בש"פ 6224/04 יוסף אלקיים נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ח' כבוב), לפיה נדחה ערר נגד החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב (כב' השופט י' יצחק), בה נעצר העורר עד לתום ההליכים כנגדו.

האישום הראשון המיוחס לעורר הנו אישום בעבירות של זיוף מסמכים בכוונה לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, עובר לחודש דצמבר 2003, זייפו העורר ונאשם נוסף, או אחר מטעמם, מסמכים הנחזים להיות שיקים של משרד הביטחון המשוכים מבנק ישראל, אשר נשאו מספרים של סדרת שיקים שעדיין לא הוחל להשתמש בה במשרד הביטחון.

האישום השני המיוחס לעורר הנו אישום בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, עובר לחודש דצמבר 2003 זייפו העורר ונאשם נוסף, או מי מטעמם, שלושה מסמכים הנחזים להיות שיקים של איתי לביא בבנק מרכנתיל דיסקונט, סניף רחובות, אשר נשאו מספרים של שיקים שלא הונפקו כלל.

בכתב האישום נטען כי העורר ונאשם נוסף דאגו לכך שבשיקים המזויפים ימולאו סכומי כסף של עשרות או מאות אלפי שקלים. כמו כן, בשיקים מולאו כנפרעים שמות של "אנשי קש" אשר הפקידו את השיקים בחשבונותיהם, משכו את הכסף במזומן ומסרו אותו לעורר ולנאשם נוסף, או למי מטעמם, בניכוי עמלה. בדרך זו, כך נטען, קיבלו העורר ונאשם נוסף במרמה סכומים של מאות אלפי שקלים וניסו לקבל במרמה סכומים נוספים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום לבית-משפט השלום בתל-אביב, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בית-משפט השלום קבע כי אין ראיות לכאורה לגבי מקור השיקים המזויפים ולא ברור מי זייף אותם בפועל, עם זאת השופט המלומד קבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר ונאשם נוסף הפעילו את השיטה המתוארת בכתב האישום. בית המשפט קבע כי העורר והנאשם הנוסף פעלו בצוותא חדא ובשיטה מתוחכמת ולכן מעשיהם מעידים עליהם כי הם מסוכנים ולנוכח עברו הפלילי של העורר לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהוגש, מכאן הערר שלפני.

לטענת העורר, טעה בית המשפט קמא בקובעו כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העורר. לטענתו, עד המדינה הוא היוזם והמוציא לאור של זיוף השיקים, ו"אנשי הקש" אינם קושרים את העורר לעבירות המיוחסות לו. עוד נטען, כי על פי חומר הראיות ישנם מעורבים נוספים בפרשה שכנגדם, בשונה מהעורר, יש ראיות נחרצות בדבר סריקה וזיוף של השיקים, ולמרות זאת הם שוחררו בהסכמת המדינה. לסיום נטען, כי בית המשפט קמא טעה שעה שלא בחן חלופת מעצר.

לעומת זאת באת כוח המשיבה ביקשה לתמוך בהחלטות של ערכאות קמא. לטענתה, שאלות משקל ומהימנות של העדויות אינן ראויות להידון בשלב של מעצר עת תום ההליכים. לעניין העילה, עברו הפלילי של העורר, השיטתיות והתחכום שבמעשי המרמה, שלכאורה נטל בהם חלק, מקימים חשש כי הוא עלול לסכן את הציבור אם ישוחרר. יתר על-כן, העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו כאשר היה אסיר ברשיון, מה שמלמד כי אין עליו מורא החוק ולא ניתן להפיג את מסוכנותו על ידי חלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות נחה דעתי שהחלטת בית המשפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה מעוגנת בחומר החקירה ואין עילה להתערב בה. אכן, העדות המפלילה באה מפי עד מדינה, אך לכאורה היא מוצאת סיוע בהודעתו של עו"ד משה פרץ אשר סיפר כיצד שותפו של העורר והעורר ניסו לשדלו לסייע להם להוציא במרמה כספים מהבנק באמצעות שיקים מזויפים. קיימת אף ראיה חפצית בדמות פתק עם פרטי החשבון של דוד כהן ששימש לטענת התביעה כאיש קש, אשר נמצא ברכב ששימש את העורר. פתק זה, אם לא יימצא לו הסבר תמים, עשוי אף הוא להוות ראיית סיוע כנגד העורר. לכך יש לצרף גם את שתיקתו של העורר בחקירה. כל אלה מקימים נגד העורר תשתית ראייתית לכאורית שדי בה לשלב זה של המעצר עד תום ההליכים.

לעניין עילת המעצר, לנוכח היקף העבירות ושיטתיות בביצוען, אין מנוס מהמסקנה כי העורר עלול לסכן את בטחון הציבור אם ישוחרר, וזאת על ידי פגיעה רחבת היקף ברכוש הציבור. כפי שקבעה כב' השופטת בייניש בבש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, בעמ' 272:

"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש".

מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור".

עדיין יש לבחון את האפשרות להפגת מסוכנתו של העורר בחלות מעצר שפגיעתה בחירותו תפחת ממעצר ממש. בית-משפט השלום ובית המשפט המחוזי לא בחנו חלופה כזו. נראה שלפי גישתם במקרה זה לא היה מקום, מלכתחילה, לבחון קיומה של חלופה כזאת. אכן, לעורר עבר פלילי משמעותי בעבירות מרמה וכן הרשעות בעבירות אלימות ועבירות רכוש, ובעת ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום היה אסיר ברישיון. כמו כן תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה. כל אלה אכן מעמידים בסימן שאלה של ממש את האפשרות לתת בו אימון ולשחררו לחלופת מעצר. עם זאת, נראה שחלקו של העורר בפרשה, גם אם לא היה משני, היה פחות לעומת חלקו של רפי לוי. בעניין זה חומר הראיות שבתיק התביעה אינו מלא. כך למשל, אין ראיה לגבי השאלה מי זייף את השיקים ומי הגה את השיטה המתוחכמת להוצאת הכספים. מדבריו של עד המדינה אף ניתן להתרשם כי שותפו של העורר, רפי לוי, היה הדומיננטי בפרשה. גם עורך הדין פרץ ציין בהודעתו במשטרה, במענה לשאלה האם הבין שהעורר הוא שותפו של רפי לוי בכל הנושא הזה של זיוף שקים וסריקת שקים, כי "מכפי שראיתי נראה כי מי שהוביל זה רפי לוי, ויוסי אלקיים עושה דברו של רפי לוי, עוזר שלו". אכן, האישומים נגד רפי לוי חמורים ורבי היקף בהרבה מאשר האישומים כנגד העורר, והם כוללים מלבד עבירות מרמה וזיוף גם עבירות של הדחה בעדות ואיומים. מכאן אף עולה, שהמשפט, אליו המשיבה זימנה 54 עדי תביעה, עלול להתמשך תקופה ארוכה, במידה רבה בעטיו של רפי לוי. בנסיבות אלה, וחרף החשש כי העורר עלול להמשיך לבצע עבירות מרמה וזיוף, אני סבור שלא ניתן לקבוע מראש, שכל חלופה שתוצע, גם אם תלווה בערבויות כספיות גבוהות ותהא כרוכה במעצר בית שיפוקח על ידי אנשים שיהיו מהימנים על ידי בית המשפט, לא תוכל להפיג במידה רבה את הסיכון הכרוך בשחרורו של העורר.

על-כן, אני מקבל את הערר. התיק יוחזר לבית-משפט השלום כדי שיבחן חלופת מעצר ואם תמצא חלופה שתניח את דעתו, יקבע את תנאי השחרור.