בש"פ 6218/10 בילאל שתיווי נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ז' הווארי) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת. כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו מייחס לו עבירות של נשיאת נשק שלא כדין, החזקת נשק שלא כדין, קשירת קשר לביצוע פשע, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט, הסתייעות ברכב לצורך ביצוע פשע וחבלה בכוונה מחמירה. כתב האישום מתאר סדרה של אירועים שאירעו ביום 24.7.2010. האירועים התרחשו על רקע סכסוך אלים בין משפחתו של העורר, משפחת שתיווי, לבין משפחת חמודה. שתי המשפחות מתגוררות בנצרת. במסגרת הסכסוך התרחשו אף אירועי ירי בין המשפחות ובאחד מהם נרצח בן דודו של העורר. בשעות הערב של היום הנזכר, נורו יריות לעבר עסק של בני משפחת חמודה וכן נורו יריות לעבר בית של מי מבנות משפחת שתיווי. בעקבות זאת הגיעו כוחות משטרה לאיזור היריות. לפי כתב האישום, הבחינו אנשי המשטרה בעורר כשהוא נוהג במכונית מסוג וולוו (של אחיו וליד) ולידו ישב נוסע. השוטרים סימנו לעורר לעצור אך הוא לא שעה לקריאות לעצור, הגביר את מהירות הרכב בו נהג, נסע בצורה פראית ובמהירות מופרזת, עקף כלי רכב ותוך כדי כך סיכן אנשי משטרה, נהגים אחרים ומשתמשים נוספים בדרך. אנשי המשטרה דלקו בכלי רכבם אחרי המכונית בה נהג העורר. לאחר נסיעה של כשני ק"מ השליך הנוסע מתוך כלי הרכב רובה מסוג 16 M

מקוצר (להלן – הרובה) וכן מחסנית. העורר עצר את המכונית בשלב מסוים ואז הוא והאחר שהיה עמו השליכו כדורים בקוטר 5.56 מ"מ ו- 7.62 מ"מ מתוך הרכב, נעלו את הרכב ונסו על רגליהם. כוח משטרה שהגיע למקום מצא את הרובה כשהוא טעון במחסנית ובה כדורים. הרובה היה במצב דרוך ומוכן לירי אוטומטי כשכדור נמצא בבית הבליעה. במכונית הוולוו מצאו אנשי המשטרה כדור נקור בקוטר 5.56 מ"מ .

עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום משפטו.

3.

בדיון בפני בית המשפט המחוזי לא חלק הסניגור המלומד על כך שקיימות ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירות שאינן נוגעות לנהיגה הפרועה בכלי הרכב. עם זאת, הוא לא הסכים שקיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לרובה ולתחמושת. קרי, טענת הסניגור הייתה כי לא קיימת תשתית ראייתית מספקת למעצר ככל שמדובר בעבירות של נשיאת נשק והחזקת נשק. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתה של המשיבה לפיה הראיות קושרות את העורר אף לעבירות הנשק.

4.

האימרה הרלוונטית לעניין הנשק הינה זו של קצין המשטרה פקד שי רונן. הוא נהג באחת ממכוניות המשטרה שרדפו אחר המכונית בה נהג העורר. לדברי הקצין, הוא הבחין במהלך המרדף שהדלת הקדמית הימנית של המכונית נפתחה והאדם שישב ליד הנהג זרק מן המכונית דבר מה. בעקבות זאת נוצר ענן אבק. הקצין לא הבחין מה החפץ שנזרק. או אז איבד פקד רונן שליטה על הרכב ונותק קשר עין עם המכונית בה נהג העורר. מכונית משטרתית אחרת המשיכה במרדף. מכל מקום, אנשי משטרה אחרים שהגיעו לזירה בה נראה הנוסע זורק דבר מה, מצאו במקום את הרובה. עוד יצוין כי ליד המכונית נתפסו כדורים שונים לכלי נשק. בתוך מכונית הוולוו נמצא כדור בקוטר 5.56 מ"מ , שמתאים מבחינת קוטרו לרובה. על יסוד תשתית זו קבע בית המשפט המחוזי שקיימות ראיות לכאורה נגד העורר אף ככל שמדובר בעבירות הנשק. עוד קבע בית המשפט, כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית בשל עבירות הנשק. כמו כן נקבע, כי אף שהעורר אינו בעל עבר פלילי הרי המסוכנות הנשקפת ממנו הינה ברמה כזו שאין צידוק לבחינה של חלופת מעצר.

5.

חומר החקירה המצוי כיום בידי המשיבה הינו חסר. החומר אינו כולל דוחות באשר לבדיקות של טביעות אצבע על הרובה ועל הכדורים (האחד שנמצא בתוך המכונית והנוספים שנמצאו בקרבתה). כמו כן לא מצויים בחומר דוחות על תוצאות של בדיקות בליסטיות לגבי הרובה וההתאמה בינו לבין הכדורים השונים שנמצאו, כולל קליעים ותרמילים שניתן להניח כי נמצאו בזירה בה בוצע ירי (ליד בית העסק של משפחת חמודה). ההסבר שקיבלתי היה כי טרם נתקבלו התוצאות של הבדיקות לסוגיהן.

6.

איני חושב שיהא זה מן הראוי להניח הנחות שונות באשר לתוצאות של הבדיקות הנזכרות ולהכריע בשאלת דיותן של הראיות על בסיס אותן הנחות. מעת שהתרחש האירוע ביום 24.7.2010 ועד לדיון בפניי חלפה תקופה של למעלה מחודש ימים. גם אם ניתן לקבל שתוצאות הבדיקות לא נתקבלו לפני הדיון בבית המשפט המחוזי (שהכריע בבקשת המעצר ביום 12.8.2010), הרי ניתן לצפות שעד לדיון בערר, ביום 30.8.2010, התוצאות כבר תתקבלנה. נקודה נוספת שחובה לציין היא שהמשיבה ביססה את בקשת המעצר בעיקר על עבירות הנשק ולא על העבירות האחרות. במלים אחרות, המשיבה לא טענה בערכאה הדיונית, וגם לא בפניי, כי ראוי להורות על מעצר עד תום ההליכים אף אם התשתית הראייתית הלכאורית נוגעת אך ורק לעבירות שאינן עבירות נשק.

7.

בנסיבות המתוארות, ומאחר ואין לדעת מתי תתקבלנה התוצאות של הבדיקות הפורנזיות, נראה לי לנכון להורות כדלקמן: שירות המבחן יגיש לבית המשפט המחוזי תוך 20 ימים תסקיר מעצר. בית המשפט יקיים דיון נוסף בעניין המעצר. היה ובאותה עת טרם תתקבלנה תוצאות הבדיקות יחליט בית המשפט האם להורות על שחרור לחלופה וזאת על בסיס התשתית הראייתית הנוכחית. היה ותוצאות הבדיקות כבר תהיינה בידי התביעה, ייערך דיון משלים בו תיבחן סוגיית המעצר על יסוד מלוא החומר הראייתי שיהיה קיים באותה עת. בית המשפט המחוזי יחליט לפי שיקול דעתו האם להותיר בעינה את החלטת המעצר.

8.

אשר על כן, הנני מחליט לקבל את הערר במובן זה ששירות המבחן יגיש תסקיר מעצר וייערך דיון נוסף בבית המשפט המחוזי, הכל כאמור בפיסקה 7 לעיל. כמובן, שכל עוד לא נתקבלה החלטה אחרת ייוותר העורר במעצר.