בש"פ 6228/11 עוני קרקש נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת הבכירה אבידע) מיום 23.8.11, בתיק מ"ת ,4505-08-11 בה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. עיקרו של התיק – סרסרות לזנות, שוחד ועבירות נלוות.

רקע והליכים קודמים

ב.

ביום 2.8.11 הוגש כנגד העורר (יליד 1973) כתב אישום ובו שלושה אישומים. באישום הראשון, העורר הוא אחד מבין שלושה נאשמים בעבירת סרסרות למעשי זנות (לפי סעיף 199(א)(1)+(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977). נטען כי יחד עם אחרים ניהל עסק למתן שירותי זנות, שכלל פרסום ושליחת נשים העוסקות בזנות ללקוחות בבתי מלון ובדירות. על-פי האישום השני, קַשר העורר קשר לשחד שוטר, כדי שיודיע על מבצעי אכיפה מתוכננים בעיר ואף יפנה אותם לעסקים מתחרים. במסגרת זו נפגשו העורר ואחרים – כנטען – עם השוטר, שילמו לו מספר פעמים, ושתפו אותו בתָּכניותיהם. השוטר שימש כסוכן משטרתי והפלילם. בגין מעשים אלו הואשם העורר בעבירות קשירת קשר לפשע, מתן שוחד ושיבוש הליכי משפט (לפי סעיפים 499(א)(1), 291 ו-244 לחוק העונשין). באישום השלישי מואשם העורר, כי סייע לאחר לשחד את השוטר לפי עבירת סיוע לשוחד (לפי סעיף 291+31 לחוק העונשין).

ג.

בסמוך להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 2.8.11 האריך בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא יפה-כ"ץ) את מעצרו של העורר, יחד עם אחרים. באותו דיון, נוכח עוצמת עדותו של השוטר-הסוכן, לא היתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. המחלוקת נסבה על קיומה של עילת מעצר. המשיבה טענה, כי אף שהעבירות המיוחסות אינן מקימות כשלעצמן חזקת מסוכנות, טיבן כמכלול, ובפרט נוכח שיחוד השוטר, מקים חשש למסוכנות ולשיבוש הליכי משפט. בית המשפט קבע, בהסתמך על פסיקתו של בית משפט זה (השופט הנדל, בש"פ 4329/11 מדינת ישראל נ' חג'ג' (לא פורסם)), כי מסוכנות ושיבוש הליכים הן לעתים עילות שלובות, ובנסיבות המקרה, מקימות עילת מעצר. בשאלת חלופת המעצר, הבחין בית המשפט בין העורר, בעל עבר פלילי עשיר, לבין נאשמים אחרים. נקבע כי עד להגשת תסקיר והצעת חלופה הולמת, אין לשחררו לחלופה. ביום 23.8.11 הוגש תסקיר בעניינו של העורר ונערך דיון בשאלת מעצרו. בתסקיר הומלץ לשחררו לחלופת מעצר במקום המרוחק מאילת. בית המשפט (השופטת רות אבידע) לא קיבל את המלצת התסקיר, משום שהתרשם כי המשמורנים שהוצעו לא יוכלו לשאת באחריות הנדרשת.

הערר והדיון

ד.

העורר טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי קיימת עילת מעצר. לטענתו, משנסתיימה החקירה, והואיל וממילא העדים הם שוטרים, אין חשש לשיבושה. עוד טען העורר, כי במעשים המיוחסים לו, אין מדובר ב"התארגנות מתוחכמת" המעלה את רמת המסוכנות. הוא טוען בנוסף, כי הפסיקה הנוהגת אינה מייחסת לעבירת השוחד מסוכנות. במישור אחר טוען העורר, כי שגה בית המשפט שלא נהג בשויון בין הנאשמים ששוחררו לחלופת מעצר לבינו. שגגה זו טמונה, לדבריו, בהבנה מוטעית של חלקו של העורר ביחס למעורבים האחרים במעשים המיוחסים. לבסוף טוען העורר, כי שגה בית המשפט שלא אימץ את המלצות התסקיר, ולא מצא את המשגיחים – שנמצאו מתאימים על-ידי שירות המבחן – כמי שיכולים לשאת באחריות.

ה.

