. עם זאת, איני רואה להרחיב בעניין. זאת, משום שמבלי לגרוע מהחומרה העולה ממעשה הברחתו של האזוק משמורתו החוקית של השוטר, אין עולה ממעשה זה לבדו מסוכנות אשר יש בה כדי לאיין מראש כל אפשרות לשחרור העורר לחלופת מעצר.

7.לסיכום, אני מורה בזה על שחרורו בערובה של העורר, בכפוף למציאת חלופת מעצר הולמת להנחת דעתו של בית משפט השלום, ובתנאים שייקבעו על ידו. לשם כך, אני מורה בזה לשירות המבחן להגיש לבית משפט השלום בראשון לציון תסקיר מעצר משלים, בתוך 15 יום מהמצאת החלטה זו. לאחר הגשת התסקיר, יתקיים דיון בבית משפט השלום לצורך בחינת החלופות המוצעות וקביעת תנאי השחרור.