בש"פ 6245/04 מדינת ישראל נ. אליה סלמאן

בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א. אמינוף) דחה את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו והורה לשחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. בית המשפט המחוזי דחה גם את הבקשה לעכב את ביצוע החלטת השחרור ב- 48 שעות ולפיכך המשיב שוחרר ממעצרו.

על-פי עובדות כתב האישום, המשיב קשר עם אחר, שזהותו אינה ידועה, להוציא סמים מסוכנים מתוך הכפר ע'ג'ר בו הוא מתגורר, ולסחור בהם. בעקבות שיחה שקיים המשיב עם אותו אחר, הוא הוציא מתוך שלד של בניין אשר נמצא בבעלותו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של כ – 26 ק"ג והוביל אותו, על-פי תיאום טלפוני עם אותו אחר, אל מטעי קיבוץ מחניים, שם היה אמור להיפגש עם רוכשי הסם. בעודו ממתין במקום נעצר המשיב על-ידי המשטרה בטרם הצליח להשלים את העברת הסם. על יסוד עובדות אלה יוחסו לנאשם עבירות של ניסיון לסחר בסם מסוכן, עסקה אחרת בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש מהליכי משפט והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת לעניין הראיות לכאורה, גם לא על קיומה של עילת מעצר.

בתסקיר המעצר שהוכן על-פי הוראת בית המשפט קמא, לא הומלץ על שחרורו של המשיב, תוך שקצין המבחן מציין כי "אין אנו יכולים להימנע מהערכה כי קיימת אפשרות שיחזור על ביצוע עבירה דומה בעתיד".

בהחלטה מיום 31/5/04 קבע בית המשפט קמא כי יש להסתפק בחלופת מעצר ולאחר שנמצאה חלופה שהניחה את דעתו של בית המשפט הוחלט לשחרר את העורר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בכפר טובא בבית הורי אחת מנשותיו; ערבות עצמית על סך 10,000 ₪ של כל אחד משלושת הערבים; הפקדת ערבות בנקאית של 5,000 ₪;

איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכון.

בא-כוח המדינה טען בערר, כי לנוכח כמות הסם שהעורר אכסן בביתו והוביל ברכבו, אין בנסיבותיו האישיות ובעובדה כי זוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק כדי להטות את הכף לטובת חלופת מעצר. בא-כוח המדינה הוסיף, כי בחזקתו של העורר, המציג את עצמו כפועל קשה יום שעשה את אשר עשה מחמת מצוקה כלכלית, נמצא רכב פאר שמחירו, לפי הודעתו של העורר, כ - 260,000 ₪. עובדה זו מעלה את החשש שאין מדובר במעשה חד פעמי וכי העורר מתפרנס מעסקי הסמים.

בא-כוח המשיב טען מנגד, כי משעניין המכונית לא עלה בפני הערכאה קמא, העוררת אינה יכולה להעלות נושא זה בשלב הערר. לגופו של עניין, ב"כ המשיב חזר וטען כי מרשו התפתה ליטול חלק בעסקת סמים בתמורה לסכום כסף שהוצע לו. כמו כן ציין כי עברו הפלילי של המשיב אינו מכביד, את חרטתו על מעשיו, שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה והיותו מטופל במשפחה. עוד נטען, שעל-פי המדיניות הנוהגת בבתי המשפט, עבירת סמים המתייחסת לסם מסוג חשיש, בניגוד לסמים קשים כקוקאין והרואין, אינה מחייבת מעצר ממש והיא מאפשרת, בייחוד כאשר מדובר בנאשם שאין לו עבר פלילי, להסתפק בחלופת מעצר. לעניין תסקיר המעצר, בא-כוח המשיב טען כי התסקיר נערך בחופזה, לאחר ששתי החלטות של בית משפט קמא על הגשת התסקיר לא כובדו. על כן, לשיטתו, אין לייחס משקל לכך שהתסקיר אינו ממליץ על חלופת מעצר. לעניין חלופת מעצר בה שוהה המשיב כיום על-פי החלטת בית המשפט קמא, מדגיש ב"כ המשיב כי מדובר בכפר הנמצא בסמוך לראש פינה ובמרחק לא רב מתחנת משטרה, מה שמאפשר לפקח בקלות על מעשיו של המשיב.

לעניין העלאת נושא הרכב, אני סבור שהדין עם בא-כוח העוררת. בהתחשב בכך שבדיון מסוג זה ערכאת הערעור יושבת במקום הערכאה הקודמת (בש"פ 7406/00 אגבריה נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(4) 740, 744-745), ולאור העובדה שמדובר בחומר חקירה (הודעת המשיב במשטרה) שהיה בפני ב"כ המשיב כבר בעת הדיון בערכאה קמא והומצא לידיו פעם נוספת לפני בירור הערר, אינני רואה מניעה להציגו במסגרת הערר.

לגופו של עניין, דין הערר להתקבל. ראשית, מדובר בכמות גדולה מאוד של סם אותה המשיב הסתיר בביתו ולאחר מכן הוביל ברכבו לשם ביצוע עסקת סחר בסם. שנית, נסיבות המקרה מצביעות על כך שאין מדובר באירוע מקרי וחד פעמי. כך עולה מהודעתו במשטרה של המשיב עצמו אשר טען כי נאלץ "לעבוד בסמים" בשל היותו מחוסר עבודה ו"בעקבות הצורך לקנות אדמה ובית". בהקשר זה לא ניתן שלא להתייחס גם לעניין מכונית ההונדה שברשותו של המשיב, שמחירה, כאמור, כ-260,000 ₪. גם אם אקבל את הגרסה שהעלה בפני סנגורו של המשיב, לפיה המשיב חייב בגין רכב זה סכום של 150,000 ₪, עדיין לא ברור מהו מקור המימון בעזרתו ביקש המשיב לממן רכישתו של רכב כה יקר. זאת שעה שהוא נאלץ לבצע עבירות כדי לממן רכישת בית ואדמה. כל אלה מצביעים על חשש רציני לקיומו של קשר בין המכונית לבין העבירות שבוצעו באמצעותה.

חזקת המסוכנות הסטטוטורית אשר קמה לגבי מי שעובר עבירות סמים מסוג העבירות שלפנינו, נתמכת במקרה של המשיב בחיזוקים משמעותיים, שכנגדם ניצב עברו הנקי של המשיב לבדו. במצב זה, אין בחלופת המעצר כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב ואת החשש כי ימשיך בביצוע עבירות סמים בעוד משפטו תלוי ועומד. חשש זה נתמך, כאמור, גם בתסקיר המעצר.

מטעמים אלה אני מקבל את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.