עו"ד ניוסטד טען לעורר, כי אף שאין מדובר בעבירות של מה בכך, אין מדובר, בחלקן לפחות, בנושאים בני שיבוש; מכל מקום נטען, כי בית משפט השלום סבר בשעתו בדיון המעצר כי ניתן לשחרר לחלופה, והמלצת שירות המבחן מצטרפת לכך. עוד נטען, כי הגם ששירות המבחן אישר את המפקחים שהוצעו, בית המשפט לא אישרם אף שהשיבוש אינו ברמה חמורה; ועוד, העורר נמצא לפי שעה רחוק ממשפחתו מפרקליטו, והוא גם חולה – גידול בכבד. עוד נאמר, כי הפסיקה ראתה בחומרה עבירות אלה, אך יש לזכור כי העורר עבר כברת דרך ללא עבירות, ויש לו 4 ילדים .

ו.

עו"ד אריאלי, טען למדינה, כי בית המשפט המחוזי קבע, שניתן להציע חלופה אחרת והיא תיבדק, ועל העורר לפנות לשם כך בחלופה אחרת שיציע. אין, מכל מקום, לומר - לשיטת המדינה - שהמסרסר בנשים ומשחד שוטרים העוסקים באכיפה נגד שירותי הזנות אינו מסכן את הציבור; העבירות נעברו כדי לאפשר לעורר ולבת זוגו לשבת בטח בבתיהם ולהמשיך בסרסרות לזנות. אשר לחלופה, בית המשפט עצמו נדרש למפקחים שהוצעו מעבר לשירות המבחן. ואין להתערב בכך - כך נטען - מה גם שעברו הפלילי של העורר מכביד ביותר.

הכרעה

ז.

העורר אינו מעורר אהדה, לשון המעטה, הן באשר לעבירות הנוכחיות הן באשר לעברו הפלילי הכבד. הוא עמד מאז היותו בן 17 ועד הנה 10 פעמים לפני בתי המשפט בעבירות אלימות, רכוש, סמים ותקיפת שוטר, כולל מאסרים בפועל. הצטברות העבירות לכאורה בתיק זה מהוה סכנה לשלום הציבור; אין עניין זה רחוק מאוד מהלכת בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4) 268,

אמנם המחוקק לא קבע את העבירות בהן מדובר כעילת מעצר סטטוטורית, אך דעת לנבון נקל, כי במשמעות פשוטה של סיכון שלום הציבור, מצבור העבירות שבתיק מוליכנו אליה: שותפות עבריינית להפיל ברשת שוחד שוטר כדי לאפשר ביצוע עבירות בזויות של סרסרות לזנות, גם אם כשלעצמה עבירת שוחד אינה עילת מעצר סטטוטורית (השופט א' גולדברג בדנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל פ"ד מט(4) 589, 632-621). מכל מקום נוכח העבר הפלילי הקשה, גם אם חלה בו הפוגה, יש חשש לחזרה לעבירות הסרסרות לזנות, אך עוצמת המסוכנות אינה ברמה כזאת שאינה מאפשרת חלופה, ועל כן ניתן לשחרר לחלופה, בתנאים מגבילים ביותר.

ח.

בנסיבות סבורני, לא בלי התלבטות, כי יש מקום לאפשר לעורר להשתחרר לחלופה שהוצעה, קרי, בבית הזוג אבולוף-כהן ואמסלם ברמלה, אך בתנאים מהודקים מאשר אלה שהציע שירות המבחן. ראשית, תהא הפקדה במזומן של 15,000 ₪ וערבות עצמית של העורר וערבות צד ג' כל אחד מהמפקחים בסך כזה; צו עיכוב יציאה והפקדת דרכון ככל שיש לעורר; מעצר בית מלא בפיקוח אחד משני המפקחים בכל עת ובכל שעה, ללא כל יציאה מסף הבית , בלא כל התחכמות, למעט לפיקוח מעצרים של שירות המבחן שיוטל לשישה חודשים ולפי הוראת השירות (ויציאה לשירות תהא בליווי מפקח). כל יציאה אחרת, לרבות לטיפול רפואי, תהא באישור בית המשפט לאחר חוות דעת הפרקליטות; איזוק אלקטרוני; רשות למשטרה לבקר במקום מעצר הבית כדי לודא קיומו. בא כוח העורר יסביר למפקחים היטב את האחריות המוטלת עליהם. התנאים הנזכרים – הפקדת המזומן, ערבויות, עיכוב יציאה והפקדת דרכון, ימולאו בבית המשפט המחוזי בטרם השחרור, והאיזוק האלקטרוני ייעשה לפי ההנחיות כמקובל עם השחרור. הערר מתקבל איפוא לפי האמור.